נאמנת דרשה רבע מיליון מחייב - ונשארה בלי כלום

מה קורה כשנאמנת משקיעה עבודה רבה בתיק חדלות פירעון, אבל הקופה כמעט ריקה, והחייב עצמו גרם לכל הבלגן? זו השאלה שהגיעה לפתחו של השופט נמרוד פלקס בבית המשפט המחוזי בירושלים, ותשובתו היתה חד-משמעית: גם אם החייב התנהל בצורה בעייתית, אי אפשר לחייב אותו לשלם לנאמנת מכיסו.

הסיפור מתחיל במרץ 2021, כשנפתח הליך חדלות פירעון כנגד פנחס לוי, ועו"ד אורי דגני סאס מונתה כנאמנת בתיק. במהלך ההליך, הנאמנת פעלה בכמה מישורים: הגישה בקשה להרמת מסך "הפוכה" (מגיעים מהבעלים אל החברה, כלומר מייחסים נכסים של החברה לבעל המניות) ובקשה למכירת זכויות החייב בדירה. שתי הבקשות נדחו על ידי בית משפט השלום בהחלטות מפורטות. באפריל 2023 הורה בית משפט השלום על ביטול ההליך, וזאת בגלל ניצול לרעה של ההליך על ידי לוי.

הבעיה? בקופת הנשייה הצטברו רק 11,050 שקל, שמתוכם הנאמנת כבר קיבלה כ-6,000 שקל כשכר טרחה. הנאמנת, שלטענתה השקיעה כ-180 שעות עבודה מתועדות בתיק, הגישה בקשה לפסיקת שכר טרחה בסכום של 250 אלף שקל בתוספת מע"מ, וביקשה שהסכום יושת באופן אישי על כתפי החייב, ושתוכל לגבות אותו בהוצאה לפועל.

הנאמנת טענה שהחייב ניצל לרעה את ההליך

בית משפט השלום דחה את הבקשה, והנאמנת ערערה למחוזי. היא טענה שהחייב ניצל לרעה את ההליך, התנהל בחוסר תום לב קיצוני, ומנע העברה של כספים לקופת הנשייה. היא אף הסתמכה על הלכת אבי אלקיים של בית המשפט העליון, שעסקה בחיוב יוזם הליך חדלות פירעון של תאגיד בהפקדת ערובה לשכר הנאמן.

• המשקיעים מבקשים לפדות מיליארדים: קרנות Blue Owl תחת לחץ על רקע חשש מ־AI
• זוג יקבל הפטר מחובות של כ-600 אלף ש' - וזה התנאי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנגד, החייב טען שאין בסיס חוקי לחייבו אישית, שתקנות השכר קובעות שמקור השכר הוא קופת הנשייה בלבד, ושההחלטה על ביטול ההליך מ-2023 - שקבעה שהכספים בקופה ישמשו לכיסוי הוצאות ההליך - נהפכה לחלוטה משום שהנאמנת לא ערערה עליה בזמן. הממונה על חדלות פירעון הצטרף לעמדת החייב.

השופט פלקס דחה את הערעור. הוא קבע כי סעיפים 231 ו-233 בחוק חדלות פירעון קובעים בצורה ברורה שהוצאות ההליך, כולל שכר הנאמן, משולמות מנכסי קופת הנשייה בלבד. "הוראות חוק אלו, בהיותן חקיקה ראשית ומפורשת, מקימות הסדר שלילי שאינו מאפשר גבייה של שכר הנאמן ממקורות אחרים", כתב השופט.

גם הניסיון להיבנות מתקנות סדר הדין האזרחי נדחה. השופט קבע שהתקנות האלה נועדו לפסוק הוצאות לטובת צד שזכה בהליך, אבל הנאמנת דווקא הפסידה בבקשות המהותיות שהיא הגישה נגד החייב, ולכן היא לא מוגדרת "צד שזכה".

• טס לדובאי עם הבן, תבע את ישראכרט - והשופט הכריע
• תבעה פקחים שקנסו אותה על הכלב, ותשלם להם
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• עזב דירה לפני סוף החוזה - האם יפצה את הבעלים?

העליון הבחין בין דיני תאגידים ליחידים

לגבי הלכת אבי אלקיים, השופט קבע שהיא פשוט לא רלוונטית. אותו פסק דין עסק בתאגידים ובהפקדת ערובה מראש כתנאי לכניסה להליך. השופט ציין שבית המשפט העליון בעצמו ערך אבחנה מפורשת בין תאגידים ליחידים, וקבע שלא ניתן להכריע באופן זהה לגבי הליכי חדלות פירעון של "אדם פרטי... גם אם כשל בעסקיו, נותר בן החברה, ולמדינה יש עניין מיוחד לדאוג לשיקומו הכלכלי".

השופט התייחס גם לשיקולי מדיניות, ואימץ את עמדת הממונה: הטלת חיוב אישי בסכום כה גבוה על חייב לאחר ביטול ההליך תיצור לו חוב חדש, תעמיק את חדלות פירעונו, ותסכל את מטרת שיקומו הכלכלי. נאמנים נוטלים על עצמם סיכון מחושב במסגרת תפקידם, ויש מנגנון "סבסוד צולב" בין תיקים רווחיים לתיקים הפסדיים.

"ההתמודדות עם ניצול לרעה של הליך אינה יכולה להיעשות על ידי יצירת מס או אגרה בדמות חיוב אישי בשכר נאמן, ללא עיגון מפורש בחוק", קבע השופט בהחלטתו, והפנה לפתרונות שקיימים כבר בחוק, כמו ביטול ההליך, אי הפטר מחובות מרמה, הגבלות על פתיחת הליכים עתידיים ואף סנקציות פליליות. לסיכום, הערעור נדחה, ולפנים משורת הדין לא ניתן צו להוצאות משפט.