בניין המחלוקת, מזא"ה 71 תל אביב (צילום: גוגל סטריט וויו)
בניין המחלוקת, מזא"ה 71 תל אביב (צילום: גוגל סטריט וויו)
פרסום ראשון

העליון על הליך של עו"ד משה וינברג: ערעור סרק בעקבות תביעת סרק

העליון חייב את וינברג בהוצאות חריגות של 40,000 שקל לאחר שדחה על הסף את ערעורו במחלוקת על עסקת קומבינציה. וינברג כבר שילם 170,000 שקל במחוזי

איתמר לוין |

"ערעור סרק שהוגש בעקבות תביעת סרק" - מכנה בית המשפט העליון את ערעורו של עו"ד משה וינברג במחלוקת על עסקת קומבינציה בבניין בתל אביב. השופטים עופר גרוסקופף, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן דחו על הסף את הערעור וחייבו את וינברג בהוצאות בסכום חריג של 40,000 שקל - לאחר שכבר חויב ב-170,000 שקל בבית המשפט המחוזי.

וינברג וחברת מ.ו השקעות שבבעלותו (יחד עם אשתו, נילי וינברג) תבעו 2.4 מיליון שקל מפגסוס שבשליטת גבי ברגר, במחלוקת בנוגע לעסקת קומבינציה בבניין ברחוב מזא"ה בתל אביב שבבעלות וינברג. הסכם הקומבינציה נחתם בדצמבר 2018; וינברג ביטלו אותו ביוני 2020 בטענה להפרתו בידי פגסוס. בתביעתם טענו וינברג, כי פגסוס לא פעלה למימוש הסכם הקומבינציה ולא קיבלה את הסכמתם למסמכים שהגיש לעירייה האדריכל מטעמה. פגסוס טענה, כי פעלה באופן סביר לקידום הבנייה, והיו אלה וינברג שעיכבו את הגשת התוכניות ואף פגעו בהליך התכנון בשל המחלוקת עימה.

השופט המחוזי יעקב שקד דחה את כל טענותיהם של וינברג, תוך שהוא מותח ביקורת קשה על עדותו של ערן וינברג - בנם של בני הזוג שייצג אותם בפרויקט (משה וינברג לא העיד). שקד אמר, כי העובדות מציגות מציאות הפוכה מזו שתיאר ערן ומתברר שהוא היה מעורב עד מאוד בכל שלבי הפרויקט. על חלק מתשובותיו של ערן בעדותו אמר שקד שהן היו בלתי הגיוניות, תמוהות, אינן מתיישבות עם הנסיבות והראיות, עושות רושם מתחמק ומתחכם, מהוות העמדת פנים ואף חסרות מהימנות.


המחוזי על טענות וינברג: אבסורד, חסר יסוד


בהתייחסו לחלק מטענותיהם של וינברג השתמש שקד במילים "מגיעה לכדי אבסורד", "מוטלת בספק", "חסרת יסוד ולא הוכחה ולו בראשית ראיה", "יגעתי ולא מצאתי את המייל הנטען בראיות התובעים", "ניגפת בפני הראיות" ו"סותרת את מהלך הדברים המוכח". שקד קבע, כי היו אלו וינברג שהפרו את הסכם הקומבינציה, כאשר לא פעלו על פי הסעיף העוסק ביישוב מחלוקות תכנוניות אלא שלחו הודעת ביטול. הוא גם ציין, כי אין כל בסיס לטענה המקורית של וינברג, לפיה פגסוס לא עמדה במועדים להשגת היתר הבנייה, שכן כאלה כלל לא נקבעו - ואין פלא שהם נטשו אותה בסיכומיהם.

שקד הוסיף וקבע, כי וינברג נהגו בחוסר תום לב, שכן הם ידעו היטב בזמן אמת את פרטי התוכניות שהגיש האדריכל. רק בדיעבד הם החלו להעלות טענות כלפיהן והתנהגותם לא הייתה של מי שחפץ לממש את ההסכם - כולל כאשר מנעו כל אפשרות ליישב את המחלוקות; התנהלותם בשלב האחרון של היחסים עם פגסוס אף תמוהה ומעוררת חשד. לבסוף אמר שקד, כי וינברג לא הוכיחו באמצעות שמאי את הנזקים הנטענים ואין לקבל את טענתם לפיה נילי וינברג היא מומחית בתחום. 

בית המשפט העליון אומר: "לאחר שקראנו בעיון את טיעוני הצדדים בכתב, ושמענו את טיעוני בא כוח המערערים בעל פה, ומבלי שביקשנו לקבל תשובה בעל-פה מהמשיבה, הגענו לכלל דעה כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא; כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע; וכי לא נפלה כל טעות שבחוק בניתוחו". את וינברג ייצגו עוה"ד רונן דמארי; עו"ד דוב קנול, ואת פגסוס - עו"ד אורי שפאר.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה