כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 50?

בגיל 50 הדוח השנתי של קרן הפנסיה מפסיק להיות נייר שמתויק בלי מבט. המספר הגדול שבראשו - הצבירה - כבר מגלם 25 שנות עבודה בערך, והוא זה שיקבע, יותר מכל גורם אחר, איך ייראו החיים אחרי 67. ובכל זאת, רוב האנשים קוראים אותו בלי מדד ייחוס: 700 אלף שקל בקרן - זה הרבה? מעט? תלוי מול מה.

לפני הטווח, שווה לאתר בדוח חמישה מספרים: הצבירה הכוללת, סך ההפקדות של השנה האחרונה, דמי הניהול ששולמו בפועל, התשואה במסלול שלכם, ותחזית הקצבה החודשית. חמשת אלה הם כל מה שנדרש לבדיקת מצב רצינית, והם מופיעים בעמוד הראשון או השני של כל דוח שנתי.

הערה אחת על תחזית הקצבה שבדוח: היא מחושבת בהנחת המשך הפקדות מלאות עד גיל הפרישה ובתשואה שמניחה הקרן. מי ששוקל פרישה מוקדמת, ירידה בהיקף משרה או הפסקת עבודה, צריך לבקש מהקרן תחזית מותאמת - ההבדל בין התרחישים יכול להגיע לאלפי שקלים בחודש.

כמה אמור להיות בקרן בגיל 50, ומה זה אומר על הקצבה

אצל מי שעבד ברציפות מאמצע שנות העשרים שלו, עם הפקדות מלאות, תשואה ממוצעת ודמי ניהול סבירים, הצבירה בגיל 50 עומדת בדרך כלל על 75 עד 100 משכורות ברוטו. בשקלים: מי שמרוויח 10 אלף שקל בחודש אמור למצוא בקרן בסביבות 750 אלף עד מיליון שקל, ומי שמרוויח 15 אלף - כ-1.1 עד 1.5 מיליון. אלה טווחי התמצאות, והנחות החישוב גלויות: רציפות, ממוצעים, בלי משיכות בדרך.

איך המספר נבנה? לקרן נכנסים מדי חודש כ-18.5% עד 20.8% מהשכר ברוטו - חלק עובד, חלק מעסיק ורכיב פיצויים - כלומר בסביבות 2,000 שקל על כל 10 אלף שקל משכורת. על ההפקדות עובדת התשואה, שבמסלולים ארוכי טווח עמדה בממוצע רב-שנתי על סביבות 7% בשנה, ומנגד נגבים דמי ניהול. אחרי 25 שנות עבודה, הרווחים שהצטברו כבר עולים בדרך כלל על סך ההפקדות עצמן.

בשביל התחושה, כך נראה עשור אחד במספרים: שכר של 10 אלף שקל מזרים לקרן כ-24 אלף שקל בשנה, רבע מיליון בעשור. התשואה על הצבירה ההולכת וגדלה מוסיפה על זה עוד, וככל שהקרן גדולה יותר, שנת תשואה ממוצעת אחת שווה יותר משנת הפקדות שלמה. זה בדיוק היתרון של מי שהתחיל מוקדם, וזה גם מה שהופך כל שנת דחייה של טיפול בפער ליקרה.

וההקשר הישראלי חשוב במיוחד לבני 50: פנסיית חובה קיימת משנת 2008 בלבד, כשהם היו בני 32 בערך. מי שעבד לפני כן בענפים בלי הסדר פנסיוני התחיל לצבור באיחור של עשור, והצבירה שלו נמוכה בהתאם - זה פער מובנה של דור שלם, והטווחים למעלה כבר מקלים בגללו. מי שרחוק גם מהם, המנופים בהמשך מכוונים בדיוק אליו.

ומה המספר אומר על העתיד? התרגום לקצבה פשוט: בגיל הפרישה הצבירה מחולקת במקדם המרה, שנע בדרך כלל בין 180 ל-210. כל מיליון שקל בקרן שווה בקירוב 5,000 שקל בחודש, לכל החיים וצמוד למדד. צבירה של 750 אלף בגיל 50 צפויה לצמוח עד 67, יחד עם ההפקדות שימשיכו להיכנס, לסכום שמייצר קצבה בסביבות 8,000 עד 10 אלף שקל - ומעליה מצטרפת קצבת אזרח ותיק מביטוח לאומי.

כדאי לדעת גם שחלק מהקצבה העתידית פטור ממס במסגרת כללי הקצבה המזכה, ושמשיכות פיצויים פטורות לאורך הדרך מקטינות את הפטור הזה. את החשבון המדויק עושים לקראת הפרישה בתהליך שנקרא קיבוע זכויות, אבל ההחלטות שמשפיעות עליו מתקבלות כבר עכשיו, בכל החלפת עבודה.

• כמה פנסיה צריכה להיות לכם בגיל 60?
• כמה פנסיה צריך בגיל 45?

היעד המקובל בתכנון פרישה הוא שיעור תחלופה - היחס בין ההכנסה אחרי הפרישה למשכורת שלפניה - של 70% ומעלה. מי שנמצא בטווח בגיל 50 נמצא במסלול אל היעד הזה. מי שמתחתיו צריך לדעת דבר אחד מעודד: 17 השנים שנשארו הן הרבה זמן פנסיוני, כי בשנים האלה גם ההפקדות גדולות יותר וגם הצבירה הקיימת עובדת קשה.

אצל זוגות, הבדיקה נעשית על שתי הקרנות יחד. פער גדול בין הצבירות של בני הזוג שכיח מאוד - חופשות לידה, עבודה חלקית ופערי שכר עושים את שלהם - והוא סיבה טובה להפנות הפקדות נוספות דווקא לקרן הקטנה, גם משיקולי יציבות משפחתית וגם בגלל הטבות מס שהולכות לאיבוד אצל מי שמפקיד מעט.

מתחת לטווח? המנופים שעוד עובדים חזק

המנוף הראשון: הגדלת החיסכון. כל 1,000 שקל שנחסכים מדי חודש מגיל 50 עד 67, בתשואה ממוצעת, מצטברים לסביבות 350 עד 400 אלף שקל - שמתורגמים לתוספת קצבה של כ-1,800 עד 2,000 שקל בחודש, לכל החיים. אצל משפחות רבות הכסף הזה משתחרר מעצמו בעשור הזה, כשהילדים יוצאים מהמסגרות והמשכנתא מתקרבת לסיום; השאלה היחידה היא אם הוא מנותב לחיסכון או מתאדה.

את התוספת אפשר להפקיד ישירות לקרן הפנסיה כהפקדה עצמאית, ליהנות מהטבות מס לפי הכללים, או לבנות שכבה מקבילה בקופת גמל להשקעה - עם תקרה שנתית שעומדת ב-2026 מעט מעל 80 אלף שקל ואפשרות למשוך את הכסף כקצבה פטורה ממס אחרי גיל 60. שתי הדרכים מגדילות את ההכנסה של גיל הפרישה, וההבדלים ביניהן הם בנזילות ובמיסוי.

המנוף השני: מסלול ההשקעה. גם בגיל 50 רוב הכסף הפנסיוני ישרת אתכם עוד 20 עד 35 שנה - הקצבה נמשכת עשרות שנים אחרי הפרישה - ולכן מסלול זהיר מדי עולה ביוקר. הפתרון המקובל הוא מדרג: מסלול תלוי גיל שמוריד סיכון בהדרגה ואוטומטית, או פיצול ידני שבו הצבירה הוותיקה מתמתנת וההפקדות החדשות ממשיכות במסלול צמיחה. מה ששווה להימנע ממנו: החלטות מסלול בעקבות כותרות, באמצע ירידה.

• לפני שמישהו מציע לך כרטיס: אשראי והלוואות בגיל 16-18
• ריבית דריבית: איך 100 שקל הופכים ל-1,000 בלי שנגעתם בהם

ותנאי מלווה למסלול צמיחה: סבלנות מתוכננת. בדרך ל-67 צפויות עוד כמה ירידות חדות, ומי שקובע מראש שהוא נשאר - וכותב את זה לעצמו - חוסך את הטעות היקרה ביותר בחיסכון ארוך טווח: מכירה בתחתית והפסד שהופך מקבוע על הנייר לקבוע במציאות.

המנוף השלישי: דמי ניהול, שבגיל הזה שווים יותר מאי פעם כי הצבירה גדולה. על 800 אלף שקל, כל 0.2% מיותר מהצבירה עולה 1,600 שקל בשנה, וההפסד גדל יחד עם הקרן עד הפרישה ולתוכה. הממוצע בשוק נע סביב 1.5% עד 2% מההפקדות ו-0.15% עד 0.2% מהצבירה; קרנות ברירת המחדל גובות פחות, והתמקחות עם הצעה מתחרה ביד עובדת ברוב המקרים. שיחת טלפון של רבע שעה יכולה להיות שווה עשרות אלפי שקלים.

באותה שיחה עם הקרן שווה לעבור גם על הכיסויים הביטוחיים: כיסוי אובדן כושר עבודה שאמור להתעדכן עם השכר, וכיסוי שאירים שאמור להתאים למצב המשפחתי של היום. מי שילדיו בגרו יכול לבחון התאמה של הכיסוי ולהפנות את ההפרש לצבירה, ומי שהתגרש או נישא מחדש חייב עדכון מוטבים בכל מקרה.

המנוף הרביעי: קרן ההשתלמות כפנסיה שנייה. שכיר עם הפקדה מלאה (2.5% עובד, 7.5% מעסיק) שמשאיר את הקרן סגורה מגיל 50 עד הפרישה מוסיף לעצמו סכום נכבד, פטור ממס עד תקרת ההפקדה, שיכול לשמש גשר בשנות הפרישה הראשונות או עתודה לצידה של הקצבה. להרחבה: קרן השתלמות: החיסכון הפטור ממס שרוב הציבור מפספס

המנוף החמישי: ניקוי חובות לפני הפרישה. חוב צרכני בריבית גבוהה נסגר קודם, והמשכנתא מקבלת תאריך יעד: יום הפרישה. קצבה היא הכנסה קבועה ונמוכה מהמשכורת, וכל החזר חודשי שנגרר אליה נוגס בדיוק במקום הכואב. מי שצריך אשראי זמני בדרך משתמש בהלוואה כנגד קרן ההשתלמות או הפנסיה, בריבית נמוכה, במקום למשוך כספים ולשבור פטורים.

ולצד המנופים, שלוש בדיקות סדר שכל אחת מהן שווה כסף. הראשונה: איחוד קרנות - מי שהחליף עבודות מחזיק לפעמים כמה קופות קטנות עם דמי ניהול כפולים, ובאתר הר הכסף מאתרים גם קופות נשכחות. השנייה: רצף - לוודא שההפקדות נכנסות בפועל מדי חודש, ושתקופות בין עבודות מכוסות בהפקדה עצמאית. השלישית: פיצויים - הימנעות מוחלטת ממשיכתם בהחלפת עבודה, כי המשיכה גוזרת מס מיידי ופוגעת בפטור על הקצבה העתידית.

לעצמאים בני 50 יש עוד שיעורי בית: חובת ההפקדה שלהם צנועה, ומי שנצמד אליה כל השנים מגלה צבירה קטנה בהרבה משל שכיר מקביל. הטבות המס על הפקדות עצמאים נדיבות דווקא בשלב הזה של החיים, וניצול מלא שלהן בעשור הקרוב מצמצם חלק רציני מהפער.

מה עושים מי שמעל הטווח? קודם כל בודקים את תחזית הקצבה מול ההוצאה החודשית הצפויה, כי עודף בצבירה הוא הזדמנות לתכנון: פרישה מוקדמת או ירידה בהיקף המשרה, מסלול קצבה נדיב יותר לבן או בת הזוג, או השארת חלק מהכסף מושקע לטובת הדור הבא. להרחבה: כמה כסף צריך כדי לפרוש עם 10, 15 או 20 אלף שקל בחודש

ויש גם את מנוף הזמן עצמו: דחיית הפרישה. כל שנת עבודה אחרי גיל 67 מגדילה את הקצבה בסביבות 5% עד 8% - נכנסות עוד הפקדות, הצבירה עובדת עוד שנה, מקדם ההמרה משתפר ושנות המשיכה מתקצרות. מי שאוהב את העבודה שלו מחזיק כאן כלי שסוגר פערים טוב כמעט כמו כל חיסכון.

ולמי שבונה על הכנסה גם מתיק השקעות פרטי לצד הקצבה, שווה ללמוד מראש איך הופכים תיק כזה לזרם חודשי יציב בלי לחסל אותו בשנים הרעות. להרחבה: איך הופכים תיק השקעות למשכורת חודשית - בלי שהכסף ייגמר באמצע?

ובכל תרחיש, כלים מקצועיים עוזרים: ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי לקראת החלטות גדולות, ובדיקה שנתית קבועה של הדוח מול השנה הקודמת. מי שמסמן ביומן תאריך אחד בשנה לפנסיה - שעה אחת, חמישה מספרים, השוואה לשנה שעברה - מגיע לגיל 55 עם שליטה מלאה במספר החשוב ביותר שלו. להרחבה: פנסיה בגיל 50: כל הכלים לפרישה בטוחה בלי להתרסק