שישה חודשי עבודות שירות וקנסות כבדים על הפעלת אתרי פסולת פיראטיים

קבלן המיחזור אחמד ריאן ירצה שישה חודשי עבודות שירות ויחולט ממנו רכוש ב-500,000 שקל בשל עבירות זיהום. חברה קוברה מיחזור שבשליטתו נקנסה ב-450,000 שקל. שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, זיו אריאלי, אימץ את הסדר הטיעון בין הצדדים וקבע את רכיב הקנס שהושאר לשיקול דעתו.

ריאן הוא כאמור הבעלים של חברת קוברה מיחזור (לצד אחיו, מוחמד ריאן, שנפטר במהלך המשפט). בשנים 2018-2015 זכתה החברה במכרזים של רשויות מקומיות במגזר הערבי לאיסוף אשפה ולריכוז פסולת בשטחיהן. בשנים 2018-2017 הפעילה החברה אתרי פסולת פיראטיים לאשפה ביתית, גושית וגזם בשלושה מוקדים ליד היישוב כאבול. 

ריאן הטמינו בשלושת האתרים 26,000 טון פסולת וחסכו עלויות הטמנה בסך 3.1 מיליון שקל, תוך יצירת מפגעים סביבתיים חמורים. הם גם חסכו לעצמם היטלי הטמנה בסך 2.8 מיליון שקל. בסך הכל מדובר היה ברכוש אסור (לפי חוק איסור הלבנת הון) בסך 5.9 מיליון שקל, בו השתמשו ריאן להוצאות החברה ולהוצאות אישיות של מוחמד. במסגרת הסדר הטיעון חזרה בה המדינה מהטענה שהיקף הלבנות ההון היה 40 מיליון שקל וייחסה את העבירה לחברה בלבד. ריאן הודה בשורה של עבירות בתחום איכות הסביבה.

אריאלי אומר: "יש לחזור ולהזכיר את הצורך החברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע. המחוקק קבע, בשורה של חיקוקים, איסורים שונים הקשורים בטבורם לפגיעה בסביבה, תוך קביעת מדיניות ענישה מחמירה כלפי 'עברייני סביבה'. בתי המשפט, בהמשך לקו שהתווה המחוקק, חזרו ושנו כי ההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הסביבה - מצדיקה ענישה מחמירה. באיזון בין חופש העיסוק וחופש הקניין מזה, לבין האינטרס הציבורי הניצב בבסיס ההגנה על משאבי הטבע - גובר משקלו של האינטרס הציבורי".

לדברי אריאלי, שיקוליו בעת גזירת העונש היו: ההודאה ונטילת האחריות מצד ריאן והחברה, חיסכון בזמן שיפוטי ובצורך להביא 100 עדי תביעה, המניע לעבירות היה כלכלי תוך התעלמות מההשלכות הסביבתיות, העבירות בוצעו תקופה ממושכת ובהיקף ניכר, מוחמד הוא שהיה הדמות הדומיננטית, מצבה הכלכלי הנוכחי של החברה ועברו הפלילי של ריאן.

להפוך את העבירות לבלתי כדאיות

אריאלי מוסיף, בהתייחסו לגובה הקנס: "עיון בפסיקה מלמד כי בשנים האחרונות ניכרת מגמה של החמרה בענישה המוטלת על 'עברייני סביבה'. מגמה זו באה לידי ביטוי בהכבדה של הקנסות הכספיים המוטלים על המורשים בביצוען של עבירות מסוג זה. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע לא אחת העיקרון לפיו 'המזהם - ישלם'. על פי עיקרון זה, ומתוך שאיפה להפוך את העבירות (הנושאות על פי רוב אופי כלכלי) לבלתי כדאיות - מוטלת העלות של הנזק שנגרם בעקבות העבירה על העבריין, ולא על הציבור".

לדברי אריאלי, "יש ממש בטענת המאשימה, לפיה על בית המשפט להתחשב בין היתר בטובת ההנאה או ברווח שהופק בשל הפעילות העבריינית של הנאשמים. ברי כי אף היקפה של הפעילות העבריינית ומשכה, כמו גם יתר הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, דוגמת הנזק שנגרם או שעלול היה להיגרם - משמשים כשיקולים ראויים ורלבנטיים בקביעת מתחם העונש ההולם. יחד עם זאת, יש לציין כי גם במצבים בהם נעברו עבירות על פני תקופה ובהיקף ניכר, אשר גרמו לנזקים קשים והניבו תועלת כלכלית של ממש - עדיין רחוקים הקנסות שהושתו מהתועלת הכלכלית שהופקה או הרווח שהושג".

עוד קבע אריאלי, כי על קוברה לפנות בתוך שנה את האשפה בשלושת האתרים, שהיקפה הנוכחי עומד על 20,000 טון. את המדינה ייצג עו"ד ארנון בהר"ב, ואת ריאן - עו"ד תמיר קלדרון.