קנת' ארו - כשהעדפות חברתיות נתקעות בלי דיקטטור
מניו יורק של השפל הגדול עד סטנפורד, הוא הוכיח שמנגנון הצבעה הוגן נשבר, ופתח את כלכלת הביטוח והבריאות
כלכלה קנת' ג'וזף ארו נולד ב-23 באוגוסט 1921 בניו יורק, להארי ולליליאן, מהגרים יהודים מרומניה. האב עבד בבנקאות, והשפל של 1929 מחק את פרנסת הבית. המשפחה ירדה מרמת חיים נוחה למצוקה. הילד למד בתיכון טאונסנד האריס, נכנס לסיטי קולג' של ניו יורק בגיל 15, וסיים ב-1940 תואר במדעי החברה ובמתמטיקה. הוא תכנן להיות מורה למתמטיקה בתיכון, אבל משרות לא היו. בקולומביה שמע קורס בכלכלה מתמטית אצל הרולד הוטלינג, ומצא מקצוע.
תואר שני במתמטיקה הגיע ב-1941. במלחמה שירת בחיל האוויר כקצין מזג אוויר, וחישב כמה ימי גשם צפויים בזירות קרב. אחרי 1946 חזר ללימודים, עבד בראנד בסנטה מוניקה ובוועדת קאולס בשיקגו, וקיבל דוקטורט בכלכלה מקולומביה ב-1951. ב-1949 החל ללמד בסטנפורד, עבר להרווארד ב-1968, וחזר לסטנפורד ב-1979. ב-1972, בגיל 51, קיבל עם ג'ון היקס את פרס נובל לכלכלה על תרומות חלוציות לתורת שיווי המשקל הכללי ולתורת הרווחה. היה אז הצעיר שקיבל את הפרס. נפטר ב-21 בפברואר 2017 בפאלו אלטו.
עבודת הדוקטורט יצאה כספר ב-1951, "בחירה חברתית וערכים אישיים". שם הופיע משפט האי-אפשרות. אם יש שלושה אנשים לפחות ושלוש חלופות לפחות, אין כלל הצבעה שמקיים יחד כמה דרישות סבירות. הכלל צריך לעבוד לכל פרופיל העדפות, לכבד פה אחד, להיות בלתי תלוי בחלופות לא רלוונטיות, ולהימנע מדיקטטור יחיד. ארו הוכיח שהחבילה הזאת ריקה. דמוקרטיה, במובן המתמטי הזה, נשברת.
מהקלפי עד חדר הרופא, אותו כשל מידע
בכיס זה נשמע מוכר. שלושה שותפים בוחרים מסעדה. לראשון איטלקי עדיף על סיני, לסיני עדיף על המבורגר. לשני סיני עדיף על המבורגר, להמבורגר עדיף על איטלקי. לשלישי המבורגר עדיף על איטלקי, לאיטלקי עדיף על סיני. כל הצבעה בזוגות נותנת מעגל. אין מנה "של כולם". ועדות, דירקטוריונים ואסיפות בעלי מניות חיים את המעגל הזה. מי ששולט בסדר היום שולט בתוצאה. זו תובנה של מיקרו כלכלה על פוליטיקה ועל ממשל תאגידי בבת אחת.
באותה שנה, 1951, ובמאמר עם ז'ראר דברה ב-1954, הוכיח ארו שבתנאים רחבים קיימים מחירים שמאזנים את כל השווקים יחד, ושהשיווי משקל התחרותי יעיל במובן של פארטו. ההשלכה למדיניות חדה. מי שרוצה לחלק מחדש הכנסה, עדיף במס חד-פעמי ולא בקביעת מחירים. קיבוע מחיר הלחם פוגע בהקצאה. העברה ישירה משאירה לשוק לעבוד.
ב-1963 פרסם בכתב העת האמריקאי לכלכלה את "אי-ודאות וכלכלת הרווחה של טיפול רפואי". שם נולדה כלכלת הבריאות כשדה. חולה יודע פחות מהרופא. ביטוח מלא מעודד צריכת טיפול עודפת, כי המשלם הוא מרוחק. זה סיכון מוסרי. שוק ביטוח חופשי מושך חולים כבדים ודוחק בריאים, כי החולה יודע על עצמו יותר מהמבטח. אמון, רישוי ומוסדות לא-שוקיים ממלאים את החסר. בכיס זה חשבון קופת חולים, השתתפות עצמית, ותור למומחה.
ארו כתב גם על למידה תוך כדי עשייה (1962), על אפליה, ועל צמיחה. הייחוד הוא רוחב עם משפט. הוא לקח שאלה שנשמעת מוסרית, תרגם אותה לאקסיומות, והוכיח. הבחירה החברתית, שיווי המשקל, והביטוח הרפואי, כולם אותה יד. איך מעבירים העדפות פרטיות להחלטה משותפת, כשהמידע חלקי.
השפעתו יושבת בכל דיון על שיטת בחירות, על ביטוח בריאות ממלכתי, ועל רגולציית מחירים. תלמידיו מילאו מחלקות בסטנפורד ובהרווארד. בתוך המדריך של מה זו כלכלה, ארו הוא הרגע שבו הכלכלה מפסיקה להניח שהציבור "רוצה משהו" אחד, ושואלת איך בכלל מרכיבים את הרצון הזה. מי שיושב היום בוועדת כנסת על סל תרופות, או באסיפה כללית של חברה, עובד בתוך המפה שהוא שרטט ב-1951 וב-1963.
ארו גם כתב על ערך המידע. ידיעה מוקדמת על מזג אוויר או על תקלה במכונה שווה כסף, בדיוק כמו סחורה. שוק ביטוח, שוק חוזים עתידיים ושוק תרופות כולם שווקים של מידע חסר. אחיו של גיסו היה פול סמואלסון, והשניים סימלו דור אמריקאי שהפך תיאוריה לכלים של מדיניות. השתתפות עצמית בקופת חולים, סדר יום בוועדת כנסת, והצבעה באסיפה כללית של חברה נסחרת, כולם יישומים. מי שמשנה את סדר ההצבעה משנה את התוצאה, ומי שמסתיר מידע רפואי משנה את המחיר. המפה מ-1951 ומ-1963 עדיין פרושה מעל הקלפי ומעל דלפק הקבלה.
