לבטל את הלימודים בשישי? יש בזה היגיון, אבל הבעיה של מערכת החינוך עמוקה בהרבה
ישראל משקיעה בחינוך שיעור גבוה מהתוצר, התלמידים מבלים יותר שעות בכיתה מהממוצע במדינות המפותחות והתוצאות במתמטיקה ובמדעים חלשות יותר; ביטול שישי יכול לייעל את השבוע, אבל השינוי הגדול צריך להגיע מאיכות ההוראה, הניהול והתמריצים
הוויכוח על לימודים ביום שישי נשמע כמו ויכוח על לוח שנה. למעשה הוא חושף בעיה הרבה יותר גדולה. מערכת החינוך בישראל צורכת משאבים אדירים, מעסיקה מספר הולך וגדל של עובדי הוראה ומחזיקה את התלמידים הרבה שעות בכיתה, ובמבחן התוצאות היא משיגה ביצועים בינוניים עם פערים עצומים בין תלמידים חזקים לחלשים.
ישראל משקיעה בחינוך כ-6.1% מהתוצר, לעומת כ-4.7% בממוצע במדינות OECD. תלמיד יסודי מקבל כ-941 שעות לימוד חובה בשנה, מול כ-804 שעות בממוצע הארגון. בחטיבת הביניים מדובר בכ-1,002 שעות מול כ-909. במבחני PISA האחרונים קיבלה ישראל 458 במתמטיקה מול 472 בממוצע, ובמדעים 465 מול 485. בקריאה התוצאה קרובה יותר לממוצע, 474 מול 476. הפערים בתוך ישראל אפילו חריפים יותר. הפער בין עשירון התלמידים החזק לעשירון החלש נמצא בין הגדולים בעולם במתמטיקה, בקריאה ובמדעים.
במתמטיקה הפער מגיע ל-280 נקודות, מהגבוהים ביותר מבין עשרות מערכות שנבדקו. כלומר, בתוך אותה מערכת מתקיימות למעשה כמה מערכות חינוך שונות מאוד. וזה מגיע אחרי גידול עצום בכוח האדם. בשנת הלימודים 2024/25 פעלו במערכת כ-224.5 אלף עובדי הוראה, לעומת כ-217 אלף שנה קודם לכן. מאז 2009/10 נוספו בערך 91 אלף עובדי הוראה וכ-3.24 מיליון שעות עבודה שבועיות. ההשקעה גדלה, מספר המורים גדל ומספר השעות גדל. התוצאה הלימודית נשארת הרבה פחות מרשימה.
בכירי האוצר מגדירים כיום את המחסור במורים כמחסור איכותי יותר מאשר מחסור כמותי. יש קושי למצוא מורים חזקים במתמטיקה, במדעים ובאנגלית ובחלק מאזורי המרכז, בזמן שבמבט ארצי היחס בין מספר עובדי ההוראה למספר התלמידים דווקא השתפר. זו הבחנה קריטית. עוד מורה בכל מחיר מגדיל את ההוצאה. מורה טוב במקום שבו חסרה איכות יכול לשנות את התוצאה.
הטיעון בעד ביטול שישי
המערכת פועלת שישה ימים, בעוד מורה עובד בדרך כלל חמישה. התוצאה היא שבכל יום חלק משמעותי מהצוות נמצא ביום החופשי שלו.
ההערכה באוצר היא שכ-15% מהצוות נעדר ביום נתון מסיבה זו. מנהל בית ספר מרכיב מערכת כשצוות המורים משתנה במהלך השבוע, מחנכים נעדרים ביום מסוים ונוצר צורך רחב במילויי מקום. מעבר לחמישה ימים יכול ליצור צוות קבוע יותר מראשון עד חמישי. חלק מימי שישי יכולים לעבור לחופשת הקיץ, כך שהפער בין חופשות הילדים לימי העבודה של ההורים מצטמצם בחלקו.
במקביל ניתן להפחית שעות לימוד שהתרומה שלהן מוגבלת ולהשאיר יותר זמן להכנת שיעורים, עבודה פרטנית והכשרה מקצועית. יש גם היגיון כלכלי. ישראל נמצאת בצמרת במספר שעות הלימוד, ולכן תוספת של שעה נוספת דורשת עוד כוח אדם ומייצרת עלות גבוהה.
בשלב מסוים השאלה עוברת מכמות השעות לאיכות שלהן. שיעור טוב של 35-40 דקות עם מורה מצוין יכול לתת יותר משעה ארוכה עם מורה שנכנס לכיתה בעיקר מפני שהיה צורך למלא מערכת. הצד השני מורכב יותר. משפחות עם ילדים צעירים משתמשות בבית הספר גם כמסגרת שמאפשרת עבודה. שישי פנוי מדי שבוע יוצר עלות להורים, במיוחד במשקי בית שבהם שני ההורים עובדים. משפחות מבוססות יכולות לממן מסגרת, חוג או פעילות. משפחות עם הכנסה נמוכה פוגשות קושי גדול יותר.
העברת חלק מהימים לקיץ משפרת את המאזן השנתי, אך עדיין משאירה שינוי משמעותי בשגרת השבוע. וגם כאן מגיעה השאלה הגדולה: מה יקרה בתוך חמשת הימים? אם מבנה השכר ממשיך לתגמל בעיקר ותק, אם מנהל מקבל יכולת מוגבלת לתגמל מורה מצוין, אם מורים חזקים במקצועות מחסור מקבלים מסלול דומה למקצועות שבהם ההיצע רחב ואם איכות ההכשרה נשארת מעורבת, שינוי לוח השנה נותן בעיקר יעילות תפעולית. בביזפורטל כבר הצבענו על כך ששכר המורים גבוה יותר מהדימוי שנוצר סביבו, במיוחד כשמסתכלים על היקף משרה, חופשות והטבות. [הבדיקה על השכר הכולל של עובדי ההוראה].
במקביל, הניסיון להכניס חוזים אישיים בשכר גבוה יותר למקצועות מחסור הראה עד כמה קשה לייצר מסלול חדש בתוך ההסכמים הקיימים. [מה באמת מקבלים מורים במסלול החוזים האישיים. המערכת זקוקה לפחות מרדף אחרי שעות ויותר מרדף אחרי איכות: שכר גבוה יותר למורים מעולים ולמקצועות שבהם יש מחסור, סמכות רחבה יותר למנהלים, הכשרה טובה יותר, מדידה אפקטיבית של בתי ספר, טיפול ממוקד בפערים ותמריץ ממשי למצוינות. ביטול שישי יכול להשתלב במהלך כזה. בפני עצמו הוא בעיקר שינוי בסידור השבוע.
