"עורו עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם"

רב סעדיה גאון נותן עשרה טעמים לתקיעת שופר בראש השנה הבא עלינו לטובה. הרמב"ם ודאי הכיר את הדברים, אך הוא קושר את השופר אך ורק לחזרה בתשובה, באחת האמירות היותר-מצוטטות שלו והמקשרת במישרין בין איש ההלכה לבין איש הפילוסופיה. וכך כותב הרמב"ם:

"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב [ואין לחפש לה הסברים], רמז יש בו, כלומר: עורו עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחִזרו בתשובה וזִכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מהם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".

הרמב"ם אינו רוצה שנשגה באשליות לגבי עצמנו וגם לא שנקבע במרה שחורה, אלא שנתעורר לפעולה: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חָטא חֵטא אחד - הרי הכריע עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת - הרי הכריע עצמו והכריע כל העולם כולו לכף זכות וגרם להן תשועה והצלה. זה הוא מה שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם [משלי י', כ"ה] - זה שצידק עצמו הכריע את כל העולם והצילו".

נכון שחובת קיום המצוות והתרחקות מעבירות קיימת כל השנה כולה, אך יש חשיבות מיוחדת לימי הדין הניצבים בפתח. "ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל ימות השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרת ימים אלו, ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונין ודברי כיבושין עד שיאור היום" (הלכות תשובה, פרק ג').