יש לי 2 מיליון שקל - אפשר לפרוש?
ב-2 מיליון שקל הפרישה מפסיקה להיות שאלה של הישרדות והופכת לשאלה של בחירה. הצבירה מייצרת כ-10,000 שקל בחודש, ועם קצבת הזקנה מגיעים לכ-12,500 - מעל השכר הנטו הממוצע במשק. וזה גם הסכום הראשון שבו פרישה ב-60 עובדת באמת
2 מיליון שקל הם נקודת מפנה, ולא בגלל שזה סכום עגול. זה הסכום שבו הפרישה מפסיקה להיות שאלה של "האם אפשר" ומתחילה להיות שאלה של "באיזו צורה". וזה גם הסכום הראשון שבו פרישה לפני גיל 67 הופכת לאפשרות ריאלית ולא למשאלה.
המספר החודשי
אצל מי שפורש בגיל 67, מקדם ההמרה נע בדרך כלל סביב 200. כלומר 2 מיליון שקל מתורגמים לכ-10,000 שקל בחודש, לכל החיים. לזה מתווספת קצבת הזקנה: 1,838 שקל בסיסי ליחיד, ועם תוספת הוותק של 2% לכל שנת ביטוח מעל עשר, מי שעבד רוב חייו מגיע לכ-2,300 עד 2,500 שקל.
סך הכול: כ-12,300 עד 12,500 שקל בחודש ליחיד.
וכאן שווה לעצור על השוואה אחת. השכר הממוצע במשק עומד על כ-14.5 אלף שקל ברוטו, שהם בערך 11,500 שקל נטו לשכיר יחיד. כלומר פורש עם 2 מיליון שקל מקבל בחודש קצת יותר ממה שמרוויח נטו העובד הממוצע בישראל - בלי לקום בבוקר.
זה ההבדל המהותי בין מיליון לשניים. במיליון הפרישה שומרת עליכם מעל המים. בשניים היא שומרת על רמת החיים.
אצל זוג שלשניהם קצבת זקנה התמונה טובה עוד יותר: כ-10,000 מהצבירה ועוד כ-4,500 עד 5,000 משתי הקצבאות, סך הכול סביב 15,000 שקל בחודש. ההוצאות של זוג אינן כפולות מאלה של יחיד, ולכן זו כבר פרישה נוחה ממש.
ועכשיו הבחירה שלא הייתה קיימת קודם
במיליון שקל כמעט אין החלטה - צריך את הקצבה לכל החיים כי אין מרווח לטעות. בשני מיליון נפתחת אפשרות אמיתית לפצל.
מי שמעביר את הכול לקצבה מקבל 10,000 שקל מובטחים עד סוף החיים, אבל מוותר על הכסף כנכס - הוא לא עובר ליורשים מעבר לתקופת ההבטחה. מי שמושך לבד לפי כלל ה-4% מקבל כ-6,700 שקל בחודש, פחות משמעותית, אבל הקרן נשארת שלו ועוברת הלאה.
הפתרון שרוב יועצי הפרישה יציעו הוא באמצע: לקבע קצבה שמכסה את ההוצאות הקבועות - דיור, בריאות, מזון - ולהשאיר את היתרה נזילה למה שמשתנה. פורש שההוצאות הקבועות שלו הן 8,000 שקל יכול להמיר 1.6 מיליון לקצבה של כ-8,000, ולהשאיר 400 אלף בצד לטיפול שיניים, לרכב, לעזרה לילדים ולשנים שבהן משהו יקרה.
לפרוש ב-60: כאן זה כבר עובד
זו השאלה שהכי הרבה אנשים עם 2 מיליון שואלים, והתשובה שונה מזו שנותנים למי שיש לו מיליון.
פרישה בגיל 60 יוצרת חלון של שבע שנים בלי קצבת זקנה - גיל הזכאות הוא 67 לגברים ו-63 ושלושה חודשים לנשים. בנוסף, מקדם ההמרה בגיל 60 גבוה יותר, בסביבות 230 עד 240, כי הכסף צריך להימשך על פני יותר שנים. 2 מיליון שקל בגיל 60 מייצרים לכן כ-8,300 עד 8,700 שקל בחודש.
זה סכום שאפשר לחיות ממנו, במיוחד בדירה בבעלות. וכשמגיע גיל 67 מתווספת קצבת הזקנה והסכום עולה לכ-11,000. כלומר בניגוד למי שיש לו מיליון, מי שיש לו שניים לא "שורף" את הקרן בשנות הביניים אלא חי מקצבה שכבר מכסה אותו.
מה שכן צריך לבדוק לפני: האם מקום העבודה מאפשר לעזוב בתנאים שמשמרים את הזכויות, מה קורה לביטוח הבריאות והאובדן כושר עבודה, והאם יש הכנסה נוספת - שכר דירה, עבודה חלקית, קצבה מגורם אחר - שיכולה לגשר על השנים עד 67 בלי לגעת בכלל בקצבה.
מה שההוצאות עושות אחרי הפרישה
אחת הטעויות הנפוצות היא להניח שההוצאה החודשית תישאר כפי שהיא. בפועל היא זזה לשני הכיוונים, ולא באותה מהירות.
מה שיורד: נסיעות לעבודה ודלק, ארוחות בחוץ, ביגוד, ולעיתים גם רכב שני שמתייתר. אצל רוב משקי הבית מדובר ב-1,500 עד 2,500 שקל בחודש. גם ההפרשות לפנסיה ולהשתלמות נעצרות, וזה עוד כמה מאות שקלים שנשארים ביד.
מה שעולה: בריאות, בראש ובראשונה. ביטוח משלים ופרטי מתייקרים עם הגיל בדיוק כשההכנסה מפסיקה לגדול, ולזה מתווספים תרופות, טיפולי שיניים ועזרים שהקופה לא מכסה. עולים גם חשמל ומיזוג, פשוט כי מבלים יותר שעות בבית, ולעיתים גם פנאי ונסיעות בשנים הראשונות שאחרי הפרישה.
הנטו של שני הכיוונים אצל רוב האנשים הוא ירידה מתונה בהוצאה, בסביבות 10% עד 20%. לא ירידה דרמטית כמו שנהוג לחשוב, ובוודאי לא הירידה שמניחים מי שבונים תוכנית פרישה על "נוציא הרבה פחות".
ויש עוד שינוי שקשה לתמחר: בשנים הראשונות אחרי הפרישה ההוצאה נוטה דווקא לעלות, כי יש זמן פנוי ורצון לנצל אותו. אחר כך היא יורדת בהדרגה, ובשנים המאוחרות היא מזנקת שוב אם נדרשת עזרה סיעודית. תוכנית שמניחה הוצאה קבועה לאורך 25 שנה מפספסת את שלושת השלבים האלה.
הסיכון האמיתי בסכום הזה
ככל שהסכום גדול יותר, כך גדל הסיכוי שמישהו אחר יזדקק לו. זה נשמע ציני, וזה פשוט מה שקורה בפועל: פורשים עם 2 מיליון שקל מוצאים את עצמם משתתפים בהון עצמי לדירה של ילד, בעזרה קבועה למי שמתקשה, או בטיפול בהורה מבוגר שלהם.
אין בזה שום דבר רע, אבל צריך לתמחר את זה מראש ולא בדיעבד. סיוע של 300 אלף שקל להון עצמי מוריד את הקצבה החודשית בכ-1,500 שקל - לכל החיים. מי שמתכנן לעזור צריך להחליט על הסכום לפני שהוא מקבע את הקצבה, לא אחרי.
הסיכון השני הוא סיעוד. עלות של מטפל צמוד או של מוסד היא סדר גודל אחר מכל שאר ההוצאות, ובדיוק בסכום הזה - שגדול מספיק כדי לא לקבל סיוע, וקטן מספיק כדי להישחק - היא הופכת לשאלה מרכזית. ביטוח סיעודי שנרכש בגיל 60 עולה הרבה פחות מאותו ביטוח בגיל 70, ולעיתים כבר לא ניתן לרכוש אותו בכלל.
ובקצרה: מתי כן ומתי לא
2 מיליון שקל מספיקים לפרישה בגיל 67 כמעט בכל תרחיש שבו יש דירה בבעלות, גם עם הוצאה חודשית של 10,000 עד 12,000 שקל. הם מספיקים גם לפרישה ב-60, בתנאי שאין משכנתא ושההוצאה נמוכה מ-8,500 בחודש.
הם לא מספיקים אם משלמים שכר דירה מלא, אם ההוצאה החודשית עוברת את 15,000 שקל, או אם מתכננים לתמוך בילדים בסכומים גדולים בלי להוריד את זה קודם מהחשבון.
לעומק: יש לי מיליון שקל - אפשר לפרוש, זכויות אזרחים ותיקים ב-2026 וכמה כסף צריך להיות לכם בכל גיל.
