משפחה נתקעה בזנזיבר בגלל המלחמה - וישראייר תשלם

בני משפחת שניר יצאו לחופשה בזנזיבר בתחילת יוני 2025, בדיוק כמו שהם תכננו: קנו כרטיסי הלוך ושוב מישראייר בעלות של כ-12.2 אלף שקל, והמריאו ב-11 ביוני כמתוכנן. הבעיה התחילה יומיים אחרי שנחתו ביעד, כשפרץ מבצע עם כלביא והמרחב האווירי של ישראל נסגר הרמטית. ב-16 ביוני הודיעה להם ישראייר שטיסת החזרה שלהם, שהיתה אמורה לצאת יומיים אחר כך, בוטלה. טיסה חלופית? לא היתה כזו באופק.

החברה הציעה לתובעים לבחור בין החזר כספי של 5,027 שקל לבין שובר בתוספת של 10% למימוש עתידי. המשפחה בחרה בשובר. בפועל, הם חזרו לישראל רק ב-27 ביוני, בטיסה עצמאית של פליי דובאי שעלתה להם 12,245 שקל, כלומר תשעה ימים לאחר שהיו אמורים לנחות. בדרך הם, לטענתם, נאלצו לממן מכיסם באלפי שקלים מזון, שתייה ולינה, בלי שום סיוע מהחברה.

המשפחה הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה תביעה בסכום כולל של 25,907 שקל: החזר של 6,162 שקל על שירותי סיוע שמימנו בעצמם, השלמת עלות הכרטיסים החלופיים בסכום של 12,245 שקל, ופיצויים בסכום של 7,500 שקל.

ישראייר מצדה, לא התכוונה לשלם אגורה. לטענתה, מדובר בביטול טיסה עקב נסיבות ביטחוניות חריגות - כוח עליון לפי חוק שירותי תעופה (המכונה גם חוק טיבי), כך שלא מגיע לנוסעים פיצוי סטטוטורי כלל. היא גם טענה שהתובעים לא זכאים לשירותי סיוע משום שהם לא התייצבו בדלפק הבידוק בשדה התעופה, ושבתקופת מלחמה לא ניתן לחייב חברת תעופה לממן כרטיסים שנוסעים רוכשים בעצמם בחברות זרות. 

נוסע אינו חייב להתייצב אם הטיסה כבר בוטלה

השופט בעז בן-אמתי לא קנה את רוב הטענות האלה. ראשית, הוא קבע שאין מחלוקת שהביטול היה תוצאה ישירה מנסיבות ביטחוניות שלא היו בשליטת ישראייר, ולכן אכן אין זכאות לפיצוי הסטטוטורי הרגיל. אבל - וזה ה"אבל" המרכזי בפסק הדין - פטור מפיצוי סטטוטורי לא פוטר את החברה מהחובה המקבילה לספק לנוסעים שירותי סיוע כמו מזון, שתייה ולינה. את הטענה שנוסעים שלא התייצבו בדלפק הבידוק אינם זכאים לסיוע, דחה השופט בפשטות: החוק עצמו קובע שנוסע אינו חייב להתייצב אם הטיסה כבר בוטלה.

השופט גם התעכב על השאלה כמה ימי סיוע מגיעים למשפחה, וקבע כי החוק כלל לא מציב תקרה לכך - ההגדרה של שירותי מזון היא רק "בהתאם לזמן ההמתנה", וגם שירותי הלינה מתייחסים למצב שבו "נדרשת שהייה של לילה אחד או יותר", בלי הגבלה של מספר לילות. מכאן שהשאלה האמיתית היא רק האם ההשתהות בזנזיבר היתה הכרחית, או שהמשפחה יכלה לקצר אותה.

כאן התגלה פרט מעניין מתוך הדיון: התובעת העידה שכשהם קיבלו את הודעת הביטול, בני המשפחה בחרו לנסות ולחכות לטיסה נוספת של ישראייר, שהיתה מתוכננת לשבוע מאוחר יותר, אף ש"בינתיים אנשים חזרו בכל מיני דרכים עקלקלות לארץ". מנגד, מהתכתובות עם נציגת ישראייר עלה שהחברה בעצמה לא הציעה שום פתרון אמיתי. היא כתבה לתובעים בווטסאפ כי "אנחנו לא נותנים טיסות בחינם לשום מקום ובשום מצב", וכי "לא תהיה בקרוב טיסה מזנזיבר". בשורה התחתונה, קבע השופט שהמשפחה עשתה כמיטב יכולתה כדי לחזור מוקדם ככל האפשר, ושההתארכות נכפתה עליה, ולכן היא זכאית להחזר מלא של שירותי הסיוע, בניכוי עלות תרופות: 6,140 שקל.

טעות חשבונאית של ישראייר

לעומת זאת, לגבי עלות כרטיסי הטיסה החלופיים, כאן המשפחה הפסידה. השופט הסביר שהחוק לא יוצר זכות כפולה לקבל גם החזר על הכרטיס המקורי וגם מימון לכרטיס שנרכש עצמאית מחברה אחרת. עם זאת, הוא מצא טעות חשבונאית: לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק, במקרה של כרטיס הלוך-חזור שבוטל בדרך החזרה, הנוסע זכאי למחצית התמורה ששולמה עבור הכרטיס, כלומר כ-6,100 שקל, בעוד שבפועל שולמו למשפחה רק 5,584 שקל. ההפרש, 516 שקל, נפסק לזכותם.

הפיצוי המשמעותי ביותר, ואולי המפתיע ביותר, נגע לפיצויים לדוגמה. השופט קבע שישראייר לא החזירה לתובעים סכומים שכלל לא היו שנויים במחלוקת, כולל 150 דולר לנוסע שנקבעו, לפי טענת החברה עצמה, במסגרת מתווה שסיכמה שרת התחבורה עם חברות התעופה בימים הראשונים של המבצע. ההימנעות הזו, קבע השופט, מהווה הפרה ביודעין של החוק, המצדיקה פיצוי לדוגמה של 2,500 שקל, למרות הקושי האמיתי שהיה לחברה בהתמודדות עם מצב חירום לאומי. בסך הכל חויבה ישראייר לשלם למשפחת שניר 9,156 שקל, בתוספת של 500 שקל הוצאות משפט.

• כשהעולם מתרחק מישראל - חברות התעופה הישראליות הופכות למונפול בחסות המשבר
• ישראייר מקפיאה את הרחבת הקו למרקש ועוצרת מכירת כרטיסים