עמד בתחנה, האוטובוס חלף על פניו - ועכשיו דן תשלם

מאיר כהן, נוסע קבוע בתחבורה הציבורית שמגיע לעבודתו בפתח תקווה ארבע פעמים בשבוע, מספר שבמשך שלושה חודשים הוא חווה תופעה שנהפכה אצלו לשגרה: הוא עמד בתחנת ז'בוטינסקי/היצירה בפתח תקווה לכיוון מרכז העיר, סימן לנהג של קו 82 לעצור - והאוטובוס פשוט חלף על פניו. לדבריו, זה קרה לו לפחות עשר פעמים. הוא הגיש נגד דן תביעה קטנה על סכום של 30 אלף שקל, ובית המשפט לתביעות קטנות בעיר קיבל אותה בחלקה - וחייב את החברה בפיצוי של 3,000 שקל.

כהן לא הסתפק בתלונה על מקרה בודד. לדבריו, הוא התחיל לתעד את האוטובוסים החולפים, ולשם כך הוא גם המתין במכוון לקווים אחרים ועלה עליהם, רק כדי לצלם את מספרי לוחיות הרישוי של האוטובוסים שדילגו על התחנה. כך נאספו אצלו שבעה אירועים מתועדים. במקביל, הוא לא הלך ישירות לבית המשפט, אלא פנה קודם כל שבע פעמים לרשות הארצית לתחבורה ציבורית. הפניות האלה, כפי שהתברר, זכו רק למענה אוטומטי יבש על קבלתן, וזהו.

היה הנדבך שהטה את הכף לטובת התובע. הרשות הארצית לתחבורה ציבורית בדקה חלק מהתלונות מול נתוני הביצוע של דן במערכות משרד התחבורה, וביחס לתלונה על אירוע מה-13 למאי השנה, היא השיבה כי אחרי הבדיקה הוחלט להעביר את המקרה להליך אכיפה מנהלי. תשובות דומות התקבלו גם ביחס לאירועים נוספים שכהן תיעד. בית המשפט קבע כי אמנם התשובות אלה לא מהוות הודאה של דן באחריות, אך מדובר במסמכים שנערכו על ידי גורם מפקח אחרי בדיקה מול נתוני האמת של המפעיל, ולכן יש בהם "חיזוק אובייקטיבי לגרסת התובע". השופטת הוסיפה שהעובדה שמדובר בכמה פניות מתאריכים שונים, ולא באירוע יחיד, מחזקת עוד יותר את המסקנה.

דן טענה מנגד שכהן לא הוכיח שהוא אכן עמד בתחנה בכל אחד מהמועדים, לא הביא עדים נוספים, ואף פעל בחוסר תום לב בכך שפנה למשרד התחבורה במקום אליה - במטרה, כך לפי החברה, "לצבור תלונות ולהתעשר שלא כדין". בית המשפט דחה את הטענה הזו בצורה ברורה וקבע שהוא לא מצא לה "בסיס בחומר שלפניי", והדגיש שאין שום פסול בכך שנוסע פונה לגורם המפקח על מפעילי התחבורה הציבורית.

גם טענת המונית לא עזרה לדן

החברה ניסתה גם לטעון שכהן לא פעל להקטין את נזקיו, משום שהיה עליו לקחת מונית במקום להמתין לקו חלופי. גם כאן בית המשפט לא התרשם, וקבע כי חובת הקטנת הנזק "אינה מחייבת נוסע… לשאת מיד בעלותה של נסיעה במונית" בכל פעם שאוטובוס לא עוצר. השופטת הפנתה גם לתקנות התעבורה, שמטילות על בעלי רישיון קו חובה להפעיל את השירות באופן סדיר, ובייחוד לתקנה שמחייבת נהג לעצור בתחנה כשיש נוסע שממתין בה.

בסופו של דבר, בית המשפט אמנם קיבל את עיקר הטענות של כהן לגבי עצם ההפרות, אך לא קיבל את גובה הפיצוי שהוא דרש. נקבע כי "אין מקום להפוך את הפיצוי בהליך זה לקנס", ושכהן לא הציג שום ראיה לנזק כספי בסכום שהוא תבע. עם זאת, השופטת גם לא הסתפקה בפיצוי סמלי, וציינה שאי-עצירת אוטובוס "גורמת לא רק לאי נוחות רגעית אלא לאובדן זמן, לטרחה ולשיבוש סדר יומו של הנוסע", בייחוד כשמדובר באירועים שחוזרים על עצמם.

בשקלול כל הנסיבות - מספר האירועים המתועדים, בדיקת הרשות המפקחת שהעבירה חלק מהתלונות לאכיפה, וטענת כהן שבכל אירוע הוא נאלץ להמתין כ-20 דקות נוספות - נפסק לו פיצוי של 3,000 שקל עבור עוגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן. בנוסף, דן תשיב לכהן את אגרת בית המשפט ששילם, בסכום של 300 שקל.