כך יוצרים נרטיב שקרי נגד שופטת בבית המשפט העליון

החלטה של שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, מלמדת בצורה חיה כיצד ניסו גורמים מן הימין ליצור נרטיב שקרי נגדה - כולל תוך הצגת החלטה שיפוטית שלה בצורה מעוותת. מאחורי הניסיון עמדו ח"כ אביחי בוארון (הליכוד) ותנועת לביא, אשר יוצגו בידי עו"ד אבישג שוורץ.

בג"ץ: בוארון הגיש עתירה נגד בהרב-מיארה בחוסר נקיון כפיים

הרקע הוא פרשת שדה תימן והפצ"רית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי. בוארון מנסה מזה חודשים לערב בפרשה את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מאירה, ואינו מרים ידיים גם לאחר שהמשטרה קבעה שלא הייתה לה כל נגיעה אליה. בהינתן קביעה זו, החליטה היועצת המשפטית של משרד המשפטים, יעל קוטיק, כי אין מניעה שפרקליט המדינה, עמית איסמן, ילווה את המשך חקירת הפרשה - למרות שהוא כפוף במישרין לבהרב-מיארה. 

בג"ץ אימץ את חוות הדעת וקבע שהתיק יכול לעבור לאיסמן. העותרים, ובהם בוארון ולביא, ביקשו דיון נוסף. הנשיא יצחק עמית כתב את דעת הרוב בפסק הדין המקורי (יחד עם חאלד כבוב, מול דוד מינץ); המשנה לנשיא, נעם סולברג, טרוד בתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית; עמית העביר את הבקשה לברק-ארז, כמספר שלוש בשיטת הסניוריטי. בוארון ולביא ביקשו שתפסול את עצמה. היו להם נימוקים שמיד נתאר, אך קשה להשתחרר מהרושם - שגם עולה מן ההחלטה - שהם אינם רוצים את ברק-ארז משום שהיא מסומנת כ"ליברלית".

את מינץ לא ביקשו לפסול

הנימוק הראשון היה שלפני שנתיים ברק-ארז דנה בעתירה בנוגע להדלפת הסרטון משדה תימן, עוד לפני שהתברר שתומר-ירושלמי היא שהדליפה אותו. העתירה נמחקה לאחר שבהרב-מיארה הודיעה שתפקח על החקירה באמצעות המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, אלון אלטמן. לטענת בוארון ולביא, ברק-ארז הייתה מקורבנות ההטעיה ולכן יש חשש שלא תוכל להכריע בבקשה בלב פתוח ונפש חפצה.

הנימוק השני היה, שבפברואר השנה - בעיצומה של הפרשה - ברק-ארז הורתה לקוטיק להודיע "מיהו הגורם בפרקליטות המדינה שאליו יועברו חומרי החקירה". לטענתם, החלטה זו הניחה את המבוקש: פרקליטות המדינה תלווה את החקירה, ונותר רק להחליט מי בדיוק יעשה זאת; זוהי דעה נעולה המעלה חשש למשוא פנים.

ברק-ארז דחתה על הסף את הבקשה, ללא צורך בתשובה. לגבי הנימוק הראשון היא אומרת, כי פסק הדין ניתן בהרכב בו ישב גם מינץ - שישב בעתירה המאוחרת יותר, ושם הם לא ביקשו לפסול אותו (ואנחנו נוסיף: מינץ הוא מראשי השופטים השמרנים, ונראה שבוארון ולביא ראו אותו כנוח מבחינתם). העלאת הטענה רק כעת ורק כלפי ברק-ארז, היא קובעת, מהווה הפרה של חובת בעל דין לנהוג בתום לב ומעלה חשש של ניסיון לעצב את ההרכב כראות עיניהם. מעבר לכך היא מזכירה, כי פסיקה קודמת אינה עילה לפסילה בדיון מאוחר.

לגבי הנימוק השני: לא זה מה שהחלטתי - אומרת ברק-ארז. מה שבאמת נאמר באותה החלטה היה, מיהו הגורם המתאים "בפרקליטות על שלוחותיה השונות" - לאו דווקא פרקליטות המדינה, אלא גם פרקליטויות המחוזות. די בכך כדי לדחות את הבקשה, שכן לא ניתן לבסס פסלות שופט על בקשה העלולה ליצור תמונת מציאות מעוותת. באותה החלטה אף נאמר במפורש שמדובר רק בהפניית שאלה לאחד הצדדים, "מבלי לנקוט כל עמדה". הייתה זו החלטת ביניים, ובסופו של דבר נמחקה העתירה בלא הבעת עמדה.

לבסוף מעירה ברק-ארז: "לנוכח ריבוי ההליכים שעסקו בפרשת ההדלפה, הלכה למעשה כמעט כל השופטים המכהנים כעת בבית משפט זה טיפלו בשלב כלשהו בתיק הקשור אליה במישרין או בעקיפין" - כך שייתכן ויש לדחות את הבקשה ולו משום שאין שופטים אחרים. והיא מסכמת: "לא זו בלבד שלא מצאתי ממש בטעמים שביסוד בקשת הפסילה, אלא שגם המתכונת אשר בה אלה הועלו הייתה לקויה".

• בג"ץ: לצמצם את המגבלות המונעות מעובדי מדינה להשתתף במחאה פוליטית
• בג"ץ מציב בפני מבקר המדינה תמרור עצור ותמרור האט

בלוף אחרי בלוף

מה בעצם קרה כאן? יש שתי אפשרויות. האחת: בוארון, תנועת לביא ושוורץ אינם מכירים את דיני הפסלות הבסיסיים ולא הצליחו לקרוא כראוי החלטה פשוטה. השנייה: הם מכירים את החוק והפסיקה, והצגתה המעוותת של אותה החלטה הייתה במכוון. התחושה היא, שהאפשרות השנייה סבירה יותר. זה היה מסוג ההליכים בהם נוקטים לעיתים גורמים מהימין, כאלה שסיכוייהם להתקבל קטנים מאוד. אם במקרה עמדתם תתקבל - הם ניצחו; ואם תידחה - הם ניצחו עוד יותר, כי יוכלו לשוב ולטעון שבג"ץ שמאלני ונגדם.

זה בדיוק מה שהם יכולים לעשות כעת. אם ברק-ארז תדחה את הבקשה לדיון נוסף (כפי שכנראה יקרה, מהעדר סיבה להליך נדיר שכזה), הם יכריזו: דעתה הייתה נעולה מראש, כפי שאמרנו מלכתחילה - ומן הסתם יחזרו על הבלופים שהועלו בבקשת הפסלות. לחוגים שאין שום בעיה לפברק פסקי דין של בג"ץ ולבלף לגבי אחרים, עיוות של החלטת ביניים הוא משחק ילדים. וכך בדיוק יוצרים את האווירה נגד בית המשפט העליון ושופטיו: בלוף אחרי בלוף.