בג"ץ אישר: ארגון הומניטרי הקורא לחרם על ישראל לא יפעל ברצועה

בג"ץ דחה את עתירתו של הארגון הנוצרי-שבדי "דיאקוניה" להירשם כגוף המסייע לפלסטינים. צוות בין-משרדי דחה את בקשת הארגון - החלטה שמשמעותה שהוא לא יוכל לפעול בישראל - בנימוק שהארגון פועל להחרמתה של ישראל ומייחס לה מדיניות אפרטהייד. השופטת יעל וילנר קבעה, כי אין עילה להתערב בהחלטתו של הצוות.

הצוות הבין-משרדי כולל נציגים של המטה ללוחמה כלכלית בטרור, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד החוץ, השב"כ, המשטרה, משרד הרווחה, המשרד לביטחון לאומי ומשרד ההתיישבות. הצוות מצא, כי הארגון עוסק בפעולות שנועדו להפעיל לחץ על ישראל, כולל קריאות להטלת עיצומים בידי ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים.

בעתירתו טען "דיאקוניה", כי הוא מבטא ביקורת עניינית על ישראל, אך אינו מקדם חרם עליה. לדבריו, הצוות התעלם מהיקף פעילותו ההומניטרית ומכך שאינו מהווה סכנה, ולכן ההחלטה אינה מידתית ונגועה בשיקולים זרים. המדינה השיבה, כי ההחלטה מבוססת על פרסומיו של הארגון, המלמדים שהוא פועל לדה-לגיטימציה של ישראל. לדבריה, היקף פעילותו של הארגון קטן מאוד, הוא לא פעל בשנה האחרונה ברצועת עזה ולכן מניעת הרישום לא תשפיע על המצב בה.

וילנר: מאבק צודק של המדינה

וילנר אומרת, כי הארגון קרא שוב ושוב להחרים את ההתנחלויות ולהימנע מפעילות עסקית עם המדינה משום שהיא מכירה בהן, ובכך התקיים בצורה מובהקת הנימוק למניעת הרישום. וילנר מדגישה: "יש לדחות מכל וכל את טענת העותרת, שלפיה הקריאה לחרם על אזורים המצויים בשליטתה של מדינת ישראל היא משום ביקורת עניינית.

"הקריאה לחרם טומנת בחובה סכנה מוחשית ומשמעותית למדינת ישראל ולתושביה. המאבק הצודק שמנהלת המדינה נגד תופעה זו, המבוסס על דוקטרינת 'הדמוקרטיה המתגוננת', מממש את זכותה של המדינה להגן על עצמה ועל תושביה, בין היתר, מפני הפליה לרעה אך מחמת מוצאם, או מגוריהם, במדינת ישראל או באזור המצוי בשליטתה. יודגש, כי הקריאה לחרם היא כוחנית באופייה; היא מבקשת לכפות עמדות ולדכא עמדות אחרות באמצעים כלכליים ואחרים, ובכך חורגת מחופש הביטוי הלגיטימי והראוי להגנה".

שטיין: בל יעליב האורח את המארח

השופט אלכס שטיין מוסיף: "כפועל יוצא משיקול הדעת המוחלט השמור לממשלה, ובהתאם לנוהל, למדינת ישראל זכות מלאה שלא להתיר את כניסתו לישראל של כל אדם או תאגיד זר אשר מדבר בגנותה ופועל באופן הפוגע במעמדה הבינלאומי". הארגון סבור שההתנחלויות בלתי חוקיות; זכותו לסבור כך ולהביע את דעתו - כשם שזכותה של המדינה לסבור את ההיפך הגמור.

"המדינה סבורה שהעותרת מוציאה את דיבתה רעה ופוגעת במעמדה הבינלאומי, ואף נוקטת באמצעי קיצוני של קריאה פומבית להטיל חרם על תוצרי ההתנחלויות. סברתה זו של המדינה בוודאי מהווה סיבה טובה לסרב לבקשת העותרת להיכנס לשטח המדינה, לפתוח בה משרד ולנהל מתוכו, לצד פעילות הומניטרית מבורכת, הפצת דעות שליליות אודות חוקיות ההתנחלויות ועידוד חרמות נגדן.

"זכות המדינה שלא להרשות לעותרת להיכנס לתחומה ללא כל הסבר ומתן נימוקים ממילא מכילה בתוכה את הזכות להשאיר את העותרת מחוץ לגבולותיה בשל הבעת יחסה השלילי כלפי מדינת ישראל, חוקיה ופועלה". אין יסוד לטענת הארגון לפגיעה בחופש הביטוי שלו, מדגיש שטיין: ההחלטה סגרה את שערי המדינה, לא את פיו של הארגון. "חופש הביטוי אינו מקנה לבעליו זכות לבמה ולמיקרופון; ובדומה לכך, אין הוא מקנה לאזרח זר או לתאגיד זר את זכות הכניסה לישראל".

שטיין מסיים באומרו: "עם כל ההבנה לחשיבות פעילותה ההומניטרית של העותרת, היא יכלה להתמקד בפעילות זו מבלי לפעול באופן שפוגע באינטרסים של מדינת ישראל במישור הבינלאומי. כמו שנאמר: בל יעליב האורח את מארחיו. ארגונים הומניטריים רבים נהגו לפי עיקרון פשוט זה וקיבלו את אישור הוועדה הבין-משרדית להיכנס לשטחה של מדינת ישראל ולפעול מתוכה. לעותרת היתה נתונה זכות הבחירה. היא בחרה לעשות את אשר עשתה, ועל כן אין לה אלא להלין על עצמה".

• דוגמאות אקטואליות לכך ש"גם השכל הישר חבר במועדון"
• בהרב-מיארה מצטרפת לעמדת הממשלה: חקירת המלחמה תיקבע לאחר הבחירות

רונן: פרשנות מצומצמת

השופטת רות רונן אומרת גם היא, כי די היה בקריאות לחרם כדי למנוע את כניסת "דיאקוניה". עוד היא מעירה, כי כאשר המדינה מבקשת לשלול כניסת ארגון בנימוק שהוא פועל לדה-לגיטימציה שלה, יש לפרש עילה זו בצמצום ובזהירות, כך שתחול רק על מי ששולל את קיומה של המדינה, ולא על אמירות החוסות תחת חופש הביטוי הפוליטי.

רונן מסבירה, כי הדבר נחוץ כדי "להגן על האינטרס הציבורי שבחשיפת הציבור הישראלי לעמדות ולמידע המצוי בידי ארגונים הומניטריים, הבאים במגע בלתי אמצעי עם האוכלוסייה הפלסטינית. זאת, כל עוד הארגון מכיר בקיומה הריבוני של מדינת ישראל. התמודדות ביקורתית עם המידע שעומד לרשותם של ארגונים כאלה ועם עמדותיהם, עשויה לתרום להעמקת הדיון הציבורי בישראל בנושא בעל חשיבות רבה - אף אם מדובר בעמדות שגויות, בלתי מוצדקות או כאלה שרוב הציבור ידחה. כידוע, חשיפה למגוון רחב של דעות עשויה לטייב את השיח הפוליטי, ולאפשר לציבור לגבש את עמדותיו במסגרת 'שוק דעות רחב'".

עוד אומרת רונן, כי מאחר שישראל מכירה בחשיבותו של הסיוע ההומניטרי ברצועה,  הרי ש"בשונה מהשיקולים העומדים בבסיס החלטה מינהלית הנוגעת לכניסתו של אדם פרטי לישראל, למדינה עשוי להיות אינטרס בכך שארגוני חברה אזרחית מסוג זה יפעלו בשטח. לכן, בבוא הצוות לבחון בקשה של ארגון שמטרתו המוצהרת היא קידום מאמצים הומניטריים, יש מקום - כפי שנעשה בענייננו - לתת משקל גם למהותו ולמאפייניו של הארגון המסוים שבקשתו מונחת בפניו". את הארגון ייצג עו"ד סני כותאב, ואת המדינה - עו"ד ענר הלמן.