לאון ואלרס - כשכל השווקים נסגרים יחד במחיר אחד
מאברו ללוזאן: שיווי המשקל הכללי שהפך את המשק למערכת משוואות של מחירים
כלכלה מארי אספרי לאון ואלרס נולד ב-16 בדצמבר 1834 באברו שבנורמנדי. האב, אוגוסט, היה כלכלן שדיבר על ערך נדירות ועל קרקע. הבן נכשל פעמיים במבחן הכניסה לאקול פוליטקניק, למד זמן קצר באקול דה מין, כתב רומן, עבד בחברת רכבות, בבנק ובעיתונות, וניסה קואופרטיב אשראי. ב-1860 השתתף בכנס מסים בלוזאן. ב-1870 קיבל את הקתדרה לכלכלה מדינית באקדמיה של לוזאן, המשרה האקדמית הראשונה שלו, בגיל 35 אחרי מסלול שבור.
בלוזאן, בין 1870 ל-1878, הוא בנה את התיאוריה. החלק הראשון של "יסודות הכלכלה המדינית הטהורה" יצא ב-1874, השני ב-1877. הוא שמע שג'בונס כבר פרסם תורת תועלת מתמטית, ומיהר להוציא את חלקו כדי לקבע עצמאות. אחר כך באו כרכים על כלכלה יישומית ועל כלכלה חברתית. הוא תמך בהלאמת קרקע ובמס על רנטה, ברוח קרובה להנרי ג'ורג', לצד שוק חופשי בסחורות. ב-1892 פרש, וילפרדו פארטו ירש את הכיסא. ואלרס מת ב-5 בינואר 1910 בקלרן שליד מונטרה, בן 75.
החידוש שלו היה לראות את כל המשק בבת אחת. שוק הלחם, שוק העבודה, שוק ההון ושוק הכסף קשורים. מחיר אחד זז - וכל השאר מתכווננים. כדי לתאר את זה הוא המציא מכירה פומבית מדומה, "טטונמאן": הכרוז מכריז מחירים, הקונים והמוכרים אומרים כמה יקנו וכמה ימכרו, ואם יש עודף ביקוש המחיר עולה, עד שכל השווקים מתאפסים יחד.
שיווי משקל כללי בכיס, במשרה ובסחר
בשפה של יום ראשון: מחיר החלב משפיע על מחיר הגבינה, על שכר החולבים, על דמי החכירה של הרפת ועל הריבית שהחקלאי משלם על ההלוואה. אם הריבית יורדת, בונים יותר רפתות, הביקוש לעובדים עולה, השכר זז, ומחירי החלב שוב משתנים. אין "מחיר נכון" למוצר אחד בלי שאר המערכת. כסף אצלו הוא סחורה שנבחרת כמניין, יחידת חישוב, שמאפשרת לרשום את כל המחירים ביחס אליה. תעסוקה היא שוק נוסף: היצע שעות מול ביקוש של פירמות, במחיר שנקרא שכר. סחר בין מדינות הוא אותה מערכת עם עוד קבוצת מחירים - שערי חליפין ומחירי יבוא.
למניות ולאג"ח זה רלוונטי כי שוק ההון הוא אחד המשוואות. מחיר נייר ערך משקף, במודל, את התשואה שמאזנת חיסכון והשקעה מול שאר הסחורות. מי שקורא את מדריך המניות הגדול רואה מחיר מניה כנקודת מפגש. אצל ואלרס הנקודה הזו תלויה גם במחיר הלחם ובשכר במפעל. ב-מיקרו כלכלה מלמדים לרוב שוק אחד עם "כל השאר קבוע". ואלרס התעקש לשחרר את הקבוע: הכול זז יחד.
הייחוד היה במתמטיקה של מערכת. הוא כתב משוואות שבהן מספר המחירים הלא-ידועים תואם למספר השווקים, בניכוי כלל שמחירי היחס נקבעים מול מניין. זה נשמע טכני, אבל המשמעות יומיומית: מדיניות שמשנה מס אחד או כמות כסף אחת מפעפעת לכל הכיסים. הוא גם הבחין בין כלכלה טהורה, יישומית ומוסרית. במס על קרקע ראה תיקון שמתיישב עם שיווי משקל, כי הקרקע קבועה בהיצע.
"יסודות הכלכלה המדינית הטהורה" מ-1874 נתן לאסכולת לוזאן שם. בהתחלה מעט כלכלנים בצרפת קראו. במאה ה-20 קנת אררו וז'ראר דברה הוכיחו בתנאים מתמטיים מתי קיים שיווי משקל כזה. מודלים של בנקים מרכזיים, של סחר עולמי ושל שוקי הון כלליים הם נכדים של אותן משוואות. ואלרס עצמו נשאר בלוזאן, רחוק מפריז האקדמית, ושלח עותקים לחברי מקצוע על חשבונו. המחיר, אצלו, הוא המספר שסוגר את כל העסקאות בבת אחת - או לפחות שואף לכך במכירה הפומבית הגדולה של המשק.
המסלול של לאון ואלרס יצא מצרפת/לוזאן והגיע אל הקתדרה ואל הדף. הספר או המאמר המרכזי, Éléments, 1874, הוא הרגע שבו הרעיון הפסיק להיות שיחה בחדר והפך לשפה שמשתמשים בה בשוק. התיאוריה עצמה - שיווי משקל כללי, מכירה פומבית - נשמעת מופשטת, אבל בכיס היא שאלה יומיומית: כמה עולה זמן, כמה שווה סיכון, ומי נושא את המחיר כשהמחיר בשוק מפספס משהו. הייחוד שלו: כל השווקים מתיישרים יחד במחירים. השפעתו עברה בספרים, בהרצאות ובמודלים הרבה לפני שסימנו פרסים. מי שמסתכל היום על איך הכלכלה התפתחה רואה את העקבות בתוצר, בריבית, בסחר או במחיר של נכס, לפי הנושא שבו עסק.
האב אוגוסט נתן לבן שני מושגים שעברו למודל: נדירות כבסיס לערך, וקרקע כמשאב שראוי למס מיוחד. בלוזאן הוא תרגל את הכרוז על נייר: מכריזים מחיר לחם, סופרים עודף ביקוש, מזיזים את המספר, ואז עוברים לחמאה, לשכר ולריבית, וחוזרים עד שהעודפים מתאפסים. בבורסה של ימינו פקודות ומסחר רציף עושים קירוב לאותו תהליך. העלאת מע"מ על מוצר אחד משנה ביקוש לעובדים בענף, משנה שכר, ומשנה ריבית אם החיסכון זז. כסף אצלו הוא מניין: כל המחירים רשומים ביחס ליחידה אחת, כמו שקל או פרנק, כדי שאפשר יהיה לחבר שווקים שונים באותו דף. בכרכים היישומיים הוא תמך בהלאמת קרקע ובשוק חופשי בסחורות, שילוב שנשמע מוזר היום ועקבי אצלו: המשאב הקבוע למדינה, הייצור לשוק.
