סירב לשלם לעו"ד על עסקה, וגילה שהוא ערב אישית
יזם טען שהתביעה נגדו "ריקה מתוכן", האשים את עורך הדין בזיוף ובניגוד עניינים. ואולם בית המשפט קיבל את התביעה כמעט במלואה וחייב אותו אישית
עורך דין שהתחייב לסייע ליזם בעסקת תמ"א 38 בבניין ברחוב הרצל 91 בפתח תקווה, מצא את עצמו נאבק כדי לקבל את שכר הטרחה שהובטח לו. בסוף הוא גם זכה בו, בזכות שורה קטנה שהיזם עצמו חתם עליה בהסכם.
הסיפור התחיל כשחברה ביקשה לרכוש את מניותיה של מרחבים די.סי. יזמות וחיזוקי מבנים, היזם המקורי של הפרויקט, ולהיכנס במקומה. בעיה אחת עמדה בדרך: לפי ההסכם המקורי, אסור היה למרחבים להעביר יותר מ-50% ממניותיה בלי הסכמת הדיירים. כאן נכנס לתמונה עורך הדין רזיאל עמוסי, שייצג את הדיירים לאורך השנים, וסיכם עם החברה החדשה ועם בעל השליטה בה על כך שיסייע בשלושה דברים: להשיג את הסכמת הדיירים להעברת המניות, לקדם את רישום היחידה הרישומית, ולטפל בנספח מיוחד עבור דיירת בעלת מוגבלות.
ב-25 ביולי 2023 נחתם הסכם שכר טרחה: 44 אלף שקל בתוספת מע"מ, בשני תשלומים שווים. אלא שלפי טענת עורך הדין, הצרות התחילו כבר בתשלום הראשון. במקום לשלם במועד, החברה העבירה רק 14 אלף שקל, והשלימה את היתרה רק כעבור כמעט חודש, "תוך מתן תירוצי סרק". התשלום השני, לטענתו, לא הגיע כלל - וזאת אף שהוא ומשרדו ביצעו את כל המוטל עליהם: הדיירים חתמו, היחידה הרישומית נרשמה כדין בדצמבר 2023, וגם הנספח לדיירת בעלת המוגבלות טופל.
לטענת התובע, בעל השליטה בחברה הבטיח שוב ושוב לשלם, ואף הציע להביא את הכסף במזומן. עורך הדין סירב, וטען שקיבל ממנו הודעה שבה נכתב: "אני אביא לך מזומנים בשטרות" - הצעה שדחה כי היא מנוגדת לחוק איסור הלבנת הון.
"לא עשה לי שום עבודה"
הצד השני סיפר סיפור שונה לגמרי. לטענת החברה ובעל השליטה בה, עורך הדין פעל בניגוד עניינים חמור כשייצג במקביל את הדיירים ואת היזם, בניגוד לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. הם גם טענו שהוא לא באמת השלים את העבודה - את רישום היחידה ביצעה בפועל עורכת דין אחרת, אורית קים, ועורך הדין אף שלח בדצמבר 2024 מכתב שביטל את הסכמת הדיירים למכירה. בעל השליטה תיאר גם אירוע קשה: הוא הגיע למשרד של עורך הדין כדי לסגור את חוב שכר הטרחה, אבל טען כי גורש משם באלימות ובדרישה לתשלום נוסף. "לא עשה לי שום עבודה", טען, והוסיף שכשהגיע כדי להביא כסף במזומן "היה מישהו נתן לי מכות שם".
עורך הדין הכחיש בתוקף שאירע אירוע של אלימות, וטען שהתוספת בכתב יד שהופיעה על גבי הסכם שכר הטרחה, שלפיה התשלום השני מותנה ברישום הערת אזהרה לטובת היזם, היא בכלל "זיוף של מה שאנחנו הסכמנו". בנו, שגם הוא עורך דין, שהעיד בתיק, אישר שההסכם שקיבל בוואטסאפ כלל את התוספת בכתב יד, אבל סיפר שבזמן אמת לא הגיב אליה כלל ואף השיב רק "תודה, שלח לי פרוטוקול".
בית משפט השלום בפתח תקווה, שדן בתיק ביוני 2026, פסק כי ניגוד העניינים הנטען לא היה פסול: מדובר בייצוג נקודתי, שנועד לקדם את סיום הפרויקט, ולא בייצוג מקביל ומתמשך שפוגע בחובת הנאמנות של עורך הדין כלפי הדיירים. בעניין שכר הטרחה, קבע בית המשפט שאין מחלוקת על כך שבסופו של דבר כל סעיפי ההסכם התקיימו, ושלא הוכחה כל טענת זיוף. הניכוי היחיד שהתקבל היה 2,106 שקל - עלות שירותיה של עורכת הדין קים שהשלימה את הרישום.
ערבות אישית שכזו יכולה לחייב מנהל גם בלי לבצע הרמת מסך
אבל החלק המעניין באמת נגע לבעל השליטה עצמו, שניסה לטעון שאין לו כל אחריות אישית לחוב. כאן הוא נתקל בבעיה: בהסכם עצמו נכתב במפורש "אני הח"מ... בעל זכויות ומורשה החתימה של היזם ערב אישית לכל התחייבויות היזם" - והוא עצמו חתם על המסמך. הרשמת הבכירה יעל טימנס הבהירה שערבות אישית שכזו יכולה לחייב מנהל גם בלי לבצע הרמת מסך - מדובר בהתחייבות חוזית נפרדת שלו, לא רק בהתעלמות מהאישיות המשפטית של החברה.
בסופו של דבר, נקבע כי הטענות נגד ההסכם החתום הן בגדר "מלים באוויר" שאינן נתמכות בראיה. החברה ובעל השליטה בה חויבו, ביחד ולחוד, לשלם לעורך הדין 19,894 שקל בתוספת מע"מ - יתרת שכר הטרחה בניכוי התשלום לעו"ד קים - בתוספת החזר אגרה ושכר טרחת עורך דין נוסף בסכום של 4,000 שקל.
