המדינה שנלחמה בבית משפט כדי לוותר על 14 מיליארד יורו מאפל: כך הפכה אירלנד למקלט המס של הטק האמריקאי

ממשלת אירלנד עשתה בעשור החולף משהו שקשה למצוא לו תקדים: היא שכרה עורכי דין יקרים ונלחמה שנים בבתי הדין של האיחוד האירופי כדי להימנע מלקבל 13 מיליארד יורו. הנציבות האירופית קבעה ב-2016 שהטבות המס שקיבלה אפל בדבלין היו סיוע מדינה אסור, ודרשה מהענקית להחזיר את הכסף לקופה האירית. דבלין ערערה לצד אפל, מחשש שהפסיקה תמתג אותה כמקלט מס ותבריח את התאגידים שמממנים את המדינה. בספטמבר 2024 סגר בית הדין העליון של האיחוד את הסאגה, אפל העבירה לדבלין כ-14 מיליארד יורו כולל ריבית, אחרי שהכסף חיכה שנים בחשבון נאמנות ייעודי שהוקם למקרה הכרעה. התרחיש שממנו פחדו האירים התהפך: הענקיות נשארו, ההכנסות ממס חברות שוברות שיא אחרי שיא, והכסף של אפל כבר יושב בקרנות ריבוניות חדשות.

הכלכלה עם שני מדדי תוצר: הפער שחושף את העיוות

התוצר האירי צמח ב-2025 בקצב מסחרר של 12.3%, וכלכלני דבלין עצמם ממהרים לסייג את המספר. הזינוק משקף בעיקר את ספרי החשבונות של תאגידים זרים: יצרניות התרופות האמריקאיות הקדימו משלוחי ענק לארה'ב לפני כניסת המכסים של טראמפ, והיצוא המנופח נרשם כצמיחה אירית. התופעה מוכרת שם מזמן. ב-2015 זינק התוצר על הנייר ב-26% בגלל העברות קניין רוחני של תאגידים, והכלכלן חתן פרס נובל פול קרוגמן העניק לה את הכינוי שנדבק: כלכלת השדונים.

הלשכה הסטטיסטית האירית פיתחה בתגובה מדד ייחודי בעולם, GNI* (הכנסה לאומית גולמית מתוקננת), שמנקה את רווחי התאגידים הזרים, את פחת הקניין הרוחני שהועבר לאירלנד ואת ציי המטוסים של חברות הליסינג הרשומות בדבלין. התוצאה מדהימה: ה-GNI* עמד ב-2025 על 334 מיליארד יורו, כ-55% בלבד מהתוצר הרשמי, פער של יותר מ-200 מיליארד יורו בין שני המדדים. במילים פשוטות, כמעט מחצית מהכלכלה האירית על הנייר שייכת בפועל לבעלי מניות בקליפורניה ובניו ג'רזי. גם התוצר לנפש, כ-140 אלף דולר לפי קרן המטבע, מהגבוהים בעולם, אומר מעט מאוד על רמת החיים של משפחה ממוצעת בקורק או בגולוויי. הצמיחה האמיתית מכובדת בפני עצמה: ה-GNI* הריאלי עלה ב-2025 ב-4.7%, והביקוש המקומי צפוי לצמוח השנה כ-2.7%. להרחבה: אירלנד - נס כלכלי או צמיחה פיקטיבית?.

שלוש קבוצות, מחצית מהמס: העושר שנשען על קומץ תאגידים

107.4 מיליארד יורו זרמו לקופת המדינה ב-2025, שיא כל הזמנים, מתוכם כ-33 מיליארד ממס חברות בלבד, פי ארבעה מהרמה של לפני עשור. מאחורי הזרם הזה מסתתרת ריכוזיות שמדירה שינה מעיני המועצה הפיסקלית האירית: שלוש הקבוצות המשלמות הגדולות אחראיות ל-46% מכלל תקבולי מס החברות, עשר הגדולות לכמעט 60%, ושתי קבוצות טכנולוגיה בלבד שילמו יחד כ-11 מיליארד יורו בשנה אחת, כ-40% מהסך. החלטה אחת של דירקטוריון בסיאטל או בקופרטינו על מבנה המס התאגידי יכולה למחוק לאירלנד הכנסות בגובה תקציב הבריאות.

הממשלה מודעת לסיכון ומנתבת את העודפים לחיסכון ארוך טווח, בהשראת המודל הנורווגי. שתי קרנות ריבוניות הוקמו ב-2024: קרן אירלנד העתידית (FIF) וקרן התשתיות, האקלים והטבע (ICNF), ויחד הן צפויות לנהל יותר מ-23 מיליארד יורו עד סוף השנה, כ-17 מיליארד בראשונה וכ-6 מיליארד בשנייה. הקרן הראשונה נועדה לכסות את עלויות הזדקנות האוכלוסייה בעשורים הבאים, והשנייה תממן פרויקטים סביבתיים בין 2026 ל-2030 ותשמש כרית ביטחון לימים של הידרדרות כלכלית. בתחילת השנה נבחרו ארבעה מנהלי השקעות גלובליים לנהל את הכסף, וכספי אפל היו בין המקורות שמילאו את הקופה.

הנתונים: תוצר שמתכווץ על הנייר, ביקוש מקומי שצומח

התחזיות ל-2026 חושפות עד כמה קשה למדוד את הכלכלה הזאת: הנציבות האירופית צופה התכווצות תוצר של 1.2% בגלל היפוך אפקט המשלוחים המוקדמים של הפארמה, קרן המטבע צופה צמיחה של 2.5%, וכולם מסכימים שהכלכלה המקומית ממשיכה להתרחב. האינפלציה מטפסת דווקא עכשיו: 3.4% בקצב שנתי ביולי, לעומת 2.1% בממוצע אשתקד. את העלייה מובילה האנרגיה, שהתייקרה 6.5% בשנה, בעוד מחירי המזון עלו 0.8% בלבד. הריבית נקבעת בפרנקפורט, והבנק המרכזי האירופי מחזיק את ריבית הפיקדונות על 2.25%. האבטלה נעה סביב 5%, קרוב לתעסוקה מלאה, והחוב הציבורי ירד ל-209.9 מיליארד יורו, 32.9% תוצר בלבד, אם כי במונחי GNI* מדובר ב-62%, מספר צנוע פחות.

312 אלף עובדים אצל הזרים, והמכסים של טראמפ ברקע

312,400 בני אדם מועסקים בחברות הזרות שפועלות באירלנד, כ-11% מכלל שוק העבודה, אחרי תוספת של 10,400 משרות במחצית הראשונה של השנה. גוגל, מטא, אפל, מיקרוסופט וטיקטוק מנהלות מדבלין את פעילותן האירופית, פייזר, אלי לילי וג'ונסון אנד ג'ונסון מייצרות שם תרופות ליצוא, וסביבן צמח מגזר שלם של שירותים משפטיים, פיננסים ונדל'ן משרדי. אשתקד נרשמו 323 השקעות חדשות של תאגידים זרים, המספר הגבוה בהיסטוריה של סוכנות ההשקעות הממשלתית.

המודל הזה עומד עכשיו במבחן וושינגטון. אירלנד ייצאה לארה'ב תרופות ב-33 מיליארד יורו בשנה אחת, יותר מרבע מיצוא התרופות של האיחוד כולו, והסכם הסחר שנחתם בין בריסל לוושינגטון קבע תקרת מכס של 15% על תרופות, שבבים ועץ מהאיחוד. כשטראמפ הכריז באביב על מכס של 100% על תרופות פטנט מסוימות, בדבלין מיהרו להבהיר שהתקרה האירופית מגינה על היצרניות המקומיות ואין צוק מיידי. ועדיין, קמפיין אמריקאי מתמשך להחזרת ייצור הפארמה הביתה הוא איום ארוך טווח על עמוד תווך שלם של הכלכלה האירית.

יצוא של 260 מיליארד יורו, ומחצית ממטוסי הליסינג של העולם

יצוא הסחורות האירי קבע אשתקד שיא של 260.3 מיליארד יורו, ו-45.7% ממנו, כ-104.5 מיליארד יורו בעשרת החודשים הראשונים, הופנו לארה'ב. חלק גדול מהקפיצה נרשם בחודשים שקדמו למכסים: במרץ אשתקד שולש יצוא התרופות והמוצרים הרפואיים בהשוואה לחודש המקביל והגיע ל-23.6 מיליארד יורו בחודש אחד, כשהיצרניות האמריקאיות מילאו מחסנים מעבר לאוקיינוס לפני עליית המחירים. העודף המסחרי העצום שנוצר הוא עוד שיקוף של פעילות התאגידים הזרים, והוא שהופך את אירלנד למטרה קבועה בנאומי המכסים של וושינגטון.

ענף מפתיע נוסף מנוהל כמעט כולו מדבלין ומשאנון: יותר ממחצית ממטוסי הליסינג המסחריים בעולם מנוהלים מאירלנד, ו-14 מתוך 15 חברות הליסינג הגדולות בעולם יושבות בה, ובראשן אייר-קאפ הענקית, לצד אבולון ו-SMBC אביאיישן קפיטל. הענף נולד בשאנון לפני חמישה עשורים, צמח על בסיס רשת אמנות מס רחבה ומומחיות משפטית שנצברה דורות, וכיום מנהלים הגופים האיריים נכסי תעופה בשווי של כ-150 מיליארד דולר. כמחצית מהצי המסחרי העולמי מוחזק בליסינג, כך שחלק משמעותי מהטיסות בעולם ממריא על מטוס שרשום בספרים של חברה אירית.

16 אלף חסרי בית במדינה עם עודף תקציבי

המחיר החציוני של בית באירלנד מגיע ל-385 אלף יורו, ובדבלין ל-475 אלף, אחרי עלייה שנתית של 7.4% ברמה הארצית. שוק השכירות חם עוד יותר: שכר הדירה בחוזים חדשים זינק 7.8% בשנה, הקצב הרבעוני הגבוה שנמדד אי פעם, ושיעור הדירות הפנויות להשכרה נע בין 1% ל-2% בלבד. יותר מ-16 אלף בני אדם, ובהם אלפי ילדים, חיים בדיור חירום, שיא עגום במדינה שמציגה עודפים תקציביים.

• יותר זהב מבריטניה וחוב שנמס מול העיניים: איך הפכה פורטוגל מ'החולה של אירופה' לכוכבת השווקים
• בירת אירופה עם החוב שמטפס ל-115% תוצר: בלגיה חיה מהמוסדות, מהנמל ומהבירה של העולם

שורש הבעיה בצד ההיצע: ב-2024 הושלמו 30,330 דירות בלבד, הרחק מהיעד הממשלתי של 50 אלף בשנה, וההערכות מדברות על צורך אמיתי של 50 עד 60 אלף יחידות בשנה בגלל גידול אוכלוסייה מהיר והגירה חיובית. השנה צפוי שיפור לכ-40 אלף השלמות, ובדבלין היקרה מחירי הדירות כבר מראים סימני התקררות עם ירידות חודשיות קלות באביב. הפער בין העושר הלאומי למצוקת הדיור הפך לסוגיה הפוליטית המרכזית במדינה.

הפוליטיקה האירית משקפת את התסכול הזה. הקואליציה הוותיקה של שתי מפלגות המרכז, פיאנה פוול ופינה גייל, בראשות ראש הממשלה מיהול מרטין, שולטת בממשל, אבל בבחירות לנשיאות באוקטובר ניצחה בסערה המועמדת העצמאית מהשמאל קתרין קונולי, על גלי הזעם סביב הדיור והמתיחות סביב ההגירה. להרחבה: אירלנד בפני מהפך: המועמדת השמאלנית צועדת לניצחון מוחץ בבחירות לנשיאות.

הבורסה בדבלין בשיא, והבנקים עושים את ההצגה

מדד ISEQ הכללי של בורסת דבלין חצה את רף 14 אלף הנקודות וקבע שיא כל הזמנים, עם עלייה של כ-21% ב-12 החודשים האחרונים, נכון לאוגוסט 2026. הראלי מגיע דווקא אחרי שנים שבהן הבורסה המקומית התרוקנה מכוכבותיה: CRH, סמורפיט קאפה ופלאטר העבירו את רישומן המרכזי לניו יורק בחיפוש אחר תמחור גבוה יותר, והשאירו את דבלין עם מדד שנשלט בידי הבנקים, ריינאייר וקבוצות המזון.

ריינאייר (RYAAY), חברת התעופה בזול הגדולה באירופה, היא החברה הגדולה במדד עם שווי של כ-35 מיליארד דולר, אחרי זינוק של יותר מ-60% בשנה. ההכנסות ב-12 החודשים האחרונים הגיעו ל-17.7 מיליארד דולר עם רווח נקי של 2.8 מיליארד, המכפיל עומד על 12.6 בלבד, והחברה סיימה לפרוע את כל החוב שלה. ברבעון האחרון דווקא נרשמה ירידת רווח של 34% ל-538 מיליון יורו, בגלל קפיצת מחירי הדלק סביב המלחמה במזרח התיכון וירידה של 6% במחירי הכרטיסים, אבל התנועה המשיכה לצמוח ל-61.3 מיליון נוסעים ברבעון, והאנליסטים מציבים למניה ממוצע מחירי יעד שגבוה ביותר מ-50% מהמחיר הנוכחי.

שני הבנקים הגדולים מספקים את התשואות החזקות במדד. AIB שווה כ-23 מיליארד יורו אחרי עלייה של 53% בשנה, נסחר במכפיל 11.3, הציג במחצית הראשונה רווח נקי של 939 מיליון יורו עם תשואה של 23.2% על ההון המוחשי, ומחלק דיבידנד בתשואה של 5.4%. בנק אוף איירלנד שווה כ-18 מיליארד יורו, עלה 44% בשנה, ורשם במחצית רווח לפני מס של 960 מיליון יורו לצד העלאת תחזיות. שני הבנקים נהנים משוק אשראי מקומי צומח ומהריבית האירופית שנשארת מעל אפס. קינגספן, יצרנית חומרי הבידוד מקוואן, שווה כ-14 מיליארד יורו אחרי שהמניה קפצה בעקבות דוח מחצית חזק: הכנסות של 4.86 מיליארד יורו, עלייה של 8%, רווח תפעולי שצמח 10% ותחזית שנתית שהועלתה ל-1.125 מיליארד יורו, עם פעילות מרכזי נתונים שצומחת 36%. את החמישייה סוגרת קרי גרופ, ספקית רכיבי הטעם והתזונה לתעשיית המזון העולמית, בשווי של כ-13.3 מיליארד יורו ומכפיל 21.4, עם צמיחת כמויות של 3.3% במחצית והתרחבות שולי רווח. המניה דשדשה בשנה החולפת עם עלייה של 2.7% בלבד, וממוצע מחירי היעד של האנליסטים, 97.25 יורו, גבוה בכ-16% מהמחיר הנוכחי.

12.5% מס חברות, 52% על השכר: המערכת שמושכת תאגידים ומכבידה על עובדים

שיעור מס החברות האירי, 12.5% על הכנסה עסקית, היה במשך שני עשורים כלי הגיוס המרכזי של דבלין, ומאז 2024 חלות על קבוצות עם מחזור מעל 750 מיליון יורו כללי המס המינימלי העולמי עם שיעור אפקטיבי של 15%. באופן מפתיע, המעבר דווקא הגדיל את ההכנסות. להרחבה: כבר לא יוכלו להסתתר: מס של 15% יוטל על חברות שמחפשות מקלט מס. השכירים משלמים הרבה יותר: מס ההכנסה השולי העליון עומד על 40% ומופעל כבר ברמות שכר בינוניות, ועם היטל ה-USC וביטוח לאומי הנטל השולי הכולל מטפס לכ-52%. המע'מ עומד על 23%, מס רווחי ההון על 33%, וניכוי המס במקור על דיבידנדים מגיע ל-25%, נתון שמשקיע זר צריך להכיר לפני קנייה ישירה של מניות איריות.

הדרך מישראל: קרן אחת על דבלין, וענקיות איריות בוול סטריט

קרן הסל הייעודית לשוק האירי היא EIRL של בלאקרוק, שנסחרת בניו יורק, עוקבת אחרי מדד MSCI אירלנד, מחזיקה 35 מניות וגובה דמי ניהול של 0.50%. הבנקים שולטים בה: AIB מהווה 18.7% מהנכסים, בנק אוף איירלנד 14.4% וקרי גרופ 10.4%, והקרן הניבה תשואה כוללת של כ-26% ב-12 החודשים האחרונים במכפיל ממוצע של 15.7. מדובר בקרן קטנה עם נכסים של כ-80 מיליון דולר בלבד, ולכן הנזילות בה מוגבלת. אפשרות אחרת היא חשיפה ישירה למניות הבודדות: ריינאייר נסחרת בניו יורק כ-ADR, ושורה של ענקיות שרשומות באירלנד נסחרות בוול סטריט כמניות אמריקאיות לכל דבר, ובהן אקסנצ'ר, מדטרוניק, סיגייט ו-CRH, אם כי הפעילות העסקית שלהן גלובלית והקשר לכלכלה האירית עצמה רופף. מי שמחזיק קרנות רחבות על מדדי אירופה מקבל את דבלין כרכיב קטן בסל, והחשיפה המטבעית בקנייה ישירה היא ליורו, על כל התנודות מול השקל והדולר.

המבחן הגדול של המודל האירי ימשיך להתנהל בוושינגטון ובלוקסמבורג של בתי הדין: כל שינוי במדיניות המס האמריקאית או במכסים על הפארמה מאיים על בסיס ההכנסות, והמועצה הפיסקלית מזכירה לממשלה שוב ושוב ששלוש קבוצות זרות מחזיקות כמעט מחצית ממס החברות. בינתיים הקרנות הריבוניות ממשיכות להתמלא, ועד סוף השנה ינוהלו בהן יותר מ-23 מיליארד יורו.