היחצ"ן החרדי שלמה פריימן חויב בתשלום מס ב-3.7 מיליון שקל

היחצ"ן החרדי שלמה פריימן ישלם מס בסך 3.7 מיליון שקל בעקבות מכירת רשת מקומונים בשנת 2015. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אביגדור דורות, דחה את ערעורם של פריימן וחברת פריימן הפקות על השומות שהוציא להם פקיד שומה ירושלים.

פריימן הקים את החברה בשנת 1998 והיא הפיצה מקומונים ומדריכים לציבור החרדי; העיתון הפרסומי העיקרי שלה היה "לעניין". בפברואר 2015 היא מכרה את הפעילות לחברת גל ביתר שירותי פרסום והפקות, בשליטתו של צביקה לינצר. התמורה עמדה על 14.6 מיליון שקל, בפריסה לתשלומים חודשיים עד 2026, ובתוספת של 10,000 שקל לחודש לכל ימי חייהם של פריימן ורעייתו. פריימן גם התחייב שלא להתחרות בלינצר בפרסום במגזר החרדי, ללא הגבלת זמן.

באפריל 2015 העבירה פריימן הפקות 87% מתמורת המכירה לפריימן אישית, והוא התחייב שלא להתחרות בה. החברה דיווחה בשנת 2015 על הכנסה של 1.9 מיליון שקל ממכירת הפעילות - 13% מהתמורה. פריימן לא דיווח באותה שנה על הכנסה ממכירת התמורה; בשנת 2016 הוא דיווח על מכירת מוניטין ב-81,000 שקל, אותם קיזז כנגד הפסד הון.

רשות המיסים הוציאה לפריימן הפקות שומה של 10.1 מיליון שקל ומס של 2.7 מיליון שקל לשנת 2015; לשנת 2016 היא קבעה הכנסה של 760,000 שקל ומס של 45,000 שקל. לפריימן אישית נקבעו הכנסות של 3.9 מיליון שקל בשנים 2017-2015 ומס של 1.15 מיליון שקל. לשיטת פקיד השומה, מכירת התמורה הייתה עסקה מלאכותית ממנה יש להתעלם. פריימן טען, כי כל התמורה הייתה הכנסה אישית שלו, שווי "לעניין" היה מיליון שקל בלבד וכל שאר התמורה היא בגין המוניטין האישי והעדר התחרות.

רווח הון לחברה, דיבידנד לבעלים

דורות קובע, כי פריימן הפקות היא שמכרה את העיתונים ולא פריימן אישית. הוא מעיר, כי קשה לתת אמון בגרסאותיהם של פריימן ולינצר (ביניהם יש עוינות קשה) ולכן פסיקתו מבוססת על ההסכם ביניהם. פריימן ביקש לשנות את תוצאת המס של המכירה, ולכן חתם על העסקה עם פריימן הפקות - עליה חתם בשמם של שני הצדדים. מכאן, שהמכירה ללינצר יצרה לחברה רווח הון במלוא התמורה והסכום שהגיע לידיו של פריימן הוא דיבידנד החייב במס.

דורות גם לא התערב בקביעת שווי העסקה בידי פקיד השומה, שהעמיד אותה על 10 מיליון שקל (בעוד פריימן טען, כאמור, כי השווי היה מיליון שקל בלבד). עוד אשרר דורות את קביעת פקיד השומה, לפיה הדיווח על העסקה צריך להיעשות על בסיס מצטבר כבר ב-2015, ולא כל בסיס מזומן לאורך שנות פריסת התמורה. לבסוף קובע דורות, כי אכן מדובר בעסקה מלאכותית:

"נראה כי משהתגלה למערער כי ניתן היה לתכנן את העסקה עם גל ביתר באופן מיטבי יותר מבחינת דיני המס, נולד הרעיון של עריכת הסכם 'פנימי' בין החברה לבעל מניותיה, שיביא לפיצול התמורה בעסקת גל ביתר, לפחות מול רשות המיסים...  דומה כי אם עסקת המכר הייתה נערכת באופן אחר, ואם בהסכם הייתה נקבעת תמורה מפוצלת, חלקה למערערת עבור הממכר וחלקה למערער, עבור תניית אי-התחרות, היה קיים קושי בפני המשיב לטעון כי מדובר בעסקה מלאכותית.

"יחד עם זאת, בדיני המס נבחנות הפעולות שעשה הנישום בפועל ולא מה יכול היה לעשות ולא עשה. באספקלריה זו, נראה כי הסכם בעל המניות, שערך פיצול שרירותי של התמורה (87% ליחיד ו-13% לחברה), תכליתה להביא להפחתת מס בלתי נאותה ולא מצאתי לה טעם מסחרי, זולת הטבות המס הגלומות בה". לבסוף אישר דורות את הטלת קנס הגרעון על פריימן והחברה, שגם חויבו בתשלום הוצאות בסך 45,000 שקל. את פקיד השומה ייצגה עו"ד בינה צמח-מאונר.