שתי עורכות דין רבו על שכר טרחה - ביהמ"ש: שתיהן הפרו חוזה

מה קורה כששתי עורכות דין, שתיהן בעלות ידע משפטי מעמיק, מסתבכות בסכסוך כספי ביניהן? התשובה, כפי שעולה מפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום, מוכיחה שגם מי שמכיר את החוק על בוריו לא תמיד פועל לפיו.

התובעת, עורכת דין המתמחה בדיני משפחה, ייצגה את הנתבעת - עורכת דין שעוסקת בדיני נזיקין - בשני הליכים נפרדים. הראשון, החל מ-2022, בבית המשפט לענייני משפחה, במסגרת הסכם שכר טרחה שקבע תשלום כולל של כ-137 אלף שקל, לאחר הנחה. השני, חודשיים מאוחר יותר, ייצוג בתביעה אזרחית בבית משפט השלום בבת ים, תמורת 46.8 אלף שקל.

הכל התנהל כשורה עד תחילת 2024. באותה התקופה, על רקע חילוקי דעות כספיים סביב ההסכם הראשון, ביטלה הנתבעת המחאה אחרונה בסכום של 4,453 שקל. הביטול הפעיל תניה שקבעה כי אי-עמידה בלוח התשלומים מבטלת את ההנחה שניתנה לאורך כל הדרך, ומעמידה לפירעון מיידי את מלוא שכר הטרחה המקורי.

התכתובות בין הצדדים חשפו סיפור שונה

בעדותה בבית המשפט טענה הנתבעת כי הביטול נעשה בהסכמת התובעת. אלא שבית המשפט דחה את הטענה על הסף, מכיוון שהיא כלל לא הועלתה בכתבי הטענות אלא רק בדיון ההוכחות - מה שמכונה בשפה המשפטית "הרחבת חזית אסורה". הרשמת הבכירה נעמה פרס לא הסתפקה בכך וגם בחנה את התכתובות בין הצדדים, וקבעה כי הן חשפו סיפור הפוך לגמרי מטענת ההסכמה: "מתכתובות הדואר האלקטרוני שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת, עולה תמונה עובדתית שונה בתכלית מקיומה של הסכמה". התוצאה: החוב על ההסכם הראשון עומד בעינו, בסכום של 23,173 שקל.

אבל הסיפור המעניין באמת מתרחש סביב ההסכם השני. כאן התהפכו היוצרות. בעיצומה של המחלוקת הכספית, ורגעים לפני דיון מכריע בבת ים, ב-1 לפברואר 2024, בחרה התובעת להתפטר מייצוג הנתבעת. הבעיה: החוב שבגללו היא החליטה לעשות זאת היה קשור להסכם הראשון בלבד, בעוד שבהסכם השני עצמו לא היה שום פיגור בתשלומים באותו שלב.

בית המשפט קבע באופן חד-משמעי שהתובעת היא זו שהפרה ראשונה את ההסכם השני. "עצם קיומו של חוב בהסכם הראשון אינו הופך, ללא הוראה מפורשת בהסכם השני, להפרה צפויה של ההסכם השני", נכתב בפסק הדין. הנתבעת אכן הגיבה בכעס וביטלה בעצמה שמונה צ'קים עתידיים, אבל זה קרה רק אחרי שהתובעת כבר נטשה את הספינה. בעדותה הסבירה הנתבעת את הביטול כך: "מאחר ולא ניתן לי ייצוג ועורכת הדין שלי שהיא התובעת היא לא עונה לי".

"שום הסכם בין עורך דין ללקוח אינו מורשה להצר זכות בסיסית"

התובעת ניסתה להסתמך על סעיף בהסכם שקבע כי בכל מקרה של הפסקת ייצוג, מכל סיבה שהיא, היא זכאית למלוא שכר הטרחה. אלא שבית המשפט הפנה לפסיקה ברורה של בית המשפט העליון בעניין דומה, שבה נקבע כי, "שום הסכם בין עורך דין ללקוח אינו מורשה להצר זכות בסיסית כאמור, קל וחומר לאיינה, על ידי הטלת חובה על הלקוח לשלם לעורך דינו את מלוא שכר הטרחה המוסכם במקרה של פיטורי עורך הדין". כך גם, קבעה הרשמת, כשעורך הדין עצמו הוא זה שבחר לעזוב.

בכך לא הסתיים הסיפור. אף שנשללה מהתובעת הזכות לשכר החוזי המלא עבור ההסכם השני, בית המשפט לא פסק לה גם שכר ראוי חלופי, משום שהיא כלל לא טענה לכך ולא הביאה ראיות לשעות העבודה שהיא השקיעה. במקום זאת, איפשרה הרשמת לתובעת להגיש תביעה נפרדת וסדורה בנושא, בלי שתיחסם בטענת השתק.

לסיכום, מתוך 60,613 שקל שדרשה התובעת, נפסק לה רק החלק המתייחס להסכם הראשון - 23,173 שקל, בתוספת ריבית מיום הגשת התביעה, ועוד 5,000 שקל שכר טרחת עורך דין. מי שחשבה שהחוזה עם סעיף גורף יבטיח לה תשלום מלא, גילתה שגם בעולם המשפט מי שנוטש ראשון, משלם את המחיר.

• עו"ד טען שלא ייצג, אבל מכתביו הפילו אותו בביהמ"ש
• תבעו מיליון שקל על טיפול בסכסוך - קיבלו פחות ממחצית