מחירון של 100 אלף דולר בשנה, והנחה ממוצעת של 57%: מה קורה באמת בהשכלה הגבוהה בארה"ב
יותר מתריסר מוסדות אקדמיים בארצות הברית גובים כיום מחירון של יותר מ-100 אלף דולר לשנת לימודים אחת. המספר הזה נשמע כמו סימן לשגשוג, והוא בדיוק ההפך: אותם מוסדות נמצאים במצוקה כלכלית אמיתית, וחלקם נסגרים.
הפרדוקס מתחיל במחיר שאיש כמעט אינו משלם. כשני שלישים מהסטודנטים במשרה מלאה מקבלים סיוע כלשהו, וההנחה הממוצעת לסטודנטים חדשים במוסדות פרטיים הגיעה בשנת הלימודים הנוכחית עד 57%. כלומר המחירון הוא נקודת פתיחה למשא ומתן, ולא מחיר.
המודל הזה קיבל שם משלו: שכר לימוד גבוה לצד סיוע גבוה. המוסד מעלה את המחירון, ובמקביל מגדיל את המלגות שהוא מחלק, כדי למשוך סטודנטים ולעמוד ביעדי ההרשמה. התוצאה היא שההכנסות בפועל משכר לימוד דווקא ירדו, בזמן שהמחירון טיפס.
הדוגמה שממחישה את הפער היא קולבי קולג' שבמדינת מיין. המחירון השנתי שלה עומד על כ-96,120 דולר, וחבילת הסיוע הממוצעת שהיא מעניקה מגיעה לכ-77,757 דולר. ההפרש הזה אפשרי בזכות קמפיין גיוס תרומות שהכניס יותר ממיליארד דולר, וזה גם מה שהופך אותו לבלתי ניתן לשכפול ברוב המוסדות.
המשוואה מתפרקת כשאין מספיק משפחות שמשלמות מחיר מלא. בחלק מהמכללות הפרטיות לאמנויות חופשיות כמעט אין כאלה, ובלי גרעין של משלמים מלאים כל מלגה נוספת יוצאת מהקופה ולא מהכיס של מישהו אחר. בענף מכנים את המצב הזה ספירלה, ובשנים האחרונות כמה מוסדות קטנים כבר נסגרו.
לצד זה, בחלק מהמוסדות היקרים ביותר המחירון הוא אכן המחיר. במוסדות כמו ג'ורג'טאון וטאפטס, קרוב ל-50% עד 60% מהסטודנטים אינם מקבלים מלגה כלל. כלומר אותה כותרת של 100 אלף דולר בשנה מתארת מציאות אמיתית לחלק גדול מהמשפחות, ומחיר תיאורטי לאחרות.
הבעיה המרכזית לצרכן היא שקיפות. חבילת הסיוע מגיעה יחד עם מכתב הקבלה, כלומר בשלב מאוחר מאוד בתהליך, ולעיתים גם אז היא אינה סופית. משפחה שמנסה להעריך מראש כמה תואר יעלה לה עומדת מול אחד השווקים הפחות שקופים במשק, בדרגה שמושווית לתחום הבריאות.
המגמה הרחבה משנה את מאזן הכוחות. מוסדות בדרג הביניים מגלים שאי אפשר לגבות מחירון של 100 אלף דולר ולשמור על אותם מספרי הרשמה, ולכן הם מגדילים הנחות. השוק עובר משוק של מוכרים לשוק של קונים, וזה שינוי מבני ולא תנודה חולפת.
לקורא הישראלי יש כאן שתי השלכות. הראשונה נוגעת למשפחות ששוקלות לימודים בחו"ל לילדים: המחירון שמופיע באתר אינו הנתון הרלוונטי, והשאלה היחידה שחשובה היא המחיר נטו שנותר אחרי המלגות, והוא מתגלה בשלב מאוחר מאוד. להרחבה: מלגות ושכר לימוד, כך חוסכים אלפי שקלים בתואר.
השנייה נוגעת לחיסכון עצמו. הורים בישראל שמפרישים סכום חודשי עבור לימודים עתידיים מתכננים מול יעד שמשתנה במהירות, ובמטבע שאינו שלהם. מי שמכוון ללימודים בחו"ל נדרש להביא בחשבון גם את שער הדולר וגם את קצב העלייה של המחירון, שאינו נעצר. להרחבה: כמה צריך לחסוך לילד ללימודים, דירה או התחלה בחיים.
שווה להבין למה מוסד מעלה מחירון שהוא יודע שכמעט אינו נגבה. מחירון גבוה משדר איכות, הוא מאפשר לחלק מלגות שנתפסות כהישג אישי של הסטודנט, והוא מייצר מרחב תמרון מול משפחות שונות באותה שנה. החיסרון הוא שהמספר הגדול מרתיע מראש משפחות שכלל אינן מגישות מועמדות, מתוך הנחה שאין להן סיכוי לעמוד בו.
המחקר בתחום מצביע על כך שההכנסות נטו משכר לימוד ירדו בשנים האחרונות, ושעלויות התפעול והירידה במספר הנרשמים יצרו קשיים פיננסיים של ממש. כלומר הכותרת על מחיר של 100 אלף דולר אינה מספרת על ענף רווחי, אלא על ענף שמנסה לכסות פערים.
ויש כאן גם זווית למשקיע. ההשכלה הגבוהה האמריקאית היא ענף בהיקף עצום שנמצא בתהליך התכווצות והתייעלות, עם סגירות של מוסדות קטנים ועם תלות גדלה בקרנות תרומות ובתשואות שוק ההון. ענף שמגדיל הנחות בזמן שההכנסות בפועל יורדות הוא ענף שמאותת על עודף היצע, וזו אינה בעיה של מוסד בודד.
