אין כמו בבית: כמה עולה למשפחה לוותר על הגן - וכמה זה חוסך?

לא כל החלטה להשאיר ילד בבית מתחילה במחשבון. יש הורים שיודעים עוד לפני הלידה שהם לא רוצים לשלוח את הילד למעון בגיל כמה חודשים, ויש משפחות שמתכננות מלכתחילה להמשיך בהמשך לחינוך ביתי. אצל אחרים ההחלטה מגיעה הרבה יותר מאוחר: חופשת הלידה מתקרבת לסיומה, המקום במעון כבר שמור, ופתאום המחשבה על פרידה של שמונה או תשע שעות ביום מתבררת כקשה הרבה יותר מכפי שנראתה לפני הלידה.

החששות מוכרים: האם תינוק אחד מתוך קבוצה יקבל את אותה תשומת לב שהוא מקבל בבית, מי ירים אותו כשהוא בוכה, האם יאכילו אותו בקצב שלו, מה יקרה כשהוא חולה, ואיך ייראה יום שבו הוא מבלה חלק גדול משעות הערות שלו מחוץ לבית. אצל פעוטות גדולים יותר השאלות משתנות, אבל לא בהכרח נעלמות. יש הורים שמעדיפים סדר יום גמיש יותר, פחות שעות במסגרת ויותר זמן משפחתי; אחרים מרגישים שהילד עדיין אינו זקוק למסגרת קבוצתית מלאה או שפשוט טוב לו יותר בבית.

החששות האלה אינם נובעים רק מהקושי הטבעי להיפרד. בשנים הראשונות לחיים יש חשיבות גדולה במיוחד לקשר יציב, חם ומגיב עם המבוגרים שמטפלים בילד - למענה לבכי ולמצוקה, לתקשורת אישית, למגע וליכולת של המטפל לזהות את הצרכים והקצב של הילד. אלה בדיוק הדברים שהורים רבים חוששים שיהיה קשה יותר לספק באותה מידה כאשר מטפלת אחת אחראית לכמה תינוקות או פעוטות במקביל.

זה עדיין לא אומר שבית טוב תמיד ממעון. מסגרת איכותית, עם צוות קבוע, מספר סביר של ילדים ויחס אישי, יכולה לספק טיפול טוב מאוד, ובית שבו ההורה שחוק, מבודד או מתקשה להיות פנוי לילד אינו מקבל יתרון אוטומטי רק משום שהוא בית. איכות הטיפול, היציבות והיחס שהילד מקבל חשובים יותר מהכתובת שבה הטיפול ניתן.

מנגד, למסגרת יש יתרונות משלה. היא מפגישה את הילד באופן קבוע עם ילדים אחרים ועם מבוגרים שאינם בני המשפחה, יוצרת שגרה ומציעה פעילויות שקשה יותר לייצר באופן רציף בבית. היא גם מאפשרת להורה לחזור לעבודה, לשמור על העצמאות הכלכלית ועל הקריירה שלו - ולא פחות חשוב, לקבל חלק מהיום שבו האחריות לטיפול בילד אינה מוטלת עליו בלבד.

לכן אין כאן תשובה אחת לשאלה מה "טוב יותר" לילד. איכות הטיפול בבית תלויה בהורה, בזמן ובמשאבים שיש לו ובאופן שבו נראים הימים בבית; איכות המסגרת תלויה במספר הילדים, בצוות, ביציבות שלו וביחס שהילד מקבל. גם ילדים שונים זה מזה: מה שמתאים לילד אחד ולמשפחה אחת לא בהכרח מתאים לאחרים.

ויש גם הבדל גדול בין מי שנשארים בבית לכמה חודשים נוספים לבין מי שהופכים את הבחירה הזאת לדרך חיים. משפחה יכולה להחליט שתינוק בן חצי שנה עדיין קטן מדי מבחינתה למעון ולשלוח אותו למסגרת בגיל שנה וחצי או שנתיים. משפחה אחרת יכולה להתחיל מאותה החלטה בדיוק, להגיע לגיל 3 ולהחליט להמשיך לחינוך ביתי. ויש מי שעבורם חינוך ביתי היה התוכנית מלכתחילה, עוד לפני שהילד נולד.

הגבול בין הקבוצות האלה אינו תמיד חד. משפחות שבוחרות בחינוך ביתי לא בהכרח מתחילות בכך ביום הולדת 3. חלקן פשוט לא שולחות את הילד למעון או למשפחתון מלכתחילה, ובהמשך מחליטות להמשיך באותו אורח חיים גם כשהוא מגיע לגיל שבו ניתן להיכנס לגן ציבורי. אצל אחרות דווקא ההוצאה הגבוהה על המסגרות בשנים הראשונות מובילה לניסיון להישאר בבית, ורק אחר כך מתברר שהבחירה מתאימה להן גם מסיבות שאינן כלכליות.

ורק אחרי כל השאלות האלה מגיעה בדרך כלל השאלה הפחות רגשית והרבה יותר מספרית: האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את זה?

• העליון: ירושה לא תתחלק בחלקים שווים בין אחים חורגים
• אפוטרופוס של מדען מולטי-מיליונר ביקש 14 מיליון שקל - ויקבל 750,000 שקל

כשאחד ההורים נשאר בבית, מה קורה להכנסה?

בנקודה הזאת כמעט כל משפחה עושה חשבון. המשכורת נכנסת, ומולה עומדים מעון או משפחתון, נסיעות לעבודה, אוכל בחוץ, בייביסיטר כשצריך להישאר עד מאוחר ולעיתים גם צהרון לילד גדול יותר. כשמסתכלים על מה שנשאר בסוף החודש עולה שאלה אחרת: כמה באמת עולה למשפחה שאחד ההורים נשאר בבית - וכמה היא דווקא חוסכת?

עם ילד אחד התשובה יכולה להיות ברורה יחסית. עם שני ילדים קטנים היא כבר פחות מובנת מאליה, ועם שלושה היא עשויה להשתנות לגמרי. אם אחד ההורים בבית והמשפחה חוסכת תשלום על שני מעונות, צהרון לילד נוסף, נסיעות ועזרה בשעות אחר הצהריים, מדובר באלפי שקלים בחודש. פתאום המשכורת שעליה מוותרים צריכה להיבחן מול סל שלם של הוצאות שנעלמות או מצטמצמות.

אבל גם הצד השני של החשבון גדול מכפי שנראה בתלוש. הורה שמפסיק לעבוד אינו מוותר רק על הנטו שהיה נכנס לחשבון. הוא מפסיק לצבור הפקדות לפנסיה, ולעיתים גם לקרן השתלמות, עלול לאבד ותק וניסיון ולהחמיץ העלאות שכר או קידום. הפסקה של שנה או שנתיים יכולה להסתיים כשהילד נכנס לגן; ההשפעה שלה על ההכנסה ועל הקריירה יכולה להימשך הרבה יותר.

לכן השאלה "כמה עולה הגן?" היא רק תחילת החשבון.

עד גיל 3 החשבון נראה אחרת

בישראל יש נקודה שמשנה באופן משמעותי את הצד הכלכלי של הסיפור. בשנים הראשונות לחיי הילד משפחות רבות משלמות אלפי שקלים בחודש על מעון, משפחתון או גן פרטי. מגיל 3 הילד זכאי לחינוך ציבורי חינם, ולכן חלק גדול מההוצאה הישירה על המסגרת נעלם.

היא לא נעלמת לחלוטין. הורים עובדים עדיין עשויים לשלם על צהרון, קייטנות, בייביסיטר ופתרונות לימים ולשעות שבהם מערכת החינוך אינה פועלת אבל מקום העבודה כן. גם יום לימודים בגן ציבורי אינו בהכרח חופף ליום העבודה של ההורים. אבל החשבון של ילד בן 4 בגן עירייה שונה מאוד מהחשבון של פעוט במעון או בגן פרטי.

• תשואה לפדיון של 5%: האם אקבל 5% בכל שנה?
• התגרשתי ויש לי 1.4 מיליון שקל בפנסיה - גרושתי תקבל גם מהכסף שאחסוך עד הפרישה?

מכאן גם ההבדל בין משפחה שמחליטה שאחד ההורים יישאר בבית עם התינוק עד גיל 3 לבין משפחה שבוחרת להמשיך לאחר מכן בחינוך ביתי. במקרה הראשון זו יכולה להיות החלטה לתקופה מוגדרת, שנובעת משילוב של רצון להיות עם הילד ועלות גבוהה של המסגרת. במקרה השני החיסכון הישיר בעלויות הגן כבר קטן יותר, והמשקל של השיקולים החינוכיים, המשפחתיים ואורח החיים גדל.

עבור משפחה שמתכננת מלכתחילה חינוך ביתי, לעומת זאת, גיל 3 אינו בהכרח נקודת ההחלטה. הבחירה כבר נעשתה קודם, והכניסה האפשרית לגן הציבורי היא רק נקודה שבה משתנה החשבון הכלכלי: עד אז המשפחה חוסכת מסגרת שיכולה לעלות אלפי שקלים בחודש; מכאן ואילך היא מוותרת על שירות ציבורי שהיא זכאית לקבל ללא שכר לימוד.

כמה באמת נשאר מהמשכורת?

החישוב הנכון מתחיל בהכנסה נטו של ההורה ששוקל להפסיק לעבוד, וממנה מפחיתים רק את ההוצאות שבאמת נוצרות בגלל העבודה.

נניח הורה שמכניס 9,500 שקל נטו בחודש. המעון עולה 3,600 שקל, נסיעות ואוכל הקשורים לעבודה מוסיפים כ-1,100 שקל, ועוד 500 שקל בחודש הולכים לבייביסיטר, איסוף או פתרון אחר לשעות שבהן שני ההורים בעבודה. בסך הכל, היציאה לעבודה כרוכה בדוגמה הזאת בהוצאות של כ-5,200 שקל בחודש.

אם ההורה מפסיק לעבוד, המשפחה אינה "חוסכת משכורת". היא מוותרת על הכנסה של 9,500 שקל וחוסכת הוצאות של 5,200 שקל. כלומר, העבודה עדיין משפרת את התזרים המשפחתי בכ-4,300 שקל בחודש - יותר מ-50 אלף שקל בשנה.

אם המשפחה זכאית לסבסוד של 1,500 שקל בחודש בעלות המעון, החשבון משתנה שוב. עלות המעון בפועל יורדת ל-2,100 שקל, והתוספת שנותרת למשפחה בזכות המשך העבודה עולה לכ-5,800 שקל בחודש.

לכן גם סבסוד המעון והטבות שתלויות בהכנסה ובעבודה חייבים להיכנס לחישוב. שתי משפחות שמשלמות אותו מחיר מלא ומקבלות אותה משכורת יכולות להגיע לתוצאה שונה אחרי שמביאים בחשבון את הזכאות שלהן.

חשוב גם לא לנפח את הצד השני. לא כל הוצאה של משפחה שבה שני ההורים עובדים תיעלם אם אחד מהם יישאר בבית. אם המשפחה תחזיק את אותו רכב בכל מקרה, למשל, אי אפשר לזקוף את מלוא עלות הרכב לחובת העבודה. אם ההורה אוכל בבית במקום בעבודה, גם לא כל תקציב האוכל בחוץ הופך לחיסכון נקי - בבית עדיין אוכלים. צריך לחשב את ההפרש בפועל.

ילד אחד הוא חשבון אחד, שלושה ילדים הם חשבון אחר

כאן מספר הילדים יכול לשנות את התמונה באופן דרמטי. עלות הטיפול בילדים עולה עם כל ילד נוסף, אבל המשכורת של ההורה אינה עולה בהתאם.

נניח שלמשפחה יש שני פעוטות, וכל אחד מהם עולה 3,500 שקל בחודש במסגרת. כבר מדובר ב-7,000 שקל לפני נסיעות, בייביסיטר או עזרה אחרת. אם ההורה שמרוויח פחות מבין השניים מכניס 9,000-8,000 שקל נטו, יכול להישאר מעט מאוד מהמשכורת לאחר כל ההוצאות.

במצב כזה הישארות בבית אינה בהכרח מותרות או החלטה שנעשית בניגוד לשיקול הכלכלי. מבחינת התזרים השוטף היא יכולה להיות חלופה כלכלית אמיתית. ככל שיש יותר ילדים צעירים בו-זמנית, נקודת האיזון משתנה.

גם ילדים מעל גיל 3 לא יוצאים לחלוטין מהחשבון. אמנם אין עוד תשלום של אלפי שקלים לגן פרטי אם הילד נמצא במערכת הציבורית, אבל ייתכנו צהרון, קייטנות, חופשות, איסופים ובייביסיטר. הורה שכבר נמצא בבית עם שני פעוטות יכול, למשל, לחסוך גם חלק מההוצאות הנלוות של ילד גדול יותר.

ויש כאן גם יתרון שאינו מופיע בחשבון החודשי: כשכמה ילדים נמצאים בבית, אותו זמן של ההורה מתחלק ביניהם. במעון או בגן משלמים עבור כל ילד בנפרד. הורה שנשאר בבית אינו מוותר על משכורת נוספת עם כל ילד שנולד. לכן דווקא במשפחות עם כמה ילדים קטנים היחס בין אובדן ההכנסה לבין החיסכון במסגרות יכול להשתנות במהירות.

ומנגד, הגילים משתנים מהר. שני פעוטות שנמצאים היום במסגרות יקרות לא יישארו בהן לנצח. בתוך שנה או שנתיים אחד מהם עשוי לעבור לגן ציבורי, ואז חלק גדול מהחיסכון שהצדיק את הפסקת העבודה נעלם. לכן משפחה עם כמה ילדים צריכה לחשב לא רק את המצב היום, אלא גם איך הוא ייראה בעוד שנה, שנתיים ושלוש.

המחיר שלא רואים בחשבון הבנק

עד כאן מדובר בתזרים. אבל זו רק מחצית מהחישוב.

עבודה בשכר כוללת גם כסף שאינו נכנס לחשבון העו"ש. יש הפקדות לפנסיה מצד העובד והמעסיק, רכיב פיצויים, ובחלק ממקומות העבודה גם קרן השתלמות. כאשר מפסיקים לעבוד, ההפקדות האלה נעצרות.

אצל עובד שמקבל 12 אלף שקל ברוטו מדובר לאורך שנה בסכום משמעותי שלא ייכנס לחיסכון הפנסיוני. והפער אינו מסתכם בסכום שלא הופקד: הכסף הזה היה יכול לצבור תשואה במשך שנים ואף עשרות שנים. ככל שההפסקה ארוכה יותר וככל שהיא מתרחשת בגיל צעיר יותר, האפקט המצטבר יכול להיות גדול יותר.

קרן השתלמות, אם קיימת, מגדילה את המחיר. גם כאן חלק מההפקדה מגיע מהמעסיק, ולכן כאשר מוותרים על העבודה מוותרים גם על הטבה שאי אפשר למדוד באמצעות הנטו בלבד.

ויש מחיר שקשה עוד יותר להצמיד לו מספר: הקריירה.

שנתיים בבית אינן משפיעות באופן זהה על כל העובדים. במקצוע שבו השכר כמעט אינו משתנה עם הוותק והחזרה לעבודה פשוטה יחסית, המחיר יכול להיות מוגבל. בענף שבו השכר עולה במהירות, הידע משתנה או שקידום תלוי ברצף תעסוקתי, שנתיים או שלוש מחוץ לשוק יכולות להיות משמעותיות.

הפער יכול להימשך גם אחרי החזרה. אם עובד שהיה נשאר בעבודה היה מקבל העלאה, מתקדם לתפקיד אחר או עובר למעסיק שמשלם יותר, בעוד העובד שחוזר לאחר הפסקה מתחיל שוב מאותה נקודה - מחיר ההחלטה ממשיך להצטבר גם כשהילדים כבר בגן. אבל בדיוק כפי שלא נכון להתעלם מהפנסיה ומהקריירה מפני שהן אינן מופיעות בחשבון הבנק החודשי, לא נכון להתעלם מהדבר שהמשפחה מקבלת בתמורה לוויתור על ההכנסה: זמן.

תינוק שנמצא במעון יום מלא מבלה שם חלק גדול משעות הערות שלו באמצע השבוע. עבור משפחות מסוימות זו אינה בעיה; עבור אחרות אלה בדיוק השעות שהן אינן רוצות לוותר עליהן בשנים הראשונות. האפשרות להיות שם בארוחות, בשינה, בצעדים הראשונים, בהתפתחות השפה ובשגרת היום היא מבחינתן חלק מהתמורה שהן מקבלות על ההחלטה שאחד ההורים יעבוד פחות או לא יעבוד כלל.

בבית אפשר גם להתאים את היום לילד באופן שקשה יותר לעשות בקבוצה. תינוק עייף יכול לישון כשהוא זקוק לכך, יום קשה אינו חייב להתנהל לפי לוח זמנים קבוע, ופעוט יכול לקבל יותר זמן אישי ממבוגר אחד. במשפחה עם אחים יש גם יותר זמן משותף ביניהם ופחות פיצול של היום בין כמה מקומות.

מצד שני, הזמן הזה אינו "חינם" רק משום שאין לו תג מחיר. הורה שמטפל בתינוק או בכמה ילדים במשך יום שלם מספק בעצמו את העבודה שהמשפחה היתה משלמת עליה למעון, למשפחתון, לצהרון או למטפלת. הוא גם מוותר במידה מסוימת על הזמן שלו עצמו.

וגם להורה יש מחיר

הישארות בבית יכולה לתת להורה יותר זמן עם הילדים, פחות לחץ של בקרים, פיזורים ואיסופים וגמישות גדולה יותר בשגרת המשפחה. אבל היא יכולה להיות גם שוחקת. טיפול בילד קטן במשך יום שלם אינו חופשה, וכשיש שניים או שלושה ילדים בבית העומס יכול להיות גדול מאוד.

אין הפסקת צהריים מובטחת, אין בהכרח שיחה עם מבוגרים במשך שעות, והגבול בין יום העבודה לזמן הפרטי כמעט נעלם. כשההורה השני חוזר מהעבודה, היום של ההורה שנשאר בבית לא בהכרח הסתיים.

יש גם משמעות לעצמאות כלכלית. במשפחה שבה רק אחד מבני הזוג עובד, ההכנסה כולה תלויה בו. ההורה שנשאר בבית אינו מקבל שכר משלו, ולעיתים גם מאבד בהדרגה את הביטחון ביכולת לחזור למקצוע. עבור מי שבנה קריירה במשך שנים, העבודה היא לא רק מקור הכנסה אלא גם חלק מהזהות, מהקשרים החברתיים ומהעצמאות.

מנגד, יש הורים שעבורם דווקא הניסיון לשלב עבודה מלאה וטיפול בילדים יוצר שחיקה גדולה יותר. מרוץ יומי בין עבודה, פקקים, איסופים, ארוחת ערב והשכבה יכול לגרום לכך שהשעות המעטות עם הילדים הופכות ללחוצות במיוחד. גם כאן אין פתרון שמתאים לכולם.

זה לא תמיד הכול או כלום

החשבון המשפחתי אינו חייב להסתיים בבחירה בין משרה מלאה לבין הפסקת עבודה מוחלטת. לעיתים האפשרות שמתאימה יותר נמצאת באמצע.

הפחתת היקף המשרה יכולה לאפשר להישאר בשוק העבודה ולשמור על רצף תעסוקתי, ובמקביל לצמצם שעות מסגרת והוצאות נלוות. עבודה מהבית בחלק מהשבוע יכולה לחסוך נסיעות ולפשט את האיסופים. עזרה קבועה של סבא וסבתא ביום אחד בשבוע עשויה לאפשר מסגרת חלקית. גם חלוקת שעות שונה בין בני הזוג יכולה להפחית את הצורך בבייביסיטר ובצהרונים.

צריך כמובן לבדוק כל פתרון מול המציאות. עבודה מהבית אינה תחליף לטיפול בתינוק במהלך יום עבודה מלא, ומשרה חלקית עלולה לפגוע בשכר ובזכויות יותר מכפי שנדמה. אבל לפני שאחד ההורים מתפטר לחלוטין, כדאי לבדוק אם קיימת חלופה שמשאירה רגל בשוק העבודה ומורידה חלק מהוצאות הטיפול בילדים.

בגיל 3 החשבון משתנה, אבל ההחלטה לא בהכרח משתנה יחד איתו. מי שנשאר בבית בעיקר משום שמעון לשני ילדים עלה אלפי שקלים בחודש יכול לגלות שכעת היתרון הכלכלי של ההחלטה הצטמצם משמעותית. הילד יכול להיכנס לגן ציבורי, והחיסכון הישיר מהישארות בבית כבר אינו דומה לזה שהיה בשנות המעון.

אצל משפחות אחרות זה בדיוק השלב שבו מתברר שהבחירה כבר אינה בעיקר כלכלית. אחרי שלוש שנים בבית הן אינן רואות בגן הציבורי שירות שהן מחכות להתחיל להשתמש בו, אלא חלופה לדרך החיים שכבר בנו. מכאן הבחירה להמשיך בבית הופכת לחינוך ביתי במובן המלא יותר שלה, והדיון עובר מעלות המעון לשאלות של חינוך, חברה, זמן משפחתי ואורח חיים.

עבור מי שבוחרים להמשיך כך, חשוב לזכור שמגיל חינוך חובה כבר לא מדובר רק בהחלטה משפחתית שלא לרשום ילד למעון. חינוך ביתי בישראל כפוף לכללים ולהליך מול מערכת החינוך, ולכן משפחה שמתכננת להמשיך בבית צריכה לבדוק גם את הדרישות הפורמליות החלות עליה.

אז מתי זה משתלם?

אין משכורת אחת שממנה ומעלה תמיד כדאי לצאת לעבודה, ואין מספר ילדים שממנו תמיד כדאי להישאר בבית. נקודת האיזון תלויה בשכר נטו, במספר הילדים ובגיליהם, במחירי המעונות והגנים, בסבסוד שהמשפחה מקבלת, בהוצאות הנלוות לעבודה וביכולת של ההורה לחזור לשוק העבודה בהמשך.

עם ילד אחד, שכר בינוני ומעלה וסבסוד משמעותי של המעון, המשך העבודה עשוי להשאיר למשפחה אלפי שקלים נוספים בכל חודש עוד לפני שמביאים בחשבון פנסיה וקריירה. עם שניים או שלושה ילדים קטנים במסגרות יקרות ושכר נמוך יחסית של אחד ההורים, הפער יכול להצטמצם מאוד ולעיתים כמעט להיעלם.

הדרך הנכונה לבדוק זאת היא לחשב שני חשבונות. הראשון הוא חשבון החודש הבא: כמה נטו נכנס בזכות העבודה וכמה מההוצאות באמת ייעלמו אם אחד ההורים יהיה בבית. השני הוא חשבון של כמה שנים: כמה כסף לא יופקד לפנסיה ולקרן השתלמות, מה יקרה לוותק ולשכר, וכמה קל יהיה לחזור לאותה עבודה או לאותו מסלול מקצועי.

אבל יש גם חשבון שלישי, שאי אפשר לפתור במחשבון. כמה שווה למשפחה הזמן עם הילדים, איזה סוג של ילדות ההורים רוצים עבורם, עד כמה ההורה שנשאר בבית נהנה ומתאים לחיים האלה - ומה הוא עצמו מוותר עליו כדי לאפשר אותם.

לפעמים ויתור על משכורת שלמה כדי לחסוך מעון אחד יהיה החלטה יקרה מאוד. במשפחה אחרת, עם כמה ילדים קטנים ועלויות טיפול שמצטברות לאלפי שקלים רבים בחודש, החיסכון יכול לצמצם מאוד את המחיר. ויש משפחות שגם אחרי שיגלו שהבחירה בבית עולה להן כסף, יחליטו שזה כסף שהן מוכנות לשלם.

כי בסופו של דבר, זו אולי הנקודה שהאקסל לא יודע לחשב: ההחלטה אם להיות בבית עם הילדים אינה רק החלטה על הוצאה. היא החלטה על זמן, עבודה, קריירה ואיך ייראו השנים הראשונות של המשפחה - ורק חלק מכל אלה מגיע עם תג מחיר.