קנוט ויקסל - פער הריביות שמניע את מפלס המחירים
מסטוקהולם ללונד: ריבית טבעית מול ריבית שוק, והתהליך המצטבר שמוביל לאינפלציה
יוהאן גוסטף קנוט ויקסל נולד ב-20 בדצמבר 1851 בסטוקהולם, הצעיר משישה ילדים. האם מתה כשהיה בן שש לערך, האב - סוחר נדל"ן - כשהיה בן חמש-עשרה. נותר די כסף ללימודים. באוניברסיטת אופסלה למד מתמטיקה, פיזיקה ואסטרונומיה. בשנות השמונים עבר לשאלות חברה: אוכלוסייה, אלכוהול, עוני. הרצאות נאו-מלתוסיאניות על הגבלת ילודה עוררו שערורייה. הוא חי מעיתונות ומנאומים, נסע ללונדון ולגרמניה, וב-1893 פרסם את "ערך, הון ורנטה". ב-1896 יצאו מחקרים בתורת המימון הציבורי. כדי ללמד כלכלה בפקולטה למשפטים נאלץ להשלים תואר במשפטים בעצמו.
רק ב-1901 מונה לפרופסור חבר בלונד, וב-1904 לפרופסור מן המניין, בגיל 53. הוא חי עם אנה בוגה, פעילה פמיניסטית נורווגית, בנישואים לא-פורמליים ואחר כך מוכרים. ב-1910 ישב חודשיים בכלא על הרצאה מ-1908 שנגעה בהריון ללא חטא, באשמת חילול קודש. ב-1916 פרש ועבר לייעץ לממשלה בנושאי בנקאות. מת ב-3 במאי 1926 בסטוקסונד ליד סטוקהולם, בן 74. ההלוויה נשאה דגלים אדומים של איגודים ומפלגה.
הספר ששינה את תורת הכסף יצא בגרמנית ב-1898: "ריבית הכסף ומחירי הסחורות", מוכר כ"ריבית ומחירים". ויקסל הבחין בין שני מחירים של חיסכון. הריבית הטבעית היא זו שמשתווה לתשואה האמיתית על השקעה במכונות ובבניינים, ומשאירה את מפלס המחירים יציב. ריבית השוק היא מה שהבנקים גובים בפועל. הפער ביניהן מפעיל תהליך מצטבר.
ריבית טבעית, אשראי ומחירים בכיס
אם הבנק מוריד את הריבית מתחת לטבעית, היזם רואה שזול יותר ללוות מאשר התשואה על המפעל. הוא בונה, שוכר, קונה ברזל ועץ. הביקוש לעובדים ולחומרים עולה, השכר והמחירים מתחילים לטפס. כל עוד האשראי זול, התהליך נמשך: אינפלציה מצטברת, לא קפיצה חד-פעמית. אם הריבית בשוק גבוהה מהטבעית, ההשקעה נעצרת, מלאי נמכר, מחירים יורדים - דפלציה מצטברת. הכסף כאן אינו רק כמות מטבעות. האשראי הבנקאי מרחיב את אמצעי התשלום. משרות נולדות בגאות האשראי ונעלמות בשפל. סחר חוץ מושפע כי מחירים מקומיים זזים מול מחירים בעולם, ושער החליפין או מאזן הזהב נכנסים למשחק.
למשק בית זה אומר שתשלום המשכנתא והמחיר בסופר קשורים לאותו פער. כשהריבית נמוכה מדי זמן רב, דירות ומניות מתנפחות יחד עם מחירי הסחורות. כשהריבית גבוהה מדי, החוב מכביד והמחירים יורדים. זה לב הפעולה של הבנק המרכזי והריבית: לכוון את ריבית השוק אל קצב שמתיישב עם יציבות מחירים. ב-מאקרו כלכלה התהליך המצטבר הוא סב של תיאוריות אינפלציה מאוחרות יותר.
הייחוד היה בחיבור בין הון ריאלי לבין בנקאות. ריקרדו ופישר דיברו על כמות כסף ומחירים. ויקסל הוסיף את תעלת הריבית ואת הבנקים שיוצרים פיקדונות. הוא גם תרם לתורת ההון, לשכר לפי תוצר שולי, ולמס שמתחשב בתועלת שולית. האסכולה של סטוקהולם - גונאר מירדאל, ברטיל אוהלין - צמחה ממנו. גם קיינס בהיייק קראו אותו: האחד לקח את הביקוש והאשראי, השני את הפער בין ריבית שוק לריבית טבעית כמנוע מחזור.
"ריבית ומחירים" מ-1898 התפרסם בגרמנית בקהל קטן. התרגום לאנגלית יצא ב-1936, אחרי מותו, עם מבוא של אוהלין, בדיוק כשתיאוריית הכסף חזרה למרכז. מאז, כל דיון על "ריבית ניטרלית" בבנק מרכזי מדבר ויקסלית, גם בלי השם. הוא חי כרדיקל בסטוקהולם השמרנית, הגיע לכיסא אקדמי מאוחר, וישב בכלא על נאום. הכלי שנשאר הוא חד: שני מספרי ריבית, ופער שמזיז את מפלס המחירים עד שמשהו בשוק או במדיניות סוגר אותו.
המסלול של קנוט ויקסל יצא משוודיה והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, Interest and Prices, 1898, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - ריבית טבעית מול ריבית שוק - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: פער ריביות מניע מחירים. השפעתו עברה בספרים, בהרצאות ובמודלים הרבה לפני שסימנו פרסים. מי שמסתכל היום על מדריך המניות הגדול רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.
לפני הכיסא בלונד הוא חי שנים כמרצה נודד. ההרצאות על אוכלוסייה ועל שכר דירה עשו אותו שנוי במחלוקת, וגם דחפו אותו לריקרדו ולמלתוס. בספר 1893 חיבר תועלת שולית עם הון כזמן: השקעה היא המתנה, והריבית משלמת על ההמתנה. בספר 1896 שאל איך למסות כך שהנטל יתיישב עם תועלת שולית של משלמים שונים. האשראי הבנקאי, אצלו, יוצר אמצעי תשלום חדשים, ולכן כמות המטבעות במחזור היא רק חלק מהסיפור. אם הבנקים מרחיבים הלוואות מתחת לריבית הטבעית, הביקוש לברזל, לעץ ולעובדים עולה יחד, והמחירים נדבקים זה לזה כלפי מעלה. תלמידי סטוקהולם פיתחו מכאן ציפיות, חיסכון והשקעה. למשפחה זה אותו פער: משכנתא זולה מדי זמן רב מנפחת דירות; משכנתא יקרה מדי דוחסת ביקוש.
