גרינלנד רוצה להכפיל את התיירים בלי להפוך לברצלונה

גרינלנד עומדת בפני דילמה שמוכרת היטב מברצלונה, ונציה ואמסטרדם, אך עם הבדל חשוב: היא מנסה להתמודד איתה לפני שהבעיה יוצאת משליטה.

הממשלה ומועצת התיירות הלאומית והרשמית של גרינלנד (Visit Greenland) מכוונות להכפלת מספר התיירים עד 2035, כחלק מתוכנית להפוך את התיירות למרכיב משמעותי יותר בכלכלה המקומית. לצד יעד הצמיחה, התוכנית מתמקדת בפיזור המבקרים, הגדלת הבעלות המקומית על עסקים, הארכת עונת התיירות והגנה על הטבע והקהילות.

הסיבה היא שהענף כבר הפך משמעותי לכלכלה. ב-2024 יצרה התיירות כ-1.245 מיליארד קרונות דניות של ערך מוסף, כ-4.9% מהתוצר של גרינלנד, והעסיקה בממוצע כ-1,800 עובדים, כ-6.2% מכלל המשרות במדינה.

הוצאות התיירים הגיעו לכ-3 מיליארד קרונות דניות, מתוכן כ-1.7 מיליארד קרונות מתיירים בינלאומיים. מדובר בסכומים משמעותיים למדינה שבה חיים פחות מ-60 אלף בני אדם.

גם הפעילות המלונאית גדלה. ב-2025 עלה מספר האורחים במלונות ובמקומות לינה ב-17.4%, ומספר הלינות גדל ב-16.9%. בקרב אורחים מחו"ל, שאינם תושבי גרינלנד או דנמרק, מספר האורחים זינק ב-40.9%.

הצמיחה מגיעה בתקופה שבה גרינלנד מושכת תשומת לב בינלאומית גם בשל המשאבים הטבעיים והמיקום האסטרטגי שלה. עבור הממשלה המקומית, הרחבת התיירות היא גם דרך לגוון כלכלה שנשענת במידה רבה על ענפים מעטים.

3 שדות תעופה פותחים את גרינלנד לעולם

השינוי הגדול ביותר מגיע מהאוויר. במשך שנים היה קשה ויקר להגיע לגרינלנד. אין כבישים שמחברים בין הערים והיישובים, והתנועה בתוך המדינה מתבססת בעיקר על מטוסים, מסוקים וספינות. עבור תייר בינלאומי, המסע דרש לעיתים כמה מקטעי טיסה עוד לפני שהחופשה התחילה.

נמל התעופה הבינלאומי החדש בנוק נפתח בנובמבר 2024 עם מסלול באורך 2,200 מטר, שמאפשר למטוסים גדולים יותר לטוס ישירות לבירה. בכך הפכה נוק לשער הכניסה המרכזי למדינה ונפתחו אפשרויות לקווים בינלאומיים ישירים שבעבר לא היו מעשיים.

באפריל השנה נפתח נמל התעופה החדש בקקורטוק שבדרום גרינלנד. השדה כולל מסלול באורך 1,500 מטר ומקל את הגישה לאזור שבעבר היה תלוי יותר בשילוב של טיסות, מסוקים וספינות.

• 437% בארבעה ימי מסחר - מניות גרינלנד ממשיכות לטוס אחרי ההסכם
• טראמפ שולח את מניות גרינלנד לזינוק: קריטיקל מטאלס קופצת ביותר מ-30%

השלב הבא צפוי ב-29 באוקטובר 2026, עם פתיחת נמל התעופה החדש באילוליסאט. העיר היא אחד ממוקדי התיירות המרכזיים של גרינלנד בזכות פיורד הקרח שלה. עם פתיחת השדה מתוכננות גם טיסות ישירות בין אילוליסאט לקופנהגן.

השינוי בתשתיות מגיע בזמן שבו המעמד האסטרטגי של גרינלנד נמצא שוב במוקד היחסים בין ארה"ב, דנמרק והממשלה המקומית. עבור ענף התיירות, המשמעות המיידית יותר היא הסרת אחד החסמים הגדולים לצמיחה: הקושי להגיע לאי.

האתגר עובר כעת לתשתיות שעל הקרקע. קל יותר להגדיל את מספר המושבים בטיסות מאשר להוסיף באותו קצב מלונות, מסעדות, מדריכים, מערכות מים וביוב וכוח אדם. כבר ב-2025 הורגש בחודשי הקיץ עומס על הקיבולת בחלק מהאזורים.

ענף הקרוזים ממחיש היטב את המורכבות. ב-2025 הגיעו לגרינלנד 93,897 נוסעי קרוזים ייחודיים, ירידה של 1.4% לעומת 95,185 ב-2024. מספר הנוסעים עצמו לא גדל.

במקביל, אותם נוסעים יצרו 213,674 ביקורים בנמלי גרינלנד, עלייה של 17.8% לעומת השנה הקודמת. הסיבה לפער היא שנוסע אחד יכול להיספר בכמה נמלים כאשר האונייה עוגנת במספר יישובים לאורך המסלול.

• SK הייניקס בודקת הנפקה של 150 מיליארד דולר
• טראמפ דוחה את הצעת איראן ומאותת על חידוש התקיפות אחרי הבחירות

עבור הקהילות המקומיות זו הבחנה משמעותית. גם בלי עלייה במספר התיירים שמגיעים באוניות, יותר עצירות יכולות להביא ליותר עומס על נמלים, רחובות ואתרי טבע.

אוניית קרוז יכולה להכניס ליישוב קטן מאות או אלפי מבקרים בתוך שעות. חלק מההוצאה שלהם מגיע לעסקים מקומיים, אך חלק משמעותי מהוצאות הלינה, המזון והחבילה עצמה נשאר אצל מפעילת הקרוז.

תייר שמגיע בטיסה ומתארח כמה ימים פועל אחרת. הוא זקוק למלון, אוכל במסעדות, משתמש בתחבורה מקומית ורוכש פעילויות לאורך השהייה. לכן מבחינת גרינלנד, השאלה אינה רק כמה תיירים מגיעים, אלא כמה כסף כל אחד מהם משאיר בכלכלה המקומית.

הגישה הזאת מופיעה גם ביעדי המלונות. ב-2024 עמד היצע חדרי המלון והאירוח על כ-590 אלף לילות חדר, אך רק 46% מהקיבולת נוצלה. היעד ל-2035 הוא להגיע לניצול של 75%.

המשמעות אינה בהכרח לבנות עוד מלונות. חלק מהבעיה הוא עונתיות: הביקוש מתרכז בקיץ, בזמן שבחודשים אחרים נותרים חדרים ריקים. הארכת העונה יכולה להגדיל את ההכנסות מהתשתיות שכבר קיימות בלי להגדיל באותה מידה את העומס בתקופת השיא.

213 אלף ביקורי נמל: איך מונעים עומס לפני שהוא מגיע?

גרינלנד אינה מתכוונת לחכות עד שהעומס יהפוך למשבר. חוק התיירות הראשון שלה נכנס לתוקף בינואר 2025 ויצר מסגרת חדשה לרישוי מפעילי תיירות, דרישות בטיחות וכללים שנועדו להגדיל את השליטה המקומית בענף.

החוק כולל גם דרישות בעלות. במקרים שעליהם חלה חובת הרישוי, חברה המבקשת רישיון נדרשת לעמוד בתנאים הנוגעים לרישום בגרינלנד, כאשר לפחות שני שלישים מההון ומזכויות ההצבעה צריכים להיות מוחזקים בידי מי שעומדים בדרישות המקומיות שנקבעו בחוק.

זהו מהלך כלכלי לא פחות מתיירותי. אם מספר המבקרים יוכפל אך המלונות, חברות הטיולים והשירותים שמשרתים אותם יהיו בבעלות זרה, חלק גדול מהצמיחה בהכנסות ייצא מהמדינה. גרינלנד רוצה שהרחבת הענף תייצר יותר עסקים ומשרות מקומיים.

המסגרת החדשה מאפשרת גם חלוקה לאזורים והטלת מגבלות על פעילות תיירותית במקומות רגישים. הממשלה כבר פועלת לגיבוש מגבלות על תנועת אוניות קרוז בפיורדים, במטרה להפחית רעש ופגיעה בחיות בר וביישובים שלא נבנו לקלוט תנועה גדולה של מבקרים.

זה ההבדל המרכזי בין המודל שמנסה גרינלנד לבנות לבין מה שקרה בכמה מיעדי התיירות הגדולים באירופה. ונציה, אמסטרדם וברצלונה החלו להטיל מגבלות משמעותיות אחרי שהעומס כבר הפך לנושא ציבורי ופוליטי. גרינלנד מנסה להכניס חלק מהכלים האלה כאשר הענף עדיין קטן יחסית.

הוויכוח כבר מורגש בשטח. באילוליסאט התעוררה השנה מתיחות סביב פעילות מפעילי תיירות והיקף ההכנסות שנשאר בקהילה. חלק מהתושבים דורשים שליטה מקומית גדולה יותר, בזמן שגורמי תיירות מזהירים שעימות עם מפעילים בינלאומיים עלול להוביל לביטולי ביקורים ולפגיעה בעסקים המקומיים עצמם.

האיזון עדין במיוחד במדינה קטנה. מצד אחד, התיירות מייצרת מקומות עבודה, פעילות עסקית ומטבע זר ומצדיקה השקעות בתשתיות. מצד אחר, יישוב של כמה אלפי תושבים יכול להרגיש מיד הגעה של אונייה עם אלפי נוסעים או קפיצה חדה במספר הטיסות.

היעד של הכפלת מספר התיירים עד 2035 הוא לכן רק חלק מהתוכנית. גרינלנד רוצה במקביל להעלות את ההוצאה למבקר, להאריך את עונת התיירות, להגדיל את ניצולת המלונות, לפזר את התנועה בין אזורים ולהשאיר חלק גדול יותר מההכנסות בידי עסקים מקומיים.

אם מספר המבקרים יגדל בלי שההוצאה המקומית תעלה ובלי שהעומס ינוהל, גרינלנד תקבל יותר תיירות בלי מלוא התמורה הכלכלית. אם התוכנית תצליח, האי יוכל להגדיל את תרומת הענף לכלכלה בלי להגיע למצב שבו הצמיחה עצמה הופכת לבעיה עבור התושבים.