המחליף חשף את הפער: איש השיווק ה"עצמאי" יקבל 262 אלף שקל
במשך כמעט תשע שנים שיווק האיש דירות עבור חברת נדל"ן כעצמאי, והוציא חשבוניות. בית הדין לעבודה בחיפה השווה אותו לעובד שנכנס לנעליו, גילה שהוא הפסיד 3,509 שקל בחודש, אבל קבע שהוא בחר להיות עצמאי ולכן לא יקבל פיצוי על כך
אהוד מויאל שיווק דירות באזור חיפה והצפון עבור ספייס בניה וייזמות מאוגוסט 2015 ועד אפריל 2024. לאורך כל התקופה הזו הוא עבד כעצמאי: הוציא חשבוניות ולא קיבל תלוש שכר. אחרי שעזב, הוא תבע את החברה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה וביקש להכיר בו כעובד לכל דבר.
בדרך כלל, השאלה אם היו יחסי עובד ומעסיק היא לב הוויכוח. כאן היא הובהרה כמעט מיד, משום שהחברה עצמה הסכימה שבפועל הוא היה עובד. הוויכוח עבר למקום אחר: האם מה שמויאל קיבל כעצמאי כבר כיסה את מה שהיה מקבל כשכיר, כולל כל ההפרשות והזכויות.
לפי הלכת כותה של בית הדין הארצי לעבודה, כשעצמאי מוכר בדיעבד כעובד, משווים את מה שקיבל ל"שכר החליפי", כלומר למה שהמעסיק היה משלם לו כשכיר. ההפרש בין השניים, הדלתא, הוא התקרה לכסף שאפשר לפסוק לו. החברה הציעה להשוות אותו לשני עובדים: מנהלת המכירות מיכל ברק, וגיל בניטה, שנשכר להחליף את מויאל. ההשוואה לברק נפסלה, משום שהיא היתה כפופה למויאל. ברק עצמה העידה שהיא מנהלת מכירות והוא מנהל שיווק, "וזה לא אותה קנה".
מויאל ניסה להקטין את ניסיונו של בניטה, וטען שהוא נכנס לתפקיד בלי ניסיון בשיווק נדל"ן. בית הדין לא קיבל זאת, וציין שמויאל עצמו אמר בשיחה מוקלטת שלבניטה יש שנים רבות של ניסיון בשיווק. גם הניסיון להישען על נתוני שכר מאתר דרושים לא עזר: "הסטנדרט של הנתבעת הוא הקובע לשכר החליפי", נקבע בהכרעת בית הדין.
בלי עמלות, אבל עם רכב
בית הדין מצא פגמים בחוות הדעת של רואה החשבון שמונה מטעם החברה. הוא הכניס את שווי הרכב לחישוב של מויאל אבל לא לחישוב של בניטה, ולא הביא בחשבון דמי מחלה, חופשה, חגים והבראה. בית הדין גם החליט להוציא את העמלות מההשוואה, כי "עמלות מכירה הינן נתון אישי" שתלוי במכירות של כל אחד.
התוצאה: התמורה המובטחת למויאל, 18 אלף שקל בחודש, ביחד עם רכב שהחברה מימנה, הסתכמה ב-21,264 שקל בחודש. העסקת בניטה, עם 15 אלף שקל שכר וגמול שעות נוספות גלובלי, רכב, הפרשות וזכויות, עלתה לחברה 24,773 שקל. כלומר פער של 3,509 שקל בחודש. על פני 81 חודשים בתקופת התביעה, הדלתא הגיעה ל-284,229 שקל.
הרכיב הגדול ביותר הוא השעות הנוספות: 122,946 שקל, לעומת 216,901 שקל שתבע. החברה טענה שכמנהל בכיר החוק לא חל עליו, אבל בית הדין ציין שהיא עצמה שילמה גמול שעות נוספות לבניטה ולברק. עוד נפסקו 56,160 שקל הפקדות לפיצויים, 60,840 שקל הפקדות לפנסיה ו-11,594 שקל פדיון חופשה. הסכום הכולל של הזכויות הסוציאליות, 251,540 שקל, נמוך מהדלתא, ולכן נפסק במלואו.
על העמלות של החודשים האחרונים מויאל תבע 106 אלף שקל מעבר למינימום, וקיבל רק 10,300 שקל. רוב הפרויקטים היו בשלב השיווק הראשוני, ולכן לפי ההסכם הוא זכאי רק ל-60% מהעמלה. על אוקטובר 2023, החודש שבו הוא קיבל מענק מלחמה כעצמאי, הוא לא קיבל עמלות, חוץ מעסקה אחת שנסגרה לפני פרוץ המלחמה. בסך הכל החברה תשלם לו 261,840 שקל, בתוספת ריבית מיום סיום העבודה, ועוד 20 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחה.
התפטרות או הרעת תנאים?
מויאל טען שהתפטר מכיוון שהחברה רצתה לקצץ לו עמלות ולהגביל את התמורה ל-32 אלף שקל בחודש, ולכן מגיעים לו פיצויי פיטורים מלאים. בית הדין דחה את הטענה. מההתכתבויות עלה שבינואר 2024 מויאל עצמו הציע תקרה שנתית של 360 אלף שקל. יוסי לאטי מהחברה כתב לו: "ניסיתי לשפר לך תנאים - לשפר ואתה לא רוצה". בית הדין ציין גם שמויאל עוסק היום בשיווק דירות בדובאי, כשותף ועצמאי.
גם הבקשה לפיצוי לא ממוני עבור הסיווג השגוי, שלפי הלכת כותה הוא ברירת המחדל, נדחתה. ההרכב, בראשות השופטת סאוסן אלקאסם, קבע שמויאל העדיף להיות עצמאי. ברק, לעומתו, רצתה גם היא לעבוד כעצמאית, והחברה חייבה אותה להיקלט כשכירה. מויאל נהנה מהטבות של שכיר, כמו רכב צמוד ומתנות לחג, ובמקביל מהיתרונות של עצמאי, כולל מענקי מלחמה. כשנשאל בדיון למה לא בדק כמה הוא מפסיד, הוא השיב כי, "לא בדקתי בכמה כסף מדובר ומה אני מפסיד, חתמתי". בית הדין סיכם: "שוכנענו כי אופן ההעסקה לא נכפה על התובע".
בנוסף, אחרי שהחברה הגישה את הסיכומים שלה, מויאל ביקש לתקן את הסיכומים שלו, משום שהוזכרה בהם פסיקה שלא קיימת. בית הדין אישר את הבקשה. התביעה נגד החברה השנייה, לאטי ייזום ובניה, נדחתה בהסכמה, ומויאל ישלם לה 3,000 שקל הוצאות משפט.
