יוזף שומפטר - הרס יוצר, יזם וגלים של חדשנות בשוק

יוזף אלויס שומפטר נולד ב-8 בפברואר 1883 בטריש שבמורביה, עיירה קטנה באימפריה האוסטרו-הונגרית, היום טרשט בצ'כיה. האב, יצרן טקסטיל, מת כשהבן היה בן ארבע. האם יוהנה נישאה לקצין בכיר, והמשפחה עברה לווינה. שם קיבל חינוך בגימנסיית תרזיאנום, בית ספר של האליטה, ואחר כך למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת וינה אצל בהם-באוורק ופון ויזר. ב-1906 סיים דוקטורט במשפטים. בגיל צעיר כבר כתב היסטוריה של שיטות כלכליות, וב-1911 פרסם את "תורת הפיתוח הכלכלי", ספר ששם במרכז את היזם במקום את שיווי המשקל השקט.

הוא לימד בצ'רנוביץ ואחר כך בגראץ, ובמרץ 1919 מונה לשר האוצר של אוסטריה הגרמנית לשבועות ספורים, בממשלה שברירית אחרי המלחמה. אחר כך ניהל בנק בווינה שקרס בשנות ה-20. מ-1925 עד 1932 כיהן כפרופסור בבון. עם עליית היטלר עזב את גרמניה, וב-1932 קיבל משרה קבועה בהרווארד. ב-1939 קיבל אזרחות אמריקאית. בהרווארד כתב את "מחזורי עסקים" ב-1939 ואת "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" ב-1942, הספר שהפך את הביטוי "הרס יוצר" לנכס צאן ברזל. ב-1948 כיהן כנשיא האגודה הכלכלית האמריקאית. נפטר ב-8 בינואר 1950 בסולסברי, קונטיקט, ליד ביתו בטקוניק. "היסטוריה של הניתוח הכלכלי" יצא אחרי מותו ב-1954.

בשפת כיס, שומפטר ראה בשוק מכונה שרצה קדימה בזכות שבירה, לא בזכות איזון. היזם ממציא מוצר, שיטה, שוק או ארגון. הבנקאי מממן את ההמצאה באשראי חדש. המתחרים הישנים מפסידים לקוחות, המכונות הישנות יורדות מערך, ומשרות בענף הדועך נעלמות. במקביל נפתחות משרות בענף החדש. המחיר של המוצר הישן יורד או שהוא נעלם מהמדף. הכסף זז אל מי שמחזיק את הפטנט, את הפלטפורמה, את קו הייצור החדש. בסחר בינלאומי מדינה שמובילה בחדשנות מייצאת מוצרים שטרם שוכפלו, ואחר כך רואה איך החיקוי משיג אותה. זה סיפור על מניות של חברות שצומחות מהר ועל חברות שנמחקות, לא על שוק סטטי של חיטה מול ברזל בלבד. בכיס העובד זה נראה כמו מפעל שנסגר בעיר אחת ומשרות שנפתחות בעיר אחרת, במקצוע אחר. בכיס הצרכן זה נראה כמו מוצר ישן שמחיר שלו צונח, ואחר כך נעלם מהמדף. האשראי הבנקאי הוא הדלק: בלי הלוואה ליזם ההמצאה נשארת במגירה. עם הלוואה עודפת נולדים גם פרויקטים נפוחים שנשברים בגל הבא.

היזם שובר את המונופול הישן

"הרס יוצר" הוא השם שנתן לתהליך. קפיטליזם חי, לשיטתו, כל עוד מופיעים יזמים ששוברים עמדה קיימת. המונופול אינו רק אויב: רווח חריג הוא הפרס שמממן את הסיכון, ואחר כך התחרות אוכלת אותו. כשהחדשנות עוברת מתא גאוני אל מחלקות מחקר של תאגידים גדולים, שומפטר חזה שהמנוע ייחלש והמערכת תתקרב לניהול ביורוקרטי. זו תחזית פסימית על עתיד הקפיטליזם, שנכתבה בזמן מלחמה, לצד הערצה למנגנון עצמו. במונחי מדריך המניות הגדול זה מסביר למה רשימת החברות המובילות מתחלפת: הערך נודד אל מי שממציא, ואחר כך אל מי שמעתיק בזול.

הייחוד היה דינמיקה במקום סטטיקה. ואלרס ומרשל בנו תמונה של שיווי משקל. שומפטר בנה תמונה של גלים: המצאה, אשראי, גאות, רוויה, שפל, המצאה חדשה. הוא דיבר על מחזורים קצרים ועל גלים ארוכים של טכנולוגיה, בסגנון שהזכיר את קונדרטייב. היזם אצלו אינו מנהל שגרה אלא מי שמכניס "צירוף חדש": מוצר, שיטה, שוק, מקור חומרי או ארגון. בלי הדמות הזו המשק מסתובב במעגל סגור של ייצור לצריכה לצורך ייצור.

"תורת הפיתוח הכלכלי" מ-1911 נשאר ספר של מומחים עד שתורגם לאנגלית ב-1934. "קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה" מ-1942 פתח את הרעיון לקהל רחב, חיבר כלכלה לסוציולוגיה ולפוליטיקה, והפך לאחד הספרים המצוטטים במדעי החברה של המאה ה-20. הקשר לאיך הכלכלה התפתחה עובר דרך המעבר ממודל של איזון למודל של שבירה מתמדת. אחרי 1950 אימצו את הרס היוצר חוקרי צמיחה, מדיניות תחרות, קרנות הון סיכון וממשלות שמנסות "אקוסיסטם של סטארט-אפ". כל גל של טכנולוגיה - חשמל, רכב, מחשב, רשת - נקרא מחדש בשפתו. בהרווארד לימד דור שכלל גם תלמידים שהתנגדו לו, והסמינר שלו היה זירה של ויכוח על קפיטליזם, קרטלים וחדשנות. שומפטר מת באמצע המאה, אבל התיאור של חברה שצומחת תוך כדי שהיא הורסת את עצמה נשאר כלי יומיומי בבורסה, בתעסוקה ובענפים שמתחלפים תוך עשור. מדיניות תחרות שמגנה על יצרן ישן עלולה לדחות את הגל, ומדיניות שמממנת מחקר בסיסי יכולה להקדים אותו.