לנשום עמוק לפני החלטה? מחקר חדש מגלה שזה בדיוק מה שדוחף לקחת סיכון

כולם מכירים את העצה. רגע לפני שאתם מקבלים החלטה גדולה, קחו אוויר, תנשמו עמוק, תירגעו. העצה הזו עובדת, אבל מחקר חדש שפורסם בכתב העת Neuron מראה שהיא עובדת בכיוון ההפוך ממה שרובנו מניחים. נשימה איטית עם נשיפה ארוכה באמת מרגיעה את הגוף, ובדיוק בגלל זה היא דוחפת לבחור באפשרות המסוכנת יותר.

הניסוי עצמו פשוט להסבר. 41 משתתפים בריאים ישבו מול משימת בחירה בין אפשרות בטוחה לאפשרות מסוכנת יותר, כזו שאפשר להרוויח בה יותר וגם להפסיד. כל אחד מהם עשה את המשימה פעמיים: פעם אחת בנשימה רגילה, ופעם אחת בנשימה מובנית ביחס של 2 ל-8, כלומר שאיפה קצרה של כשתי שניות ונשיפה ארוכה פי ארבעה. בזמן שהם החליטו, סורק תהודה מגנטית תפקודית צילם את המוח, ובמקביל נמדדו קצב הלב, הולכת העור, תגובת האישונים וקצב הנשימה.

התוצאה חזרה על עצמה. כשהנשיפה התארכה, קצב הלב ירד, הפעילות הפאראסימפתטית עלתה, והמשתתפים בחרו לעתים קרובות יותר באפשרות המסוכנת. המערכת הפאראסימפתטית היא דוושת הבלם של הגוף, זו שמאטה את הלב ומחזירה אותו למנוחה, וההפעלה שלה היא בדיוק מה שקורה כשמאריכים נשיפה. הלב מאט על הנשיפה ומאיץ על השאיפה, וזו תופעה מוכרת ומתועדת היטב.

הפרט המעניין באמת נמצא בשאלה למה. הסריקות הראו שהמשתתפים לא נעשו אמיצים יותר מול הפסד, אלא רגישים יותר לרווח. המוח שלהם הגיב חזק יותר לאפשרות לזכות, ושני אזורים בלטו בתגובה: הקורטקס הקדם מצחי הוונטרומדיאלי, שמחשב כמה שווה כל אפשרות, והפרקונאוס. במילים של מי שיושב מול מסך מסחר, הפחד לא ירד. החמדנות עלתה.

מה אומרים החוקרים

"ההחלטות שלנו נקבעות לעתים רחוקות על ידי מידע חיצוני בלבד. השיפוט שלנו נובע מהגומלין בין תהליכים קוגניטיביים לבין המצב הגופני הנוכחי שלנו", אומרת פרופ' סויונג קיו פארק, ראש המחלקה לנוירומדעים של קבלת החלטות ותזונה במכון הגרמני לתזונה, שהובילה את העבודה.

פארק מוסיפה גם את המשפט שמסביר למה זה חורג מהמעבדה: "טכניקות נשימה מלוות את האנושות אלפי שנים, בדתות ובתרבויות שונות. המחקר הזה מספק הוכחה מדעית לכך שמדובר בשיטה אמינה וממוקדת שמסוגלת לשלוט בהחלטות שלנו". החוקר הראשי ונהאו הואנג מתמצת את המנגנון: "הגומלין בין הנשימה לבין הדינמיקה של הלב הופך את המוח לקשוב יותר לתגמולים".

הגוף אינו נלווה להחלטה, הוא חלק ממנה

הרקע המחקרי לזה נבנה כבר שנים, תחת השם אינטרוספציה, כלומר היכולת של המוח לקרוא את מה שקורה בתוך הגוף. התפיסה הישנה גרסה שהמוח מחליט ואז הגוף מגיב. התפיסה שהתגבשה בעשור האחרון הפוכה: המוח קורא כל הזמן את קצב הלב, את הנשימה ואת מצב מערכת העצבים, ומשתמש באותות האלה כחלק מהחישוב עצמו. מחקרים קודמים כבר הראו שאנשים שקשובים יותר לאותות הגוף שלהם מעריכים סיכון אחרת, ושגם עיתוי ההחלטה בתוך פעימת הלב משפיע על התגובה הרגשית.

מה שחדש כאן הוא הכיוון, והוא מנוגד לאינטואיציה. נשימה איטית מוכרת כטיפול בחרדה, ככלי להירדמות וכדרך להוריד קצב לב, ומכאן ההנחה הטבעית שהיא גם מובילה להחלטות זהירות יותר. הנתונים מראים שההרגעה הפיזיולוגית משחררת דווקא את הבלם שמונע מאנשים לרדוף אחרי רווח.

למי שעוסק בכסף זו נקודה ששווה לעצור עליה. סוחר שעושה כמה נשימות עמוקות לפני שהוא מגדיל פוזיציה, איש עסקים שנכנס למשא ומתן אחרי דקה של הרפיה, או מי שיושב מול יועץ ומחליט על מסלול השקעה, כולם עשויים לגלות שהם נוטים לסיכון בדיוק ברגע שבו הרגישו הכי שקולים. רגיעה ושיקול דעת זהיר הם שני דברים שונים, והמחקר הזה מפריד ביניהם בצורה מדידה.

• 86 מיליארד תאי עצב ב-1.4 קילו: המדריך המלא למוח, אזור אחרי אזור
• הזיכרון שנעלם אולי עדיין נמצא במוח: המחקר שחושף את הסוד של השכחה

ויש גם צד שאפשר לנצל. אם ההשפעה עובדת לשני הכיוונים, אז מי שנתקע ומתקשה להחליט, מי שצריך אומץ לפני הצגה או לפני בקשת העלאה בשכר, יכול להשתמש בנשימה כזו כדי לדחוף את עצמו קדימה. ומי שעומד מול החלטה שדורשת זהירות יכול פשוט לנשום רגיל, ולחזור אליה שוב בעוד שעה.

ומה הסייגים

לפני שמריצים עם זה רחוק מדי, כדאי לשמור על פרופורציה. מדובר ב-41 משתתפים בלבד, בגיל ממוצע של פחות מ-25, במשימה מעבדתית עם סכומים קטנים ולא בהחלטה פיננסית אמיתית עם כסף גדול. ההשפעה גם לא היתה אחידה: דווקא אצל מי שהפעילות הפאראסימפתטית שלו עלתה יותר, נרשמה תגובה חזקה יותר באזורי התגמול. כלומר האפקט תלוי בכמה הגוף שלכם בכלל מגיב לנשימה כזו.