לנשום עמוק לפני החלטה? מחקר חדש מגלה שזה בדיוק מה שדוחף לקחת סיכון

עצה נפוצה למי שעומד לקבל החלטה חשובה היא לעצור ולנשום עמוק. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Neuron מראה שהעצה הזו עובדת, אבל לא בהכרח בכיוון שרובם מצפים לו. נשימה איטית עם נשיפה ארוכה אכן מרגיעה את הגוף, ובמקביל היא הופכת את המוח לרגיש יותר לתגמול ודוחפת אנשים לבחור באפשרות המסוכנת יותר.

הניסוי כלל 41 משתתפים בריאים שהתבקשו לבצע משימת בחירה בין אפשרות בטוחה לאפשרות מסוכנת יותר, פעם אחת תוך כדי נשימה טבעית ופעם אחת תוך כדי נשימה מובנית ביחס של 2 ל-8: שאיפה קצרה ונשיפה ארוכה פי ארבעה. בזמן המשימה נמדדה פעילות המוח בסורק תהודה מגנטית תפקודית, ובמקביל נרשמו קצב הלב, הולכת העור, תגובת האישונים ודפוס הנשימה עצמו.

התוצאה היתה עקבית. בתנאי הנשיפה הארוכה קצב הלב ירד, הפעילות הפאראסימפתטית עלתה, והמשתתפים בחרו לעתים קרובות יותר באפשרות המסוכנת. הסריקות הראו שהשינוי אינו נובע מפחד קטן יותר מהפסד, אלא מרגישות גבוהה יותר לרווח האפשרי. שני אזורים במוח בלטו בתגובה: הקורטקס הקדם מצחי הוונטרומדיאלי, שמעורב בהערכת ערך, והפרקונאוס.

מה אומרים החוקרים

"ההחלטות שלנו נקבעות לעתים רחוקות על ידי מידע חיצוני בלבד. השיפוט שלנו נובע מהגומלין בין תהליכים קוגניטיביים לבין המצב הגופני הנוכחי שלנו", אומרת פרופ' סויונג קיו פארק, שעומדת בראש המחלקה לנוירומדעים של קבלת החלטות ותזונה במכון הגרמני לתזונה.

פארק מוסיפה נקודה שמסבירה למה הממצא חורג מהמעבדה: "טכניקות נשימה מלוות את האנושות אלפי שנים, בדתות ובתרבויות שונות. המחקר הזה מספק הוכחה מדעית לכך שמדובר בשיטה אמינה וממוקדת שמסוגלת לשלוט בהחלטות שלנו".

החוקר הראשי, ונהאו הואנג, מתאר את המנגנון עצמו: "המחקר מדגיש את התפקיד המשנה של התערבויות מבוססות נשימה. הגומלין בין הנשימה לבין הדינמיקה של הלב הופך את המוח לקשוב יותר לתגמולים".

הגוף אינו נלווה להחלטה, הוא חלק ממנה

הרעיון שמאחורי הממצא מוכר בשנים האחרונות בשם המסלול הנוירו ויסצרלי, כלומר הקשר הדו כיווני בין האיברים הפנימיים לבין המוח. המוח אינו מקבל החלטה בחלל ריק ואז מודיע עליה לגוף. הוא קורא כל הזמן את קצב הלב, את הנשימה ואת מצב מערכת העצבים האוטונומית, ומשתמש באותות האלה כחלק מהחישוב עצמו. מחקרי אינטרוספציה קודמים כבר הראו שרגישות אנשים לאותות הגוף שלהם קשורה לאופן שבו הם מעריכים סיכון וקושי.

מה שחדש כאן הוא הכיוון. עד היום הופיעה נשימה איטית בעיקר בהקשר של הפחתת חרדה, שיפור שינה והורדת קצב הלב, ומכאן ההנחה הרווחת שהיא גם תוביל להחלטות זהירות יותר. הנתונים מראים את ההפך: אותה רגיעה פיזיולוגית משחררת את הבלם שמונע מאנשים לרדוף אחרי רווח.

למי שעוסק בכסף זו נקודה ששווה לעצור עליה. משקיע שמתרגל נשימות לפני החלטת מסחר, סוחר שמנסה להירגע לפני שהוא מגדיל פוזיציה או מנהל שנכנס לישיבה על עסקה גדולה אחרי כמה דקות של הרפיה, כולם עשויים לגלות שהם נוטים יותר לקחת סיכון בדיוק ברגע שבו חשבו שהם שקולים יותר. רגיעה ושיקול דעת זהיר אינם אותו דבר.

• מה קורה למוח כשמפסיקים להשתעמם
• דיכאון עוצר ייצור תאי מוח חדשים - המחקר שמצא את התקיעה בהיפוקמפוס

הסייגים, ומה אפשר לעשות עם זה

חשוב לסייג. מדובר בקבוצה קטנה יחסית של 41 משתתפים, בגיל ממוצע של פחות מ-25, ובמשימה מעבדתית של הימורים קטנים ולא בהחלטות פיננסיות אמיתיות עם כסף גדול. ההשפעה גם לא היתה זהה אצל כולם: דווקא אצל מי שאצלו הפעילות הפאראסימפתטית עלתה יותר, נרשמה גם תגובה חזקה יותר של אזורי התגמול במוח.

ובכל זאת, הכיוון ברור ומעשי. אם נשיפה ארוכה מזיזה את מחוג הסיכון, אפשר להשתמש בזה לשני הכיוונים. מי שמחפש אומץ לפני הצגה, ראיון או החלטה שדורשת נטילת סיכון מחושבת, יכול להיעזר בנשימה כזו. מי שעומד לפני החלטה שדורשת דווקא זהירות, אולי עדיף שיקבל אותה בנשימה רגילה, ויחזור אליה שוב כעבור שעה.