חתם על פשרה וקיבל כסף על כך - ואז הגיש תביעה
המועצה האזורית מטה אשר קיבלה לדידה את התוצרים של עבודות הפיתוח באיחור של חצי שנה, הדשא ניזוק ונפתח גם מאבק על ערבות בדק בסכום של כ-92 אלף שקל. אבל כל זה הסתיים בפסק דין מפתיע שחייב את שני הצדדים לשלם
מה קורה כשקבלן חותם על הסכם פשרה, מקבל את הכסף - ואז מגיש תביעה כאילו ההסכם לא היה קיים? בית משפט השלום בקריות נתן לשאלה הזו תשובה חדה: ההסכם מבוטל, הכסף מוחזר, ושני הצדדים משלמים.
ב-17 בנובמבר 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, חתמה ראז חקלאות אחזקות ופיתוח על הסכם עם המועצה האזורית מטה אשר לביצוע עבודות פיתוח שצ"פ (שטח ציבורי פתוח), כלומר עבודות גינון. החברה, שזכתה במכרז שפרסמה המועצה, הפקידה ערבות בדק של 91,682 שקל להבטחת תיקונים בשנת הבדק.
מהרגע הראשון ציפו לצרות. לפי צו תחילת העבודה מה-29 לנובמבר 2020, הקבלן היה אמור לסיים את הפרויקט בתוך 90 יום. אלא שהקבלן טען כי מדובר בלוח זמנים שלא ניתן לעמוד בו, בייחוד כשנדרשים היתרי חפירה שהוצאתם בתקופת קורונה ארכה חודשים. בפועל, העבודות הסתיימו רק ב-17 באפריל 2022, כלומר 505 יום לאחר צו תחילת העבודה.
בסיום הפרויקט היו בין הצדדים מחלוקות על איכות העבודה. במאי 2023 הודיעה המועצה לקבלן שבכוונתה לתקן את הליקויים באמצעות קבלן חלופי, ולחלט את ערבות הבדק כנגד העלויות. הקבלן, שטען שביצע עבודה יסודית ואיכותית, הגיש בקשת צו מניעה ב-12 ליוני 2023 - יומיים לפני המועד שנקבע לחילוט. הבקשה נדחתה בגלל שיהוי, אך בהמשך, לאחר דיון בבית המשפט המחוזי, ניתן צו מניעה זמני שמנע את חילוט הערבות.
הפשרה שנהפכה למוקש
לפני שהגיעו לבית המשפט, ניהלו הצדדים מו"מ ממושך, שבסופו חתם הקבלן ב-8 לאוגוסט 2022 על "כתב סילוק וקבלה", כלומר כתב ויתור. לפי המסמך: "עם ביצוע תשלום הסכום הסופי בתוך 45 יום אין לי ולא תהיינה לי כל תביעות כספיות ותביעות מכל סוג ומין שהוא בגין העבודות שבנדון." הסכום שנקבע: 190 אלף שקל כולל מע"מ, לסילוק מלא ומוחלט.
הבעיה? ביוני 2023 הגישה ראז תביעה על סכום של 50,955 שקל עבור עבודות שלטענתה לא שולמו, וגם פיצויים עבור לשון הרע, פגיעה במוניטין ועגמת נפש. המועצה טענה שהגשת התביעה מהווה הפרה של הסכם הפשרה, הגישה תביעה נגדית, ותבעה את השבת ה-190 אלף שקל שהיא כבר שילמה,, בתוספת פיצוי מוסכם בגין האיחורים וכיסוי ליקויים בשנת הבדק.
השופטת שרונה צור גינור לא קיבלה את גרסתו של הקבלן, שלפיה הוא נאלץ לחתום "בכפייה" על ההסכם בעקבות קשיים תזרימיים. "טענות התובעת כי חתמה תחת כפיה וקושי תזרימי או הוצאות לא הוכחו", כתבה השופטת, וביססה את מסקנתה על עדות מטעם הקבלן עצמו, שלפיה מחזור המכירות של החברה ב-2022-2021 היה כ-40 מיליון שקל. "ההסכם התקבל אחרי התדיינויות והצעות לפשרה, במשך מספר חודשים יחד עם ייעוץ משפטי. בוודאי לא הוכח כי דובר בלחץ כלכלי". השופטת קבעה כי הגשת התביעה מהווה הפרה של הסכם הפשרה, ובהתאם - המועצה זכאית לבטל את ההסכם ולדרוש השבה של הכספים ששולמו.
מה עם האיחורים? גם כאן, הפסיקה מורכבת
אחת השאלות המרכזיות בתיק היתה כמה ימי איחור רשומים לחובת הקבלן. המועצה טענה ל-415 ימי איחור. הקבלן הצביע על גורמים שאינם בשליטתו: תקופת הקורונה, עיכוב בהיתרי חפירה, ועבודות נוספות שביקשה המועצה תוך כדי ביצוע, בהן הסטת שביל וטיפול בשוחות ביוב שהתגלו בשטח.
השופטת קיבלה חלק מהטענות: "התכתבויות אלו מחזקות את טענת התובעת לפיה תקופת הביצוע נקבעה ל-12 חודשים", וציינה כי גם נציגי המועצה ידעו שהפרויקט לא יסתיים במועד המקורי. בסופו של דבר חושבו 30 ימי איחור בלבד לחובת הקבלן, ונפסק פיצוי מוסכם של 30 אלף שקל.
לגבי הליקויים בשנת הבדק, המחלוקת צומצמה בסופו של דבר לדשא בלבד. הקבלן טען שמדובר בתכנון לקוי ולא בכשל ביצוע, אך לא הגיש חוות דעת של מומחה שתתמוך בטענה. "הנתבעת שכנגד טענה כי בידיה ראיות להוכיח כי מדובר בתכנון לקוי אך אלו לא הוגשו", קבעה השופטת, ודחתה את טענות ההגנה. הנזק בעקבות ליקויי הדשא נקבע על 45 אלף שקל.
תביעת לשון הרע נדחתה לחלוטין
תביעת החברה עבור לשון הרע ופגיעה במוניטין (בסכום של 100 אלף שקל) נדחתה באופן ברור. "התובעת זנחה טענה זו ולא הוכיחה בראיות... ממילא ערבות הבדק מנותקת מעסקת היסוד ואין לומר כי חילוטה הוא בגדר פגיעה במוניטין".
פסק הדין, שניתן על ידי השופטת צור גינור באחרונה, מחלק את החיובים כך: ראז תשיב למועצה את ה-190 אלף שקל שקיבלה בהסכם הפשרה, בתוספת של ריבית והצמדה. כמו כן, היא תשלם 30 אלף שקל עבור האיחור, ו-45 אלף שקל עבור ליקויי הדשא. מנגד, לאחר ביטול הסכם הפשרה, המועצה מחויבת לשלם לקבלן 213,771 שקל עבור העבודות שבוצעו, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. לכל צד יתווסף שכר טרחת עורך דין של 20% בתוספת מע"מ, והחזר אגרת המשפט.
