טראמפ מכריז על הסכם בגרינלנד: יותר כוח לצבא האמריקאי, הריבונות נשארת אצל דנמרק
דונלד טראמפ מכריז על הסכם עם דנמרק וגרינלנד להרחבת הנוכחות הצבאית האמריקאית באי, לאחר חודשים שבהם דרש להעביר אותו לשליטת ארה"ב. ההסכמות משאירות את גרינלנד במסגרת ממלכת דנמרק, אך צפויות לחזק את היכולת האמריקאית לפעול באזור הארקטי ולהגביל את כניסתן של מדינות יריבות. טראמפ מציג את המהלך כהבטחת שליטה קבועה בביטחון האי, בעוד בקופנהגן מדגישים שהריבונות אינה עוברת לאמריקאים.
שלוש הממשלות צפויות לחתום על ההסכם בשבוע הקרוב, במהלך עצרת האו"ם בניו יורק. כניסתו לתוקף תהיה כפופה להשלמת ההליכים הפרלמנטריים הנדרשים, כך שההכרזה עדיין אינה סוף התהליך.
ראש ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן, אומרת שההסכם מחזק את ביטחון האזור הארקטי וצפון האוקיינוס האטלנטי, תוך הכרה בריבונות הממלכה ובשלמותה הטריטוריאלית. ראש ממשלת גרינלנד, ינס פרדריק נילסן, מברך על ההכרה באינטרסים של האי ובמקומו בשיתוף הפעולה הבינלאומי.
מה ארה"ב מקבלת?
לפי טראמפ, ההסכמות יאפשרו לארה"ב להרחיב את פעילותה הצבאית ולמנוע מיריבותיה להקים נוכחות צבאית או לבצע השקעות רגישות באי ללא אישור אמריקאי. ההגבלות מכוונות בעיקר לסין ולרוסיה, כחלק מהמאבק על השפעה באזור הארקטי. הנוסח המלא טרם פורסם, ולכן עדיין לא ברור כיצד יוגדרו ההשקעות שעליהן תחול הבקרה ומה יהיו סמכויות כל אחת מהממשלות.
לארה"ב כבר יש בסיס צבאי בגרינלנד, פיטופיק, שבו מוצבים כ-150 חיילים אמריקאים. הנוכחות הזו נשענת על הסכמים ותיקים עם דנמרק, וההסכם החדש אמור להרחיב את האפשרויות האמריקאיות. השינוי בפועל יהיה תלוי במתקנים, בכוחות וביכולות שיתווספו לנוכחות הקיימת, ובקצב שבו יבוצעו ההשקעות.
מבחינה מדינית, ההכרזה מאפשרת לשני הצדדים להציג הישג: טראמפ מקבל אפשרות להרחיב את ההשפעה הביטחונית האמריקאית, ודנמרק וגרינלנד מקבלות הכרה בריבונות ובזכות להגדרה עצמית. הפער בין האופן שבו הצדדים מתארים את ההסכם גם מסביר מדוע לנוסח הסופי תהיה חשיבות רבה.
מהדרישה לרכוש את האי להסכם ביטחוני
ההכרזה מגיעה אחרי עימות חריף בין טראמפ לדנמרק ולשותפות האירופיות. הנשיא כבר איים במכסים של עד 25% על מדינות באירופה אם דנמרק לא תמכור את גרינלנד, והבהיר שהוא רואה בשליטה באי צורך ביטחוני אמריקאי. ההסכם המתגבש רחוק מדרישתו המקורית להעברת הבעלות, אך עשוי להפחית את המתיחות שנוצרה בין בעלות הברית.
העניין בגרינלנד נובע גם ממיקומה וגם ממשאבי הטבע שלה. החשיבות האסטרטגית והכלכלית של האי מחברת בין צורכי ביטחון, תשתיות ומחצבים, ולכן ההגבלות על השקעות רגישות עשויות להיות משמעותיות לצד הרחבת הפעילות הצבאית. מבחינת ארה"ב, זהו גם ניסיון להשפיע על זהות הגורמים שיוכלו לפתח תשתיות ופעילות כלכלית באי.
- אחרי גרינלנד, גם איסלנד מחשבת מסלול מחדש: האם טראמפ מקרב אותה לאירופה?
- המניה שמזנקת היום ביותר מ-400%
בשלב הזה לא פורסמו בהודעה הדנית תקציב, מספר חיילים נוסף או רשימת פרויקטים לביצוע. הפרטים שייחשפו עם החתימה יצטרכו להבהיר מה משתנה ביחס להסכמים הקיימים, מי יממן את הרחבת הפעילות ואילו אישורים יידרשו לפני שתתחיל.
למה האי הזה שווה מאבק
הבסיס בפיטופיק אינו עוד מוצב. זהו המתקן הצבאי האמריקאי הצפוני ביותר, והוא משמש להתרעה על שיגורי טילים ולמעקב אחר לוויינים. מיקומו בין צפון אמריקה לאירופה הופך אותו לחוליה בשרשרת ההתרעה, ולכן כל הרחבה שלו נמדדת ביכולת, לא במספר החיילים.
הצד השני של המשוואה נמצא באדמה. גרינלנד מדורגת במקום השמיני בעולם בעתודות של מתכות נדירות, אותם חומרים שנכנסים למנועים חשמליים, לטורבינות רוח ולתעשייה הביטחונית. הפרויקט המתקדם ביותר באי, טנברייז, קיבל בתחילת 2026 תוכנית השקעה של 30 מיליון דולר שנועדה להעביר אותו משלב החיפוש לשלב הייצור. מי שמשפיע על זהות הגורמים שיפתחו את המכרות האלה משפיע גם על שרשרת אספקה שסין מחזיקה בה היום נתח דומיננטי.
גם הקרח עובד לטובת האי. ככל שהוא נסוג נפתחים נתיבי שיט שמקצרים את המרחק בין אסיה לאירופה ולצפון אמריקה. בינתיים התנועה מתרכזת בנתיב הצפוני שעובר לאורך החוף הרוסי, שהעביר בסוף 2025 כ-6.2 מיליון טון מטען, הרבה מעבר למעבר הצפון-מערבי שחולף ליד גרינלנד. ככל שהפער הזה ייסגר, ערכו של האי יעלה.
