20% פחות סמני דופמין: מה שסריקות המוח גילו על קורונה ממושכת
חוקרים בטורונטו סרקו 24 מתמודדים עם התסמונת והשוו אותם ל-24 בריאים בני אותו גיל. בשלושה אזורים בגרעינים הבסיסיים נמצאו סמנים נמוכים בהרבה של תאי עצב מפרישי דופמין, וכל אזור התיישר מול תסמין אחר: אדישות, האטה בתנועה וקשיי זיכרון. ניסוי קליני בתרופות קיימות אמור לצאת לדרך בחודשים הקרובים.
בשלושה אזורים בגרעינים הבסיסיים של המוח נמצאו אצל מתמודדים עם קורונה ממושכת סמנים נמוכים בהרבה של תאי עצב מפרישי דופמין: ירידה של 20% בסטריאטום הגחוני, 16% בפוטמן הגבי ו-17% בגרעין המחורץ. המחקר התפרסם בכתב העת eBioMedicine מבית לנסט, סרק 24 מבוגרים שסובלים מהתסמונת והשווה אותם ל-24 בני אותו גיל בריאים. ההסתברות שפער כזה נוצר במקרה עומדת על ארבע למאה אלף.
הסריקה נעשתה בטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים, עם חומר מסמן שנקשר לחלבון בשם VMAT2. החלבון יושב על קצות העצבים ותפקידו לארוז דופמין לתוך שלפוחיות זעירות לקראת השחרור, ולכן כמותו נחשבת מדד לצפיפות ולמצב הבריאות של אותם קצות עצב. הבדיקה סופרת את התשתית שמייצרת את האות העצבי, לא את מצב הרוח שנובע ממנו.
אדישות וחוסר מוטיבציה נקשרו לירידה בסטריאטום הגחוני, מהירות התנועה במבחן הקשה באצבע נקשרה לפוטמן הגבי, וביצועי הזיכרון המילולי נקשרו לגרעין המחורץ. עוצמת הקשרים נעה סביב 0.5, שהוא קשר בינוני עד חזק במונחים של מחקר התנהגותי. מבחן הקשה באצבע סופר כמה הקשות מבצע הנבדק בפרק זמן קצוב, והוא כלי שגרתי בנוירולוגיה להערכת מהירות מוטורית.
ההגדרה המקובלת של ארגון הבריאות העולמי דורשת תסמינים שמופיעים בתוך שלושה חודשים מההדבקה, נמשכים לפחות חודשיים ואין להם הסבר רפואי אחר. שלושת התנאים נשענים על מה שהמטופל מדווח, ולכן האבחנה של התסמונת נשענה עד היום כמעט כולה על שאלונים ותיאור עצמי. אבחנה שנשענת על מכשיר הדמיה היא דבר אחר לגמרי מאבחנה שנשענת על שאלון.
הנבדקים היו צעירים יחסית, בגיל ממוצע 32, מחציתם נשים, והזמן שחלף מאז ההידבקות נע אצלם בין חודשיים ל-56 חודשים, עם חציון של 22 חודשים. הגיוס נמשך מאוגוסט 2022 עד אפריל 2025 בטורונטו. הממצא נמדד אפוא כמעט שנתיים בממוצע מאז המחלה עצמה, ולא בשבועות הסמוכים לה.
למה דווקא דופמין?
אובדן תאי דופמין מוכר היטב ממחלת פרקינסון, אבל שם הוא מתרכז בפוטמן הגבי ומגיע לשיעורים חמורים בהרבה. בקורונה ממושכת התבנית שהתקבלה רחבה יותר ומתונה יותר, והיא נוגעת גם במסלול שאחראי על מוטיבציה ותגמול. שנים של מחקר חיפשו את המנגנון של התסמונת בדלקת מתמשכת, בקרישי דם זעירים ובשרידי נגיף שנותרו ברקמות, ורוב הכיוונים האלה נמדדים בבדיקת דם. כאן הצטרף סמן אנטומי שאפשר לצלם ולכמת. מחקרים אחרים כבר קשרו הפרעות נפשיות לשינויים מדידים ברקמת המוח, כמו זה שמצא כיצד דיכאון עוצר את ייצור תאי המוח החדשים בהיפוקמפוס.
מחקר בריטי שפורסם ב-Nature ב-2022 סרק 785 בני 51 עד 81 פעמיים, מתוכם 401 נדבקו בין שתי הסריקות ו-384 שימשו קבוצת ביקורת. אצל מי שנדבק נמצאה ירידה גדולה יותר בעובי החומר האפור בקליפה האורביטופרונטלית ובגירוס הפאראהיפוקמפלי, וגם נפח מוח כולל קטן יותר, במרחק ממוצע של כ-141 יום מרגע האבחון. הסריקות ההן נגעו באזורים שקשורים לחוש הריח, והמחקר החדש נכנס דווקא למערכת התגמול והתנועה.
הצוות מציע לבחון תרופות קיימות: אל-דופא, אבן הבניין שממנה המוח מייצר דופמין, ומעכבי מונואמין אוקסידאז שמאטים את פירוקו. שתי המשפחות בשימוש קליני כבר עשרות שנים, מה שמקצר משמעותית את הדרך אל הניסוי. ניסוי קליני בשיתוף רשת בתי החולים האוניברסיטאית בטורונטו אמור לצאת לדרך בחודשים הקרובים, והוא יתמקד בזיכרון, במוטיבציה ובעייפות.
כמה אנשים זה נוגע, וכמה זה עולה
המרכז שביצע את המחקר מעריך שכ-5% מאוכלוסיית העולם חוו קורונה ממושכת בשלב כלשהו, ובקנדה לבדה מדובר בכשני מיליון בני אדם. ניתוח שפורסם ב-Nature Medicine העמיד את המספר המצטבר על יותר מ-400 מיליון אנשים ואת העלות הכלכלית השנתית על טריליון דולר. הערכה של ארגון ה-OECD מאפריל השנה זהירה בהרבה ומדברת על 135 מיליארד דולר בשנה במדינות הארגון, שהם 0.1% עד 0.2% מהתוצר. בשוק העבודה האמריקאי נספרו שלושה מיליון עובדים שלא חזרו למקומם, חלקם בגלל התסמונת.
- ביה"ד: פיצוי לעובד שהתפטר לאחר שנדרש לבחור בין חל"ת לפיטורים
- התפטרו אחרי עשרות שנים, הפסידו פיצויים - ויקבלו 400 אלף ש'
אל-דופא מלווה בשימוש ממושך בתופעות לוואי מוכרות, בהן תנועות בלתי רצוניות ותנודתיות בתגובה לאורך היום, והיא נבדקה עד כה בעיקר במוח שבו אובדן התאים חמור בהרבה מירידה של חמישית בסמן. גם למעכבי מונואמין אוקסידאז יש מגבלות משלהם, כולל אינטראקציות עם תרופות אחרות ועם מזונות מסוימים. קיצור הדרך שבשימוש חוזר בתרופה ותיקה נוגע לרגולציה ולבטיחות, פחות לשאלה אם התכשיר באמת יעבוד בהתוויה החדשה.
מדגם של 24 אנשים קטן, והחוקרים עצמם מציינים זאת. סריקה מוצאת מתאם ולא סיבתיות, ולכן אי אפשר לקבוע ממנה שהנגיף הוא שפגע בתאים ולא תהליך אחר שהתלווה למחלה. הקבוצה שנבדקה מייצגת פרופיל אחד של התסמונת, זה שבו בולטים עייפות, האטה וקושי בריכוז, וקבוצת ביקורת של מטופלים פסיכיאטריים לא נכללה בהשוואה. קבוצת הביקורת הבריאה הורחבה ל-43 נבדקים לצורך ניתוחים משלימים, אבל ההשוואה המרכזית נשענה על 24 זוגות בלבד.
24 סריקות הראו פער מדיד בין שתי קבוצות. מה שיכריע אם לפער הזה יש משמעות טיפולית הוא ניסוי מבוקר שיבדוק אם תרופה שמגבירה את פעילות הדופמין משפרת בפועל את הזיכרון ואת העייפות אצל מי שחי עם התסמונת כבר שנתיים.
