המדינה העלימה עין ושני בניינים פלסטיניים ליד בית לחם הפכו לטירות פאר

שני תאריכים המספרים בקליפת אגוז את סיפורה של מגיפת הבנייה הבלתי-חוקית של פלסטינים ביהודה ושומרון. 26 ביולי 2007: נדחה ערר על הוראה להרוס שני מבנים בלתי חוקיים בעיירה אל-חדר שבנפת בית לחם. 20 ביולי 2025: סיור במקום מגלה שהבניינים עומדים על כנם ואף הורחבו בצורה משמעותית. מה עשתה המדינה ב-18 השנים חסר שישה ימים בין שני האירועים? כלום ושום דבר.

הסיפור נחשף אגב פסק דינו של בית המשפט העליון בערעורם של סמיח וסמיר צלאח על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. הם ביקשו לעכב את הריסת הבתים הבלתי-חוקיים, אך עתירותיהם נדחו. השופטים יעל וילנר, חאלד כבוב ויחיאל כשר דחו על הסף את הערעור, שהוגש בטענה לפגיעה בזכויותיהם הדיוניות, בלא צורך בתשובת המדינה; השניים קיבלו 45 יום נוספים להריסת הבניינים.

עד כאן - סיפור שיש לא מעטים כמותו, כולל בבית המשפט העליון (והתוצאה כמעט תמיד זהה: העליון מורה להרוס את הבנייה הבלתי-חוקית). אבל כאשר מעיינים בתיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי, אין מנוס מלתהות מדוע אפשרה המדינה את קיומם של הבניינים במשך שני עשורים, וכאמור - אף לא עשתה דבר כאשר הם הורחבו למאות מ"ר.

התחילו ב-85 ו-180 מ"ר "בלבד"

המחדלים של המדינה מתגלים דווקא בתשובתה לעתירות (שהוגשו לאחר שקיבלה שורה של ארכות; עוד תופעה ידועה: הפרקליטות לא עומדת בזמנים שקובעים בתי המשפט). שם מסופר, כי מדובר בבניינים בכפר אל-חדר שבנפת בית לחם, שהליכי האכיפה נגדם החלו בשנת 2006. שוב: בשנת 2006. לפני 20 שנה. הראשון " זוהה כמבנה אבן + בטון בשלב שלד עם רצפת בטון בגודל של כ-180 מ"ר", והשני "זוהה כמבנה בטון + בלוקים בגודל של כ-85 מ"ר בשלב שלד ותקרה".

ביוני 2006 נמסרו צווי הפסקת עבודה לשני המבנים והם הודבקו עליהם. ברור שהבנאים החרוצים ראו אותם, כי שלושה שבועות לאחר מכן התייצב בא כוחם לדיון בפני ועדת המשנה לפיקוח של המינהל האזרחי. בנובמבר 2006 התקיים דיון בבקשת צלאח להכשיר בדיעבד את הבנייה - מהלך בעייתי כשלעצמו, נגדו יצא שוב ושוב בית המשפט העליון, אך רשויות התכנון לא בדיוק מיישרות קו עם הפסיקה. בדיון זה התברר, כי המבנים הוקמו על אדמה חקלאית, אין תוכנית בנייה מאושרת וצה"ל אסר לבנות שם. התוצאה המתבקשת: הוועדה דחתה את הערעורים ובדצמבר 2006 שלחה לצלאח ולבא כוחם צווי הריסה.

בינואר 2007 הגישו צלאח ערעור על דחיית הבקשה להיתר בנייה והוא נדחה ביולי של אותה שנה. צלאח לא המשיכו בהליכים וצו ההריסה הפך לחלוט. הם כנראה החליטו שמוטב להשקיע את זמנם, מרצם וכספם להפיכת שני הבתים לטירות של ממש, תוך ניצול חיבוק הידיים המוחלט של רשויות האכיפה.

אולי עכשיו הם ייהרסו

זה מה שהתגלה בסיור ביולי 2025: הבניין הראשון צמח לשלוש קומות בנות 750 מ"ר, ששתיים מהן משמשות למגורים; גם השני הגיע למימדים דומים - 750 מ"ר בשלוש קומות. דומה שהמדינה לא הבינה מאיפה בדיוק צצו מבני הפאר הללו: "על פי התיעוד מהסיור, עולה באופן ברור, כי במהלך השנים, ומאז נמסרו צווי הפסקת העבודה ביום 7.6.2006 כנגד שני הבינויים, נמשכו עבודות הבנייה בבינויים חרף  העובדה, כי הבינויים לא קיבלו היתרי בנייה כדין. יובהר, מדובר בהפרה משמעותית של הצווים המנהליים שהוצאו נגד המבנים".

תאמרו: טוב, אחרי שהמדינה התאוששה מההלם - היא ודאי פעלה במהירות להריסת המבנים. מה פתאום.  בשל חלוף הזמן מאז המועד האחרון בו החלו הליכי האכיפה, הודבקו על גבי הבינויים ביום 20.7.2025 הודעות על הזכות להגשת השגה מטעם המשיבים". וכך החלו ההליכים שאולי הגיעו לסיומם בהחלטת בית המשפט העליון ואולי יובילו להריסה בסוף חודש אוקטובר 2026. אולי. לכו תדעו.