לא קנו "מגן עליון" לטיול שבוטל במלחמה - ואיילה תחזיר להם 1,000 אירו
מיכאל ארליך ורעייתו שילמו 6,900 אירו על טיול מאורגן של איילה נסיעות ותיירות לנורמנדי, בריטני ועמק הלואר. הקבוצה הייתה אמורה לצאת ב-13 ביוני 2025, היום שבו פרץ מבצע "עם כלביא" והמרחב האווירי של ישראל נסגר. איילה החזירה לבני הזוג את רוב הכסף, אבל השאירה אצלה 500 אירו על כל אחד מהם. בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון קבע שלא הייתה לה הצדקה לעשות זאת, והורה לה להחזיר את כל היתרה, 3,710 שקל, ועוד 300 שקל הוצאות משפט.
מתוך 500 האירו לאדם, 250 הוצעו לבני הזוג כקרדיט לטיול עתידי, וארליך לא השתמש בו. לטענתו, החברה ביטלה את הטיול והשירות לא סופק, ולכן עליה להחזיר את כל התמורה. הוא טען גם שבזמן ההרשמה איש לא אמר לו שאם הטיול יבוטל בגלל מלחמה או סגירת שמיים, הוא יישא בהוצאות של החברה מול הספקים שלה. לפי עדותו, קיבל בדואר אלקטרוני אישור הזמנה בלבד, בלי תנאי התקשרות ובלי תנאי ביטול.
מה זה "מגן עליון", ולמה הוא לא הספיק לחברה?
איילה טענה שהטיול סוכל בנסיבות שלא היו בשליטתה, אחרי שכבר העבירה תשלומים לספקים בחו"ל. לדבריה, הוצע לארליך לרכוש הסדר בשם "מגן עליון", שמבטיח החזר מלא במקרה של ביטול, והוא בחר לוותר עליו. כ-85% מהמטיילים בקבוצה קנו את ההסדר וקיבלו את כל כספם בחזרה. לקראת הדיון הגישה החברה מסמכים שלפיהם נגרם לה נזק ישיר של 9,203 אירו, 418.32 אירו לכל אחד מ-22 המטיילים, ועוד הוצאות תקורה מוערכות של כ-532 דולר למטייל. לשיטתה, השתתפות של 500 אירו מצויה "ברף הנמוך של נזקיה".
הרשמת הבכירה לימור נסים-לב לא קיבלה את הקשר בין ההסדר לבין הקיזוז. "העובדה שרכישת המגן מקנה זכות להחזר מלא אינה מלמדת, בדרך של היקש הפוך, כי מי שלא רכש אותו הסכים לשאת בהפסדי הנתבעת", כתבה. בדיון לא הוצגו תנאי ההתקשרות של העסקה. נציג החברה הפנה לאתר האינטרנט שבו מוסבר על המגן, אבל לא הצביע על סעיף שמטיל על מי שלא קנה אותו את ההוצאות מול הספקים.
הנציג הסביר שאי אפשר לדעת מראש כמה כסף הספקים לא יחזירו. בזה הרשמת הסכימה איתו, במסקנה לא. לדבריה, אי היכולת לכמת את ההוצאה מראש "אינה מונעת מן הנתבעת לקבוע בתנאי ההתקשרות את עצם החבות ואת מנגנון חישובה". חברה יכולה לכתוב בתנאים שמי שלא רכש את ההסדר יישא בחלק יחסי מההוצאות ששולמו לספקים ולא הוחזרו. סעיף כזה לא הוצג בדיון.
איך הפכו 9,203 אירו לסכום שלא הוכח?
החשבון של איילה היה פשוט: 19,306 אירו שהועברו לספק, פחות 10,103 אירו שהתקבלו כקרדיט. אבל הסכום הראשון הופיע רק בהתכתבות פנימית של עובדי החברה מספטמבר 2026, יותר משנה אחרי הביטול, בלי אישור העברה בנקאית ובלי חשבונית של הספק. התכתבות עם הספק בצרפת מסוף יוני 2025 הראתה תמונה מעורבת: קנס מלא בנובוטל בלה האבר, קנס של 50% ברדיסון בנאנט, החזר מלא במרקיור ברן, ובמלונות בטור ובאורליאן מלוא הסכום הועבר לשימוש בקבוצה עתידית.
הזיכויים, כך התברר, לא נשארו על הנייר. הם שימשו בפועל להפחתת התשלום על קבוצה אחרת של החברה שיצאה באוקטובר. "סכום שהועמד לזכות הנתבעת ושימש בפועל להפחתת חיוביה הוא בעל ערך כלכלי ממשי", כתבה הרשמת, והוסיפה שאין בכך בסיס לקביעה שהחברה הרוויחה מהביטול. נציג החברה לא ידע לפרט בדיון ממה מורכב הסכום של 9,203 אירו, והפנה למסמכים עצמם.
גם אילו הוכח ההפסד כולו, החלוקה שלו בין 22 המטיילים מביאה, לפי החישוב של איילה, ל-418.32 אירו לאדם ולא ל-500 אירו שנוכו. הרשמת ציינה שהסכום של 500 אירו נקבע בלי תחשיב שנערך בזמן אמת. בהודעה הראשונה למטיילים, בסוף יוני 2025, כתבה החברה שהיא עדיין מתדיינת עם הספקים ותחזיר בשלב ראשון 2,000 אירו לאדם. ההודעה הבאה כבר קבעה ש"דמי הביטול שנקבעו הם 500 € לאדם".
מי נושא בסיכון כשהטיול מסוכל?
הרשמת קבעה שהתקיימו תנאי הסיכול: סגירת השמיים מנעה את יציאת הטיול, ולא הוצגה ראיה שהחברה יכלה למנוע זאת. אבל סיכול לא מתיר לחברה להעביר לצרכן את הוצאותיה. בניגוד לטיסה שבוטלה, שבה הפיצוי לנוסע קבוע בחוק שירותי תעופה, בטיול מאורגן ההכרעה עוברת דרך חוק התרופות. הוראת השיפוי שבו נתונה לנפגע ולא למפר, ולכן החברה "אינה זכאית מכוח הוראת השיפוי שבסעיף 18(ב) להפוך את היוצרות ולדרוש מן התובע שיפוי בגין הוצאותיה שלה לספקים".
- 1,500 שקל הוצאות לנוסע ביזנס שתבע את דלתא על טרקלין
- חברת KLM לא העלתה שתי נוסעות בגלל מזוודה - ותשלם 9,037 שקל
הרשמת הפנתה לפסק דין קודם נגד אותה חברה, בעניין בן פורת, שעסק בטיול אחר של איילה שבוטל בגלל אותו מבצע. גם שם הוצג "מגן עליון", ונקבע שהאפשרות לרכוש הסדר ביטוחי אינה תחליף להצגת תנאי הביטול. שאלות של החזר כספי אחרי ביטולים בתקופת המלחמה הגיעו גם לבית המשפט העליון, שקבע שסוכנות נסיעות לא תגבה עמלה על החזר דמי טיסה.
ההכרעה לא הטילה אשמה על החברה. הרשמת כתבה במפורש שאין בפסק הדין "קביעה כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב או כי ביטול הטיול לא הסב לה נזק", ושהמסמכים מראים שאיילה פעלה מול הספקים כדי להקטין את ההפסד. "השאלה הטעונה הכרעה אינה אם הנתבעת נפגעה מבחינה כלכלית כתוצאה מביטול הטיול, אלא אם קיימת הצדקה משפטית וראייתית להותיר בידיה 1,000 אירו", כתבה.
ארליך תבע 4,710 שקל, ובדיון הבהיר שהוא מבקש רק את 1,000 האירו שלא הוחזרו, 3,710 שקל לפי שער של 3.71 שקל לאירו. זה הסכום שנפסק לו. פיצוי על עוגמת נפש הוא לא קיבל, משום שהביטול נבע מאירוע "חיצוני וקיצוני" שאינו בשליטת החברה, והמחלוקת נגעה בעיקר לחלוקת הסיכון.
