2.2 מיליון שקל ופינוי בתוך חצי שנה: הסאגה של הבתים בחוף מציצים מגיעה לסופה
מבנה מגורים צמוד לחול, על אחד החופים המוכרים בתל אביב, יעבור בקרוב לידי העירייה. משפחה שמתגוררת במתחם בחוף מציצים כבר עשרות שנים הגיעה להסכמות עם עיריית תל אביב, ובית המשפט המחוזי נתן להן תוקף: המשפחה תקבל פיצוי של כ-2.2 מיליון שקל ותפנה את הבית בתוך כחצי שנה. אחרי הפינוי, העירייה מתכוונת להרחיב את הטיילת ואת מגרש החניה הסמוך.
הסיפור של הבתים על החוף התחיל עוד בסוף שנות ה-50, כשכמה משפחות התיישבו במקום בלי זכויות רשומות בקרקע. לאורך השנים המבנים התרחבו, נוספו יחידות דיור, וחלקן הושכרו. הקרקע עצמה שייכת למדינה, ועיריית תל אביב החזיקה בה מכוח הפקעה לצורכי ציבור. במשך שנים הרשויות כמעט לא טיפלו בנושא, אבל בשלהי העשור הקודם העירייה החלה בהליכי הפקעה ופינוי, ובהמשך הוגשו תביעות פינוי נגד המחזיקים. רוב המתחמים כבר פונו, ונותרו בעיקר שני מתחמים אחרונים.
בתי המשפט נתנו לעירייה ולרשות מקרקעי ישראל גיבוי ברור. בית משפט השלום קבע שהמשפחות לא הציגו מסמך שמעיד על זכות בקרקע, וערעור שהוגש למחוזי נדחה. ההלכה שעולה מהפסיקה חשובה גם מעבר לחוף אחד: העובדה שרשות ציבורית לא פעלה במשך שנים נגד מי שמחזיק בקרקע שלה אינה הופכת את השתיקה להסכמה. גם אם ניתנה הרשאה כלשהי בעבר, מדובר ברשות אישית, שלא עוברת בירושה ולא ניתנת להעברה. בנוסף נקבע שמי שאין לו זכות בדין או ביושר בקרקע אינו זכאי לדיור חלופי לפי חוק התכנון והבנייה.
אז למה בכל זאת משלמים פיצוי? בפועל, לעירייה יש אינטרס לסיים את הפינוי מהר ובלי הליכי הוצאה לפועל ארוכים, במיוחד כשמדובר במשפחות שגרות במקום שנים רבות ובנסיבות אישיות מורכבות. בתי המשפט הפרידו בין שאלת הפינוי לשאלת הפיצוי, ותביעות פיצויים נפרדות המשיכו להתנהל. לפי הפרטים שנחשפו בהליכים, משפחה אחרת במתחם זכתה בפיצוי של כ-2.25 מיליון שקל, ובעבר הוצעו לפחות לאחד המחזיקים כ-3 מיליון שקל. המשפחות עצמן הציגו שומה שהעריכה כל יחידת דיור בכ-6 מיליון שקל, כך שהפער בין הדרישות להצעות היה גדול מאוד.
בקנה מידה של שוק הדיור התל אביבי, 2.2 מיליון שקל הם סכום שמספיק כיום לדירה קטנה בשכונות מסוימות בעיר, ולא קרוב למחיר של בית על קו החוף. אבל ההשוואה הזו מטעה, כי למשפחות לא הוכרו זכויות בקרקע. מבחינה משפטית, הפיצוי הוא סוג של הסדר מעשי שנועד לחסוך זמן, הוצאות משפט ועימות. נראה שגם המשפחות העדיפו ודאות של סכום מוסכם על פני עוד שנים של התדיינות, עם סיכון לצאת בסוף בלי פיצוי משמעותי ועם הוצאות משפט כבדות.
מבחינת העירייה, השטח המתפנה על קו החוף שווה הרבה יותר מסכומי הפיצוי. מדובר בקרקע ציבורית בעלת ערך גבוה, שמשמשת מאות אלפי מבקרים בשנה. הרחבת הטיילת והחניון נועדו לשפר את הנגישות לחוף, שסובל מעומסים כבדים בקיץ.
המקרה מצטרף לשורה של מאבקים על פינוי בתים ותיקים בישראל, שבהם נבחנת השאלה עד כמה משקל יש לשנות המגורים מול זכויות קנייניות. כך, למשל, הסיפור על בן 80 שעמד בפני פינוי מהבית שבו חי 70 שנה, שבו בית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה הפוכה. במקביל, שוק הנדל"ן כולו מתמודד עם סביבת אשראי קשוחה יותר, כפי שעולה מהדיווח שהאשראי לנדל"ן מתייקר גם ליזמים בסיכון נמוך.
