השתלמות במילאנו עלתה לרופא ביוקר בזמן הקורונה

בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדחתה באחרונה תביעתו של ד"ר יצחק גולן, רופא מומחה לאף אוזן גרון במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), נגד המדינה. גולן דרש כ-28 אלף שקל: הפרשי שכר, הפרשות לפנסיה ופיצוי על עוגמת נפש. בסוף הוא יצא מבית הדין עם חיוב לשלם למדינה 6,000 שקל הוצאות משפט.

ב-22 במרץ 2020, כשהקורונה הגיעה לישראל, חתמו המדינה וההסתדרות הרפואית (הר"י) על הסכם קיבוצי לשעת חירום. לפי ההסכם, מנהלי בתי החולים יכלו לחלק את הרופאים לצוותים קבועים (קפסולות) שעובדים במשמרות של 12 שעות, במקום שגרת העבודה הרגילה של משמרת בוקר ותורנויות.

כדי שהרופאים לא ייפגעו בכיס, נקבע בסעיף 8 של ההסכם שהם יקבלו את השכר הממוצע של שלושת חודשי העבודה ה"מלאים ביותר" שלהם בשנה שלפני ההסכם, כולל תוספות ועבודה נוספת כמו תורנויות וכוננויות (הכוונה לשלושת החודשים עם השכר הגבוה ביותר - לאו דווקא עוקבים). סעיף 9 קבע מנגנון אחר: רופא שלא הועסק שלושה חודשים מלאים בשנה הזו, יקבל לפי השכר של רופא מקביל באותו התפקיד, הדרגה והמחלקה. המחלקה של גולן עברה למתכונת החירום ב-29 במרץ 2020 ונשארה בה לאורך כל אפריל.

הבעיה: מילאנו

מאפריל עד ספטמבר 2019 שהה גולן במילאנו, בהשתלמות עמיתים (פלושיפ) בניתוחי אף וסינוסים מטעם בית החולים. הוא קיבל משכורת מלאה עבור 100% משרה, אבל מכיוון שהוא לא היה בארץ, גולן לא עשה כוננויות ולא ביצע עבודה נוספת. אחר כך הוא יצא לחופשה שנתית, ומ-24 בנובמבר 2019 ועד סוף ינואר 2020 הוא שהה בחופשה ללא תשלום. בפברואר 2020 הוא חזר לעבוד בחצי משרה.

המדינה חישבה את שכרו בתקופת הקורונה לפי יולי, אוגוסט וספטמבר 2019, חודשי ההשתלמות, ולפי 50% משרה. התוצאה של כל זה היא שהחישוב נעשה בלי רכיב של עבודה נוספת. לטענת גולן, אילו חושב שכרו לפי רופא מקביל במחלקה, הוא היה מקבל על אפריל 2020 כ-8,600 שקל על עבודה נוספת, במקום כ-60 שקל ששולמו לו בפועל.

גולן טען שחודש מלא הוא חודש שבו הרופא באמת עבד ועשה את כל רכיבי העבודה, כולל תורנויות, שהן חלק מרכזי משכרו של רופא מומחה. חודשי ההשתלמות, כך לדבריו, לא משקפים את כושר ההשתכרות שלו, ולכן היה צריך להחיל עליו את סעיף 9.

ההסתדרות הרפואית, שבית הדין ביקש את עמדתה, תמכה בו. לדבריה, בגלל המהירות שבה נכתב ההסכם "לא כוסו בהסכם כל התרחישים האפשריים", אבל העיקרון היה ששכר הרופאים לא ייפגע. המדינה השיבה שסעיף 8 קובע "כלל פשוט וגורף", ושחודשי ההשתלמות הם חודשי עבודה לכל דבר, משום שגולן הועסק בהם במשרה מלאה וקיבל שכר מלא.

מה קבע בית הדין?

השופטת ערמונית מעודד ונציגי הציבור עזרא בן דוד וגילי לזרי קיבלו את עמדת המדינה. לדבריהם, נקודת המוצא היא "לשונו הברורה והמפורשת של סעיף 8". העבודה הנוספת מופיעה בהגדרה של "השכר הממוצע", כלומר במה נכלל בחישוב, ולא בהגדרה של מהו חודש מלא. "אין כל התניה בלשון ההסכם שלצורך קביעת שלושת חודשי העבודה המלאים יש להתייחס אך ורק לחודשים שבהם בוצעה עבודה נוספת", נכתב בהחלטה.

בית הדין הוסיף שדווקא הטענה שלפיה תורנויות הן חלק בלתי נפרד מעבודת הרופא מחלישה את התביעה: אם הצדדים היו רוצים שחודש בלי תורנויות לא ייחשב מלא, "הם היו מציינים זאת במפורש". הראיה לכך: בהסכם יש סעיף מיוחד לרופאה בהיריון שלא יכולה לעשות תורנויות. כלומר כשהצדדים רצו לטפל במצב כזה, הם עשו את זה. להשתלמות לא נקבע סעיף דומה.

• 20% פחות סמני דופמין: מה שסריקות המוח גילו על קורונה ממושכת
• ביה"ד: פיצוי לעובד שהתפטר לאחר שנדרש לבחור בין חל"ת לפיטורים

סעיף 9, לפי פסק הדין, הוא "חריג צר ומצומצם" לרופאים שאין להם נתוני שכר אישיים, למשל רופא חדש או מי ששהה בחל"ת. זה לא המקרה של גולן, "אשר הועסק בשכר מלא במהלך השתלמותו". גם העובדה שבה הוא היה בחו"ל לא משנה: "עצם שהותו של התובע בהשתלמות עמיתים בחו"ל אינה מפקיעה את היותו עובד של בית החולים".

אפליה? לא בדיוק

בית הדין הודה שאין מחלוקת על כך שגולן קיבל פחות מרופאים אחרים, אבל קבע שאין כאן אפליה, אלא "הבחנה מותרת ועניינית בין שונים". הרופאים האחרים עשו תורנויות בשנה הקובעת, והוא לא. ההסכם, הוסיפו השופטים, לא נועד לשמור על "כושר השתכרות תיאורטי", אלא על מה שהרופא הרוויח בפועל לפני המגפה. עוד צוין שבמובן מסוים גולן דווקא הרוויח מההסכם: באפריל 2020 הוא נכח במחלקה כ-56 שעות בלבד, ובכל זאת קיבל שכר מלא של חצי משרה.

ומה לגבי העמדה של הר"י? בית הדין העיר שהארגון רק הביע עמדה בדיעבד ולא הגיש תצהיר. אם הוא חשב בזמן אמת שנפל פגם ביישום ההסכם, "חזקה שהיה פועל לשינויו במישור הקיבוצי", או שהיה דורש לכנס את ועדת המעקב. בשורה התחתונה, התביעה נדחתה וגולן חויב לשלם למדינה 6,000 שקל הוצאות משפט.