בן 35 עם 400 אלף שקל: השנים שעושות את רוב העבודה
בגיל 35 נשארו עוד 32 שנים עד הפרישה, וזה משנה את כל החשבון. 400 אלף שקל בגיל הזה הופכים לסדר גודל אחר לגמרי בלי שום מאמץ נוסף. השאלה האמיתית היא איך מחולק הכסף בין פנסיה, נזילות ודיור
פנסיה 400 אלף שקל בגיל 35 נשמע כמו מספר בינוני, ובמובן מסוים הוא באמת כזה. הוא שווה בערך שנתיים ורבע של שכר ממוצע במשק, שעומד על כ-14.5 אלף שקל בחודש. אבל בגיל הזה השאלה כמה יש היא הפחות חשובה, כי הנכס האמיתי אינו הכסף אלא הזמן.
נשארו 32 שנים עד גיל הפרישה. זו תקופה שבה ריבית דריבית מספיקה כדי להכפיל את הסכום ארבע פעמים בלי שיופקד עוד שקל אחד. הצד השני של אותו מטבע פחות נעים: כל שקל שנמשך היום עולה בערך ארבעה שקלים בפרישה.
מה קורה ל-400 אלף עד הפרישה
בתשואה שנתית ממוצעת של 4.5%, שהיא הנחה סבירה לחיסכון פנסיוני לטווח כזה, 400 אלף שקל הופכים לכ-1.65 מיליון בגיל 67. זה בלי להוסיף כלום. שכיר שממשיך להפקיד יחד עם המעסיק כ-3,000 שקלים בחודש מסיים סביב 3.9 מיליון, ומי שמגיע ל-4,500 בחודש עובר את חמשת המיליון.
| הפקדה חודשית מהיום | צבירה בגיל 67 | קצבה חודשית משוערת |
|---|---|---|
| בלי הפקדה נוספת | כ-1.65 מיליון שקל | כ-8,500 שקל |
| 1,500 שקלים | כ-2.8 מיליון שקל | כ-14,500 שקל |
| 3,000 שקלים | כ-3.9 מיליון שקל | כ-20,000 שקל |
| 4,500 שקלים | כ-5.1 מיליון שקל | כ-26,000 שקל |
שימו לב לפער בין השורה הראשונה לשלישית. אותם 400 אלף בדיוק, אותה תשואה בדיוק, והתוצאה גדולה יותר בכ-2.25 מיליון שקל. ההבדל אינו בכישרון השקעה אלא בהתמדה.
איך צריך להיראות התמהיל בגיל הזה
400 אלף שכולם בקרן פנסיה זו תמונה בעייתית, גם אם המספר נראה טוב. בן 35 עומד מול עשור שבו יגיעו ההוצאות הגדולות של החיים: דירה, ילדים, החלפת רכב, ולעיתים גם תקופה בלי הכנסה. כסף שנעול במסלול קצבתי אינו זמין לאף אחד מהאירועים האלה, ומשיכה שלא כדין ממוסה ב-35% או במס השולי לפי הגבוה.
החלוקה שעובדת בגיל הזה נשענת על שלוש קופות. הפנסיה ממשיכה לרוץ ברקע בהפקדה מלאה. קרן השתלמות משמשת כטווח הבינוני, והיא נזילה אחרי שש שנים ופטורה ממס רווחי הון עד תקרת ההפקדה המוכרת. וכרית נזילה של שלושה עד שישה חודשי הוצאות שיושבת בפיקדון או בקרן כספית ואינה מיועדת להשקעה.
מי שיש לו 400 אלף שמחולקים בין השלוש נמצא במצב טוב בהרבה ממי שיש לו 400 אלף שכולם פנסיוניים, גם אם המספר זהה.
שלוש הפעולות עם התשואה הגבוהה ביותר
הראשונה היא דמי הניהול, וזו הפעולה שהכי משתלמת ביחס לזמן שהיא דורשת. תקרת החוק היא 6% מההפקדה ו-0.5% מהצבירה, בעוד קרנות ברירת המחדל גובות כ-1% ו-0.22%. על אופק של 32 שנים הפרש כזה שווה מאות אלפי שקלים.
השנייה היא המסלול. בן 35 נמצא בברירת מחדל של מסלול לגילאים עד 50, עם חשיפה מנייתית שיכולה להגיע לכ-50% ואף יותר. בגיל הזה, ועם אופק של שלושה עשורים, זו רמת סיכון סבירה. מי שנמצא במסלול סולידי יותר מוותר על תשואה שלא תחזור.
השלישית היא לאתר חשבונות שנשכחו. המסלקה הפנסיונית מרכזת את כל המוצרים על שם אדם אחד, וחוסכים שהחליפו כמה מקומות עבודה מגלים שם חשבונות קטנים שממשיכים לגבות דמי ניהול בלי לתת דבר.
אז הרבה או מעט
400 אלף בגיל 35 הם מקום סביר לחלוטין, ובוודאי לא פיגור. מי שממשיך להפקיד בקצב מלא מגיע לפרישה עם צבירה שמייצרת קצבה של סביב 20 אלף שקל בחודש, וזו רמת חיים נוחה. מי שעוצר עכשיו מגיע לכ-8,500 שקל, וזה כבר סיפור אחר לגמרי.
הדבר היחיד שבאמת קובע בגיל הזה הוא ההתמדה, ואחריה התמהיל. את שניהם אפשר לסדר בשבוע אחד.
להרחבה: כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 35?
להרחבה: שאלות ותשובות על דמי ניהול ומסלולים בפנסיה
