עובדת סיעוד פיליפינית שוהה בארץ מזה 22 שנים בניגוד לחוק

ראקל וילמור, אזרחית הפיליפינים, שוהה בארץ שלא כחוק מזה 22 שנים, ורשויות האכיפה גילו זאת רק לפני שלושה חודשים. כך מעלה החלטתה של שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, אשר דחתה את ערעורה של וילמור על פסק הדין המחייב אותה לעזוב את הארץ.

וילמור, ילידת 1972, נכנסה ארצה כחוק בשנת 2001 כעובדת סיעוד ורשיונה פג בשנת 2004; באותה שנה נולד לה בן, שלדבריה אביו הוא אזרח ישראל. מאז היא שוהה בארץ שלא כחוק. בשנת 2010 ביקשה וילמור להסדיר את מעמדם בארץ שלה ושל בנה, מכוח החלטת ממשלה העוסקת באזרחים זרים השוהים בארץ שלא כחוק. לאחר שנה מסרה רשות האוכלוסין לווילמור, כי מאחר שלטענתה אבי בנה הוא ישראלי - עליה למצות את ההליכים במסלול זה; וילמור לא עשתה דבר מאז.

במאי השנה עוכבה וילמור במסגרת פעילות אכיפה של רשות האוכלוסין, אשר הורתה להרחיק אותה מהארץ ולהכניס אותה למשמורת עד אז. בית הדין לעררים דחה את ערעורה של וילמור, בציינו שעשתה דין לעצמה במשך שנים ארוכות. בערעורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב טענה וילמור לראשונה, כי מזה 14 שנים היא נמצאת במערכת יחסים עם אזרח ישראל. בית המשפט דחה את בקשתה לסעד זמני שימנע את הרחקתה עד להכרעה בערעורה, באומרו שסיכויי ערעורה קלושים בשל שהותה הממושכת בארץ שלא כחוק. להרחבה על רשות האוכלוסין.

וילמור ביקשה לערער לבית המשפט העליון, אך ברק-ארז דחתה על הסף את הבקשה. היא מזכירה, כי התערבות ערכאת הערעור בנוגע לסעדים זמניים היא מצומצמת, ומקרה זה אינו מצדיק התערבות חריגה שכזאת. עוד ציינה, כי בנה של וילמור הוא בגיר היכול לפעול בעצמו להסדרת מעמדו בישראל. גם לדעת ברק-ארז, "בנסיבות אלה, בשלב הנוכחי, בשים לב לעשיית הדין העצמית הממושכת מצד המבקשת, אין לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה". ברק-ארז קבעה, לפנים משורת הדין, כי על וילמור לעזוב את ישראל עד 5 באוקטובר. את וילמור ייצג עו"ד אלון לייבוביץ. כל הכתבות על דפנה ברק-ארז.