עורך דין דרש 30% מהגבייה, וגם דירות: העליון לא אישר
חוות דעת שעלתה 14,160 שקל הולידה עשרות בקשות, תביעה של 150 אלף שקל נגד הנאמן ונזק נטען של מיליון
עורך דין שייצג עובד זר בהליך פירוק ביקש מבית המשפט, בשם מרשו, לקבוע שהוא עצמו זכאי לשכר של 30% מכל סכום שייגבה מרואי החשבון של החברה. בהמשך דרש תמורה של 20% מהחוב, בדמות דירות מגורים.
בית המשפט העליון מחק את ערעורו של עו"ד יקותיאל יהודה רמר על הסף. השופטת רות רונן כתבה את פסק הדין, בהסכמת השופטים יעל וילנר ויחיאל כשר.
מחוות דעת לשורת בקשות
הפרשה נוגעת לחברת י.ב. שיא משאבים, שנגדה ניתן ב-2022 צו לפתיחת הליכים. ההליך אוחד בהמשך עם הליך נגד מנהלת החברה, בעלת מניות שערבה אישית לחובותיה. לחברה מונה כנאמן עו"ד אורן הראל.
רמר הוא בא כוחו של עובד זר שעבד בחברה והגיש תביעת חוב. בינואר הגיש בשם הנושה בקשה שהנאמן יפעל נגד רואי החשבון המבקרים, על סמך חוות דעת שהזמין ומימן. אליה צירף דרישה לשכר של 30% מהגבייה.
אחריה הגיעו בקשות נוספות: צו עיכוב יציאה מהארץ נגד רואי החשבון ונגד עורך דין שלטענתו קשור לחברה, הוראה לבנקים למסור את דפי החשבון של המנהלת, ותפיסת מסמכים של חברה נוספת שאליה הוברחו לכאורה נכסים. ניסיונות להרחיק נכסים מהישג ידם של נושים מגיעים לבתי המשפט לא פעם, ובאחד התיקים חייב ניסה להעביר את רכושו לאשתו בהסכם ממון רגע לפני שהנושה הגיע אליו.
השופטת נ' גרוסמן במחוזי בתל אביב הבהירה כמה פעמים שההליך מתנהל באמצעות הנאמן. לדבריה, "נושה פעיל" הוא נושה המביא מידע חדש וממשי על נכסי החייב, להבדיל ממי שמפנה למקורות ידועים. נושים כאלה זכו בתיקים אחרים לגמול, למשל נושה שהשליש את קופת הנשייה.
הנאמן ציין שרמר פנה לבית המשפט ולמומחה בלי לפנות אליו קודם, ושהקופה פטורה מהוצאותיו. את עמדת רואי החשבון הוא ביקש לשמוע לפני שיגבש עמדה.
במרץ דרש רמר 20% מהחוב באמצעות דירות מקבוצת חברות שבשליטת אותו עורך דין, החזר של 14,160 שקל על חוות הדעת, והעברת הזכויות בדירות תוך ניצול הקלות מס שלהן הוא זכאי בשל מצבו הרפואי. המחוזי קבע שהבקשה נטולת כל תשתית עובדתית או משפטית, וכינה את דרישת הדירות "מרחיקת לכת". על הקלות המס נקבע: "הרי בא הכוח עצמו אינו הנושה בתיק".
באפריל נדחתה בקשה להגיש תביעה אישית של 150,000 שקל נגד הנאמן ובא כוחו. ביוני ציין בית המשפט שבקשת ההחזר חזרה על עצמה עשרות פעמים.
- טענות המרמה קרסו, וחברת הסדרי החוב תשלם 88 אלף שקל
- דרש מגרושתו לשלם חצי מחובות של 840 אלף שקל למרות פשרה שסגרה את התיק - התביעה נדחתה על הסף
בעליון ביקש רמר החזר אישי של 14,268 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לטענתו, הנאמן "גרר רגליים", והוא נאלץ לנהל נגדו "מלחמת התשה". דחיית הודעת עדכון של הנאמן אל מעבר לפגרת בתי המשפט, טען, עלולה לגרום לו נזק של מיליון שקל, משום שהקלות המס שהוא זכאי להן כבעל נכות זמנית עלולות לפוג.
רונן מנתה שלושה טעמים למחיקה. הראשון: המועד לערער על חלק מההחלטות חלף, ובקשות חוזרות באותו עניין חסרות כוח להאריך אותו. השני: טענת הנזק מהפגרה הועלתה לראשונה בעליון, ו"ברי כי לא ניתן להגיש ערעור על החלטה שמעולם לא ניתנה".
השלישי, והמהותי: רמר נעדר מעמד של צד להליך. כל הבקשות הוגשו בשם הנושה, גם כשהתבקשו בהן טובות הנאה לרמר עצמו. רונן הוסיפה שגם אם סוכם שעורך הדין יישא בעלות חוות הדעת, הסכמה כזו היא "הסכמה שספק אם היא מותרת".
ההחלטות, כתבה, לא שינו את מצבו המשפטי של רמר. ככל ששינו מצב משפטי כלשהו, הן שינו את מצבו של הנושה. הזכויות שרמר יכול היה לדרוש בהליך הן זכויותיו של מרשו.
גם נאמנים אינם זוכים תמיד במה שהם דורשים: בתיק אחר נאמנת שדרשה רבע מיליון מחייב נותרה בידיים ריקות.
הערעור נמחק. מאחר שבית המשפט לא ביקש תשובה מהמשיבים, ולפנים משורת הדין, לא נפסקו הוצאות.
