יגאל כהן-אורגד (גרוק)
צילום: (גרוק)

יגאל כהן-אורגד - שר האוצר בשנת השיא של האינפלציה

מ-1983 עד 1984: 11 חודשים בקופה כשהמחירים רצים במאות אחוזים, לפני תכנית הייצוב

ענת גלעד |
נושאים בכתבה כלכלה ישראל

יגאל כהן-אורגד נולד ב-30 באוגוסט 1937 בתל אביב, כלכלן, חבר כנסת מהליכוד. ב-18 באוקטובר 1983 עד 13 בספטמבר 1984 שר האוצר אחרי יורם ארידור, בממשלת שמיר. אחריו בא מודעי, וביולי 1985 תכנית הייצוב. מת ב-27 באוגוסט 2019.

השנה שקיבל הייתה שנת קצה. האינפלציה נמדדה במאות אחוזים. אנשים קנו היום כי מחר יקר יותר. חסכון בלירה או בשקל הישן נמחק. בכיס זה אומר משכורת שמתקבלת ויוצאת באותו שבוע למכולת ולדולרים. כהן-אורגד לא פתח מהפך ולא סגר ייצוב. הוא החזיק קופה רצה.

ארידור הוריד מכסים לפני 1981 והציע דולריזציה. כהן-אורגד ירש את התוצאה: ביקוש, גירעון, מחיר בלי עוגן. הוא דיבר על ריסון בלי חבילה מלאה. זו הייתה מאקרו כלכלה של מרוץ: שכר, מחיר, שער, כל אחד דוחף את השני.

11 חודשים על מדרגה בוערת

שמיר ישב בראשות ממשלה צרה אחרי פרישת בגין. לבנון עדיין עלתה כסף. הסובסידיות על לחם ועל דלק היו פצצה פוליטית: קיצוץ מעלה מחיר ביום. השארתה מדפיסה גירעון. כהן-אורגד חי בתווך. בכיס של משק בית זה תור בבנק להצמיד משהו לדולר, וקנייה של מוצר עמיד לפני העלאת מחיר הבאה.

ב-1984 עלתה ממשלת אחדות. פרס בראשות, מודעי באוצר. הייצוב בא בתוך פחות משנה. כהן-אורגד יצא לפני המהלך שנזכר בספרי הלימוד. אחר כך עסק בהתיישבות ובמוסדות באריאל, רחוק מהקופה היומית.

הייחוד היה התזמון. מי שמחפש את הגבול במה זו כלכלה מוצא אצלו שר שקיבל את החודשים הגרועים ביותר, בלי רוב לחבילה. הבנק המרכזי והריבית עוד לא יכלו לבד לעצור מחיר שרץ עם ציפיות.

מה שנשאר בכיס הוא 1984 כשנה שבה כסף מקומי היה חם מדי להחזיק. מי שחי אז זוכר המרות, מדד, ותוספת יוקר. כהן-אורגד היה השר על הנייר; הציבור היה השר בפועל, בהחלטה אם לקנות מקרר היום או מחר.

כלכלן בהכשרה, פוליטיקאי בליכוד של אחרי המהפך. בכיס של 1977 זה היה שפע יבוא; בכיס של 1983 זה היה חשבון. הוא שילם את החשבון בכהונה קצרה. הייצוב של מודעי ופרס תיקן את המחיר; הסיפור של כהן-אורגד הוא מה שקורה באוצר כשעוד אין תכנית, ויש רק אש.

בתל אביב של שנות ה-80 חנות מכרה במחיר בוקר ובמחיר צהריים. השטר בכיס שינה ערך בדרך מהעבודה הביתה. שר האוצר יכול לחתום על תקציב, אבל בלי הקפאת מחירים ושכר ובלי קיצוץ אמיתי, החתימה נמחקת כמו החיסכון. 11 חודשים הספיקו כדי לראות את זה מקרוב, לא כדי לעצור.

11 חודשים בשיא הם לא קדנציה לבנות שיטה. הם קדנציה לשרוד בוקר. חנות שמכרה במחיר בוקר ובמחיר צהריים לא חיכתה לשר. כהן-אורגד חתם על ניירות בזמן שהציבור חתם על המרות. ב-1984 האחדות נתנה למודעי מה שלא היה לשמיר הצר: רוב לחבילה.

אחר כך הוא הלך לאריאל ולמוסדות, רחוק מהקופה. הזיכרון הציבורי דילג מעליו אל יולי 1985. מי שחי את 1984 זוכר אותו כשם על הדלת כשהדלת כבר לא עצרה מחיר. כלכלן בהכשרה, בלי כלים פוליטיים לעצירה. זה הגבול של שר אוצר בלי חבילה.

בכיס של השנים האלה יגאל כהן-אורגד פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1983-1984 הוא הציר. אוצר קצר באינפלציה נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר לפני תכנית הייצוב. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.

בכיס של השנים האלה יגאל כהן-אורגד פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1983-1984 הוא הציר. אוצר קצר באינפלציה נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר לפני תכנית הייצוב. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.

בכיס של השנים האלה יגאל כהן-אורגד פגש תקציב שעולה על הסיסמה. 1983-1984 הוא הציר. אוצר קצר באינפלציה נשמע במכולת, במשכנתא או בשער, לפי החודש. הייחוד נשאר לפני תכנית הייצוב. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמדינה בוחרת סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה