בג"ץ: איסמן יכול ללוות את חקירת פרשת "שדה תימן"

בג"ץ דחה את העתירה שביקשה להורות לגורמי האכיפה לחקור את הדלפת החומרים בפרשת "שדה תימן". עוד נקבע, כי פרקליט המדינה, עמית איסמן, יכול ללוות כעת את החקירה, וכי אין לאפשר לשר המשפטים, יריב לוין, למנות מפקח אחר. לוין ביקש למנות מפקח מטעמו, במטרה שיורה לחקור את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, וכך תיווצר עילה להדחתה. כעת נקבע, כי ליווי החקירה ייעשה בידי איסמן.                          

העתירה הוגשה על רקע פרשת הדלפת הסרטון ממתקן "שדה תימן" לערוץ 12, הדלפה אותה אישרה הפרקליטה הצבאית הראשית דאז, יפעת תומר-ירושלמי; בשל כך תלויה ועומדת חקירה פלילית נגדה. היועצת המשפטית של משרד המשפטים, יעל קוטיר, קבעה בתחילת החקירה, כי גורמים מסוימים במערכת אכיפת החוק (ובראשם בהרב-מיארה) מנועים בשלב זה מללוות את הטיפול בתיק. בהמשך לכך קבע בג"ץ, כי לוין מוסמך למנות עובד מדינה בכיר לשם מילוי תפקידיה של בהרב-מיארה ביחס לפיקוח על החקירה; כי מימוש סמכותו כפוף להגבלות שנועדו לצמצם את החשש מהשפעה פוליטית על חקירה פלילית; וכי החלטתו הקונקרטית למנות את נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה, כמפקח – אינה יכולה לעמוד.

לאחר מכן החליט לוין למנות כמפקח את השופט בדימוס יוסף בן-חמו, אך החלטתו בוטלה בשל אי-עמידתה במגבלות שנקבעו. במקביל הציע ההרכב, כי לוין יבקש שבית המשפט ימנה את הגורם המלווה. אולם, לא מינה מפקח חלופי העומד בתנאים שנקבעו, ולא ביקש שבית המשפט ימנה מפקח. בינתיים המשיכה החקירה להתנהל, בפיקוח ובאישור הדרגים הבכירים ביותר במשטרה (לרבות ראש אגף החקירות, בועז בלט, והמפכ"ל, דני לוי), ובחודש פברוטאר דיווחו גורמי המשטרה על סיום פעולות החקירה.

בית המשפט אינו מתערב בחקירות

 בהמשך לכך, ולאחר מספר השלמות עובדתיות שהתבקשו, הוציאה קוטיק בחודש מארס חוות דעת מעודכנת. היא קבעה, כי נוכח מסקנת החוקרים לפיה איסמן לא לקח חלק באירועים הרלוונטיים, ואף לא נדרש ליתן עדות - הוא אינו מנוע עוד מלעסוק בחקירה. על רקע השתלשלות אירועים זו, הוגשה העתירה הנוכחית. העותרים יצאו נגד חוות דעתה של קוטיק, ביקשו לאפשר ללוין למנות מפקח וטענו שיש להורות למשטרה לבצע פעולות חקירה מסוימות ולבדוק כיווני חקירה ספציפיים.

הנשיא יצחק עמית והשופטים דוד מינץ וחאלד כבוב דחו פה אחד את הבקשה להתערב באופן ניהול החקירה, תוך שהם חוזרים על הפסיקה שניתנה פעמים רבות: בית המשפט אינו משמש כ"שופט חוקר" ואינו מחליף את שיקול דעתן המקצועי של רשויות האכיפה. יתר חלקי העתירה נדחו בידי עמית וכבוב. עמית ציין שהעותרים העלו טענות ביחס לצורך במינוי מפקח רק לאחר שהחקירה - שהתנהלה מספר חודשים - הניבה מסקנות שאינן לרוחם, ולכן עתירתם לוקה בשיהוי. מאחר שלוין כאמור לא מינה מפקח ולא ביקש מבג"ץ למנותו, אין להתיר לו להעלות טענות נגד ממצאי החקירה.

לוין לא ימנה מפקח אחר

עוד אומר עמית, כי מפסק הדין הקודם עולה שהמניעויות שנקבעו בו אינן נצחיוֹת, וכי ניתן להסירן טרם סיום החקירה, בכפוף לשינוי במצב העובדתי (כאשר לצורך הדיון הניח שהחקירה טרם הסתיימה). לא ניתן להתעלם מן ההתפתחויות המשמעויות שאירעו מאז תחילת הפרשה, ואשר עמדו בבסיס מסקנתה של קוטיק ולפיה אין עוד הצדקה להותרת המניעוּת של איסמן על כנה.חוות דעתה  מבוססת על תשתית עובדתית עדכנית ומספקת, הנשענת על מסקנותיהם של גורמים בכירים ביותר במשטרת ישראל, בדבר אי מעורבותו של איסמן בפרשה. מדובר בתשתית מקיפה ועדכנית לאין שיעור מזו ששימשה לחוות הדעת הראשונה (שהעותרים ולוין לא חלקו על מסקנותיה).

עמית קובע, כי הסרת מניעותו של איסמן מייתרת את הצורך בהחלטת מינוי של לוין. הוא מדגיש, כי התניית השלמת החקירה במינוי מפקח על ידי השר, מקנה ללוין כוח להשפיע על קצב החקירה, ואף על כיווניה ועצם קיומה. זאת, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם השאיפה למנוע פוליטיזציה של חקירות פליליות, אשר עמדה בבסיס פסק הדין הקודם. על כן, בנסיבות העניין, ובפרט נוכח הקשיים בהתנהלותו של לוין, נקבע שאין הצדקה ליתן לו שהות נוספת למנות מפקח אחר.

 מינץ סבר בדעת מיעוט שיש להורות ללוין לנמק מדוע לא ימנה מפקח חיצוני, בהתאם למגבלות שנקבעו בפסק הדין הקודם. לדבריו, לא רק שמינוי גורם מפקח חיצוני היה מובן מאליו; אלא שהוא אף היה תנאי הכרחי ליצירת תשתית מהימנה, עצמאית ונטולת מראית עין של ניגוד עניינים, שעל בסיסה ניתן יהיה לקבל החלטות בנוגע להמשך ניהול ההליך. כל אימת שלא התקיימה חקירה תחת הפיקוח הנאות, לא ניתן לומר שהתשתית לקביעת מניעותו של איסמן התעדכנה, ולכן לא בשלה העת לבחינתה מחדש.