לקחה תיק לקוחות, עברה למתחרה - וזה הפיצוי
בית הדין לעבודה בתל אביב אימץ במלואה את חוות דעתו של מומחה שמונה מטעמו, ודחה את דרישת סוכנות הביטוח אופקים לקבל פיצוי של יותר מ-11 מיליון שקל עבור תיק לקוחות שהועבר למתחרה, אמנון גור
סוכנות הביטוח אופקים תקבל מהמתחרה שלה, אמנון גור סוכנות לביטוח, סכום של כ-2.26 מיליון שקל, לאחר שבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את הטענה, שלפיה מגיע לה פיצוי גבוה פי כמה. מדובר בפרק אחרון בסאגה משפטית שנמשכת כבר שנים, סביב עובדת לשעבר שלקחה עמה תיק לקוחות שלם ישירות למתחרה.
הכל התחיל כשעובדת בשם צביה תבור עזבה את אופקים ועברה לעבוד באמנון גור, כשלטענת אופקים היא לקחה איתה את פרטי הלקוחות שלה ותיק הביטוחים שטיפלה בו. בית הדין הארצי לעבודה כבר קבע בפסק דין מ-2024 שהעובדת הפרה את התחייבויותיה החוזיות - גם את תניית אי-התחרות וגם את חובת הסודיות. כך נכתב באותו פסק דין: "משמכרה העובדת את המידע הנוגע לעסקאות הביטוח של הלקוחות והגישה אליהם למעסיקתה לא היה בידה לשוב ולמכור נכס זה לחברה המתחרה שכן הבעלות במידע אינה נתונה עוד ברשותה", ולכן אופקים זכאית לפיצוי כספי.
הבעיה היתה שבית הדין הארצי לענייני עבודה לא קבע איך בדיוק מחשבים את הפיצוי, אלא רק שמדובר בפיצוי בגין שלוש שנות הכנסה שנמנעו מאופקים לאחר סיום העסקתה של העובדת. את המלאכה הוא השאיר לבית הדין האזורי, שהחליט למנות מומחה חיצוני - רואה החשבון ד"ר אורי גרוסמן.
כך חישב המומחה את הנזק
גרוסמן קבע שצריך לבסס את הפיצוי על ההכנסות בפועל שהפיקה אופקים מהלקוחות של אותה עובדת בין 2015 ל-2017, כשההכנסה החודשית הממוצעת הגיעה לכ-111 אלף שקל. לאחר הכפלה בשלוש שנים והפחתת הוצאות התפעול, הוא הגיע למסקנה שהפיצוי הראוי הוא כ-1.8 מיליון שקל, ועם הצמדה וריבית - כ-2.3 מיליון שקל. המומחה גם קבע שלא ניתן להוסיף מע"מ לסכום, לאחר שבדק זאת מול רשות המסים.
בחקירתו הנגדית הסביר המומחה למה לא הוא השתמש בשיטת מכפיל הרווח המקובלת בענף הביטוח למכירת תיקי לקוחות: "ההכנסה ברוטו, העמלה ברוטו שמוצגת בעבודה, היא במהות שלה מאוד דומה בקירוב לשיטת המכפילים... לקחתי את הממוצע של העמלות לחודש, הכפלתי ב-36... אז למה לא ללכת לגישה שהיא יותר מדויקת?" כלומר, לדבריו, השיטה שבה הוא בחר היא בעצם גירסה מדויקת יותר של אותה שיטה מוכרת, רק שהיא מבוססת על הנתונים האמיתיים של אותה עובדת ספציפית ולא על הערכה כללית.
אופקים לא הסתפקה בסכום הזה. החברה טענה שהמומחה חרג מהסמכות שניתנה לו, ושהוא היה צריך לחשב את הפיצוי לפי ההכנסות שהפיק המתחרה בפועל מאותם לקוחות בין 2019 ל-2021 - סכום שלטענתה מגיע לכ-11.2 מיליון שקל. לחלופין, טענה החברה שגם לפי שיטת המכפילים המדובר בלפחות 4.4 מיליון שקל.
אין שום פגם בדרך שבה פעל המומחה
בית הדין לא קיבל אף אחת מהטענות. השופטת מירב קליימן, שכתבה את פסק הדין ביחד עם נציגי הציבור קריסטינה פוליצר מימון והילה דיין בירן, קבעה כי אין שום פגם בדרך שבה פעל המומחה, ושבית הדין הארצי מעולם לא הכתיב נוסחה מחייבת אחת. כך כתב ההרכב: "לו בית הדין הארצי היה מגביל מראש את המומחה לחשב את הפיצוי לו זכאית התובעת לפי מתודה מפורשת, הרי שחזקה עליו כי היה פוסק זאת מפורשות. זאת לא נעשה".
בית הדין הוסיף שבאופן כללי, כשממונה מומחה מטעם בית הדין, צריך לאמץ את מסקנותיו, אלא אם יש סיבה מיוחדת לסטות מהן - וכאן לא נמצאה אחת כזו. גם הניסיון של הנתבעת לערער על אחוזי הרווח התפעולי שקבע המומחה נדחה, מאותה הסיבה בדיוק: מדובר בסוגיה שבמומחיות, שהיא לא בתחום התערבותו של בית הדין.
בשורה התחתונה, אמנון גור סוכנות לביטוח תשלם לאופקים 2,260,967 שקל בתוך 30 יום מהשלמת תשלום האגרה, בתוספת הוצאות משפט בסכום של 50 אלף שקל. לגבי תבור עצמה, ההליכים נגדה כבר הוקפאו בעקבות הליכי חדלות פירעון שהוכרזו נגדה, כך שהפרק הזה בסיפור, לפחות מבחינתה, נשאר סגור.
