אופציית רכש (Call): מתי היא מרוויחה ומתי נמחקת

200 דולר מספיקים לרכישת אופציית רכש אחת על מניה שנסחרת ב-50 דולר. מחיר המימוש עומד על 55 דולר, הפרמיה נסחרת ב-2 דולר למניה, ומכפיל של 100 מניות לחוזה מתרגם אותה לעלות כוללת של 200 דולר. הזכות שנקנתה מכסה מניות בשווי 5,000 דולר לשלושה חודשים, וההתחייבות שמנגד מוטלת על מי שכתב את החוזה.

מחיר האיזון עומד על 57 דולר, סכומם של מחיר המימוש והפרמיה ששולמה. כל דולר מעל הרף הזה נכנס לכיס הקונה במלואו, ואז מוכפל ב-100, כל מחיר מתחת ל-55 דולר משאיר את החוזה בשווי אפס, והטווח שבין 55 ל-57 דולר מייצר החזר חלקי שנמוך מהפרמיה המקורית. זה הסיפור שמגיע לחשבון של משפחה, לא רק לשורה בטבלת תשואות.

תרשים הרווח במילים: שישה שערים ביום הפקיעה

• 50 דולר, המניה במקום: החוזה פוקע חסר ערך וההפסד עומד על 200 דולר, 100% מההשקעה.
• 55 דולר, עלייה של 10%: המניה טיפסה, החוזה עדיין פוקע באפס וההפסד נשאר 200 דולר.
• 56 דולר, עלייה של 12%: המימוש מחזיר 100 דולר וההפסד מסתכם ב-100 דולר, 50% מההשקעה, למרות מהלך חיובי במניה.
• 57 דולר, עלייה של 14%: המימוש מחזיר 200 דולר בדיוק והעסקה נסגרת באיזון.
• 60 דולר, עלייה של 20%: המימוש מחזיר 500 דולר, רווח של 300 דולר, 150% על ההשקעה.
• 70 דולר, עלייה של 40%: המימוש מחזיר 1,500 דולר, רווח של 1,300 דולר, 650% על ההשקעה.

צורת התרשים נגזרת ישירות מהמספרים האלה. הקו שטוח ושלילי בכל התחום שמתחת ל-55 דולר, מטפס בזווית קבועה מ-55 עד 57, חוצה את קו האפס ב-57 וממשיך לעלות מעליו בלי תקרה. ההפסד המרבי ידוע מראש ונעול על 200 דולר, והרווח פתוח כלפי מעלה. הצד שמנגד מחזיק בתרשים ההפוך במדויק: רווח חסום בגובה הפרמיה מול חשיפה שנמתחת ככל שהמניה מטפסת. הכלל הזה נבדק בסוף בשקלים, לא בכותרת של המוצר.

מינוף: 200 דולר ששולטים על 5,000

25 הוא יחס החשיפה בעסקה, תוצאה של חלוקת 5,000 דולר שווי המניות ב-200 דולר שהושקעו. המינוף מתבטא גם בקצב התשואה: עלייה של 20% במניה מייצרת רווח של 150% על הפרמיה, פי 7.5, ועלייה של 40% מייצרת 650%, פי 16 בקירוב. היחס מתרחב ככל שהמהלך גדל, משום שהעלות נשארת קבועה בעוד הרווח גדל בקו ישר.

הלוואת מרג׳ין מייצרת מינוף מסוג אחר. רכישת 100 מניות ב-5,000 דולר עם הון עצמי של 2,500 דולר ויתרה באשראי הופכת עלייה של 20% לרווח של 1,000 דולר, כ-40% על ההון העצמי לפני עלות הריבית, ובירידה חדה החשבון מקבל דרישת ביטחונות ונאלץ למכור בשפל. באופציה הסיכון נעצר בפרמיה והמחיר הוא לוח זמנים קשיח: תחזית שמתממשת חודש אחרי הפקיעה שווה אפס. אחזקה ישירה במניה, כמתואר במדריך המניות, מחזיקה את הנכס ביד גם כשהעלייה מאחרת.

דלתא היא המספר שמתרגם תנועה במניה לתנועה בחוזה. אופציה עם דלתא 0.35 מוסיפה כ-35 סנט למניה על כל דולר עלייה, כלומר כ-35 דולר לחוזה, והדלתא עצמה גדלה ככל שהמניה מתקרבת למחיר המימוש וחוצה אותו. המדדים הנוספים שמזיזים את הפרמיה מקובצים תחת השם היוונים.

הדרך לאפס: שחיקת זמן ופקיעה חסרת ערך

2 דולר הפרמיה בפתיחת העסקה, וכולה ערך זמן משום שהמניה נמצאת מתחת למחיר המימוש. בתמחור סביר אותו חוזה נסחר סביב 0.9 דולר כשנותרו 45 ימים והמניה עומדת במקום, סביב 0.2 דולר כשנותרו שבועיים, ובאפס ביום הפקיעה. מחצית מהערך מתאדה במחצית הראשונה של חיי החוזה, וקצב השחיקה מאיץ ככל שהפקיעה מתקרבת.

סטיית התקן הגלומה מוסיפה שכבת סיכון שקופה פחות. אופציה שנרכשת לפני פרסום דוח כספי נושאת פרמיה מנופחת שמגלמת ציפייה לתנודה חדה, וכשהדוח מתפרסם והתנודתיות מתכווצת החוזה מסוגל לרדת גם ביום שבו המניה מטפסת.

מימוש אוטומטי הוא המלכודת הטכנית של יום הפקיעה. חוזה שמסיים את המסחר בתוך הכסף בסנט אחד ממומש אוטומטית בבית הסליקה, והמחזיק מגלה בחשבון 100 מניות מול חיוב של 5,500 דולר. חשבון שמתנהל בסכומים קטנים יותר נכנס למכירה כפויה של הברוקר ביום המסחר הבא, ולכן מרבית הקונים סוגרים את הפוזיציה במכירת החוזה יום או יומיים לפני הפקיעה.

בזירה המקומית הכלל הזה חד אחרת. מפרט האופציות על מדד ת״א 35 קובע מימוש כספי בלבד, כך שאיש אינו מקבל מניות לחשבון, וכל חוזה שמסתיים בתוך הכסף מסולק אוטומטית לפי ההפרש שבין מחיר המימוש לשער הקובע. המחזיק הישראלי אינו פוגש חיוב מפתיע בעשרות אלפי שקלים אלא זיכוי במזומן, והסיכון שלו נשאר תחום לפרמיה ששילם מלכתחילה.

סדרה של רכישות קטנות מצטברת לסכום גדול. קונה שרוכש חוזה אחד בחודש בעלות 200 דולר מוציא 2,400 דולר בשנה, וכדי לצאת מאוזן דרושה לו עסקה אחת שמחזירה את מלוא הסכום. מבנה כזה מחייב שיעור פגיעה גבוה או מהלכים חדים במיוחד, וזאת הסיבה שמשקיעים רבים משלבים רכישת רכש בתוך תיק מניות קיים במקום להפוך אותה לאסטרטגיה עצמאית. הגרסה השמרנית, כתיבת רכש מכוסה מול מניות שכבר מוחזקות בתיק, מייצרת הכנסה שוטפת במקום הימור על כיוון.

• מחשבון פדיון חופשה: 34 ימים שווים 21,966 שקל, והמס עליהם נקבע לפי השנה, לא לפי התלוש
• מחשבון הצעות עבודה: 1,500 שקל יותר בברוטו הם 1,302 שקל יותר בנטו, ורק 80 שקל בשווי הכולל

אופציית מכר מספקת את הכיוון ההפוך: זכות למכור במחיר קבוע, שמרוויחה בירידות ומשמשת ביטוח לתיק קיים. שילוב של שתיהן על אותה מניה מייצר פוזיציה שמרוויחה מתנועה חדה בשני הכיוונים, ומשלם על כך פרמיה כפולה.

התזה שמאחורי רכישת רכש נשענת על הערכת שווי למניה עצמה. משקיע שסבור שהמניה זולה ביחס לרווחיה בוחן זאת דרך מכפיל הרווח ומדדים משלימים, כמתואר במדריך מכפיל הרווח, ומשם עובר לשאלה איזה מחיר מימוש ואיזה טווח זמן מתאימים לתחזית. חוזה קרוב למחיר השוק עולה יותר ומגיב חזק לכל תנועה, וחוזה רחוק עולה מעט ודורש מהלך גדול כדי להצדיק את עצמו.

מס רווח הון חל על הרווח ממכירת החוזה או ממימושו, והפסד מפעילות באופציות ניתן לקיזוז מול רווחים בניירות ערך אחרים באותה שנת מס. הפירוט המלא מופיע במדריך מיסוי שוק ההון.

אין באמור ייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו של כל אדם.