תותח, רובה, טנק, מטוס, טיל וכטב"מ: אבולוציה של אמצעי הלחימה ששינו את פני המערכה

הכוח המניע של האנושות היה ונותר מאבק על טריטוריה, הגמוניה ומשאבים. השאיפה להגדיל את היתרון על פני היריבים הניעה פיתוח טכנולוגיות הרסניות ומתוחכמות שהלכו והשתפרו. ואולם רק מספר קטן של טכנולוגיות צבאיות הביאו, כל אחת בזמנה, שינוי מוחלט בדוקטרינה הצבאית ובגורלן של מדינות ואימפריות.

בשורות להלן אסקור בקצרה את חמשת אמצעי הלחימה המשמעותיים ביותר בהיסטוריה המודרנית שהם התותח, הרובה, הטנק, המטוס והטיל וכיצד כל אחד מהם יצר שדה קרב חדש לחלוטין. בהמשך אתמקד בכטב"מ ואיך הוא משנה את אופי הלחימה שהתקבע מאז סוף מלחמת העולם השנייה. כבר עסקתי בנושא במאמר הסוד שארה"ב רצתה להסתיר והחשיפה בעקבות המלחמה באיראן, אבל בשורות להלן אסקור אותו בהרחבה.

התותח שובר החומות והולדת המדינה המודרנית

עד לשילובו של אבק השריפה בשדה הקרב בשלהי ימי הביניים הייתה המלחמה סטטית ונטולת הפתעות, למעט הפתעות טקטיות או אסטרטגיות, כמו ההפתעה שהביאה לניצחון המוחץ של חניבעל על הצבא הרומאי בקרב קאנה  בין צבא קרתגו בהנהגת חניבעל לבין הצבא הרומאי בשנת 216 לפני הספירה. מי שאחז במבצר חזק בנקודה אסטרטגית ובאספקת מזון מספקת יכול היה לעמוד במצור במשך חודשים ואף שנים. לאורך העת העתיקה וימי הביניים היה המבצר עמוד התווך של השליטים. ואולם הופעת התותח באמצע המאה החמש עשרה שינתה את המציאות. 

בשנת 1453 השתמש הסולטאן העות'מאני מהמט השני בתותחי ענק על מנת להבקיע את חומות קונסטנטינופול, שעמדו איתן במשך אלף שנים. התותח העביר את היתרון הטקטי באופן מיידי מהמגן לתוקף וחומות אבן גבוהות ודקות הפכו למלכודות מוות למגינים. שום חומה, עבה ככל שתהיה, לא יכלה לעמוד לאורך זמן בפני הפגזים. 

ואולם ייצור תותחים, רכישת אבק שריפה בכמויות גדולות ושינוע של מפלצות הברזל הללו דרשו משאבים אדירים שרק המדינה יכלה להרשות לעצמה, דרש יכולות כלכליות משמעותיות. כתוצאה, עבר הכוח לידי המלכים והממשלות המרכזיות, מה שזירז את צמיחת מדינות הלאום המודרניות. כעת הניצחון לא היה תלוי רק בלוחם אלא ביכולת להוביל טונות של מתכת וחומרי נפץ לקו החזית. לוגיסטיקה יעילה נדרשה להשגת הניצחון לא פחות מאומץ הלב של הלוחם.

הרובה, כוח האש האישי וקץ עידן האבירים

במשך אלפי שנים היה הלוחם המקצועי מלך שדה הקרב. בימי הביניים נדרשו אבירים בשריון כבד או קשתים לעבור אימונים מפרכים כבר מילדות על מנת לשלוט באמנות הלחימה. הכניסה של הרובה לשדה המערכה בסוף המאה החמש עשרה הפכה את הקטל לזמין, פשוט וזול. לראשונה ניתן היה לקחת איכר פשוט, לאמן אותו במשך מספר שבועות ולהציב אותו מול אביר שעבר אימונים של חיים שלמים. 

הקליע חדר את השריון היקר ביותר בקלות. מנגד עלו בטור הנדסי מספרי ההרוגים במלחמות. היכולת לחמש ולאמן מאות ואלפי אזרחים במהירות אפשרה את הקמתם של צבאות ענק, והדבר בא לידי ביטוי במלחמות נפוליאון ובמלחמת האזרחים האמריקאית. לחימה הפכה מנחלתן של אליטות בלבד לחובה אזרחית. המעבר לרובים חצי אוטומטיים ומאוחר יותר אוטומטיים, אילץ את הלוחמים להתפזר, לתפוס מחסה ולפתח את טקטיקות החי"ר המוכרות לנו כיום.

הטנק והולדת התמרון המהיר

במלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) הפכה החזית המערבית לסטטית וקטלנית. שילוב של גדרות תיל, מקלעים וארטילריה מנע כל אפשרות להתקדמות מכל אחד מהצדדים. חיילים משני הצדדים נמקו בחפירות במשך שנים והשיגו התקדמות של מטרים בודדים בלבד, אם בכלל. במהלך המלחמה פיתחו הבריטים והציגו בשנת 1916 את הטנק המשלב כוח אש, מיגון ויכולת עבירות בשטח פגוע ובוצי.

במקור תוכנן הטנק ככלי שיעבור על פני חפירות, ימעך את גדרות התיל ויספוג את אש המקלעים של המגינים על מנת לשפר את סיכויי ההתקפה. אבל הפוטנציאל האמיתי של הנשק החדש מומש רק שני עשורים מאוחר יותר. דווקא הגרמנים, שהפסידו באותה מלחמה, הבינו את היתרונות הטמונים בטנק, למדו אותם היטב ובנו את תורת הלחימה החדשה שלהם בהסתמך על הטנק.

• 1.8 מיליארד דולר לאיראן: הבנק המצרי השני בגודלו מסתבך עם ארה"ב
• למרות האיתותים על סיום המלחמה באיראן: יחודש ביטוח המטענים

מה שהגנרלים הגרמנים הבינו ויישמו היא העובדה שהטנק אינו נספח של חיל הרגלים אלא הכוח המוביל. ריכוז טנקים בדיוויזיות משוריינות עצמאיות, בשילוב עם סיוע אווירי צמוד, סייעו לצבא הגרמני להבקיע את קווי ההגנה של צרפת ופולין תוך שבועות בודדים בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה. תנועה מהירה, כיתור ועומק החליפו את הסטטיות של החפירות.

אחרי אותה מלחמה ולאורך המאה העשרים המשיכו מומחים לביטחון ומודיעין למדוד את העוצמה של צבא יבשתי במספר הטנקים שלו, מספר כלי השיט ומספר המטוסים. קרבות שריון אדירים כמו קרב קורסק במלחמת העולם השנייה או קרבות סיני במלחמת יום הכיפורים, הכריעו גורל של מערכות שלמות. חיל הרגלים הפך בחלקו הגדול לממוכן כדי שיוכל לעמוד בקצב של הטנקים. בנוסף הפכה ההנדסה הקרבית לקריטית לצורך פריצת שדות מוקשים ומכשולים אחרים שעלולים לעצור את השריון המתקדם

המטוס שהפך גם את העורף לחזית

עד להופעת המטוס כמרכיב מרכזי הוגבלה המלחמה לפני השטח ביבשה ובים. קווי החזית הגנו על האוכלוסייה האזרחית ויחד איתה על התעשייה שבעורף. המצאת המטוס בתחילת המאה שעברה והפיכתו המהירה לכלי נשק יעיל במלחמת העולם הראשונה והשנייה מחקו את הגבולות הגיאוגרפיים והוסיפו למשוואת הלחימה את הממד האווירי. 

המטוס מאפשר לצבאות לדלג מעל קווי הגנה קרקעיים, נהרות וביצורים ולהכות ישירות בלב שטח האויב. ערי בירה, מפעלים, תחנות כוח ואוכלוסייה אזרחית הפכו למטרות לגיטימיות וזמינות. הפצצת מטרות אסטרטגיות בעורף  נועדה לשבור את כוח הרצון ויכולת הייצור של האויב. החל מאמצע המאה הקודמת ואילך, אף צבא מודרני לא יכול היה לנצח בקרב קרקעי ללא שליטה בשמיים וחיל האוויר הפך לזרוע האסטרטגית המרכזית. במלחמת ששת הימים (1967), השמדת חילות האוויר הערביים על הקרקע בשעות הראשונות של המלחמה במבצע "מוקד" הכריעה למעשה מראש את גורל המערכה. 

מנגד, אש נ"מ יעילה מנעה מאותו חיל אוויר להשיג יתרון מוחלט כבר בתחילת מלחמת יום כיפור (1973), מה השפיע על המערכה. בזירה הימית, המטוסים הפכו את ספינות המערכה למיושנות ואת מקומן תפסה נושאת המטוסים, שהפכה למלכת האוקיינוסים ומאפשרת הקרנת כוח לכל נקודה בכדור הארץ.

• "ישתדל האדם לעשות תשובה ולנעור כפיו מחטאיו"
• האם הגענו למצב בו האמת איבדה כל משמעות

הטיל והשילוב בין דיוק ומרחק ליצירת מאזן אימה בין מדינות

הטילים הראשונים נכנסו לשימוש כבר לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ומי שעשה בהם שימוש לראשונה היו דווקא הגרמנים. ואולם בעת ההיא היו הטילים פרימיטיביים למדי ולא מדויקים וגם המרחק שיכלו לעבור היה קצר יחסית. במהלך המלחמה הקרה השתפרה הטכנולוגיה במהירות והטיל, בין אם הוא בליסטי, טיל שיוט או טיל מונחה, יצר שילוב קטלני של טווח ארוך, מהירות ודיוק. טילים בליסטיים בין יבשתיים חמושים בראשי קרב גרעיניים יצרו את דוקטרינת ההשמדה ההדדית המובטחת, שמנעה מלחמה ישירה בין מעצמות העל לאורך עשורים.

גם כיום מצוי ברשות מעצמות ומדינות בעולם מספר טילים שיכול תיאורטית להשמיד את האנושות כמה וכמה פעמים. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, צפה העולם בטילי שיוט אמריקניים מסוג "טומהוק" נכנסים דרך חלונות של מבני ממשל בבגדאד, לאחר שנורו מספינות במרחק מאות קילומטרים. כבר בשלב ההוא היה ברור שהמלחמה הפכה לטכנולוגית ומבוססת לחיצת כפתור.

במקביל פותחו טילי נ"ט מתוחכמים וטילי נ"מ שהחלו לקרוא תיגר על העליונות של הטנק והמטוס כאחד. חייל בודד עם טיל כתף זול יחסית (כמו הסטינגר, שכל לוחם חי"ר מכיר גם היום), יכול כעת להשמיד פלטפורמה צבאית שעולה מיליוני דולרים. הטילים והרקטות שאיימו על אוכלוסייה אזרחית האיצו את הפיתוח של מערכות הגנה חדשניות כמו "כיפת ברזל", "קלע דוד" ו"חץ" בישראל ומערכות מקבילות בארה"ב. שדה הקרב הפל למעשה לזירת מאבק טכנולוגי בין מהירות הטיל התוקף לבין יכולת החישוב של הטיל המיירט ומערכת המחשוב שמאחוריו

עלויות המלחמה וההשפעה שלהן על הלחימה בשטח

כל אחת מנקודות הציון הצבאיות התותח, הרובה, הטנק, המטוס והטיל, הביאה בזמנה למהפכה ולשינוי שיטת הלחימה. עם זאת, השימוש באמצעים המתוחכמים (למעט אולי הפגז הטיל) הפך את יכולת הלחימה לנחלתן של מדינות בלבד. עלות הייצור של כל אחד מהאמצעים היא גבוהה עד כדי כך שלא רק ארגוני טרור אינם יכולים לעמוד בה, אלא אפילו מדינות עם תקציב צבאי צנוע אינן יכולות להרשות לעצמן להצטייד בהן, ובוודאי שלא בכמויות גדולות.

בנוסף, הזמן הנדרש לייצור טיל או מערכת הגנה הוא ארוך. ואם בכך לא די, יצרניות המטוסים וכלי הנשק הביאו לעלייה בלתי סבירה בעלויות הייצור ובמחירי המוצר הסופי. הדבר הגדיל את הרווחים שלהן אבל העיק על תקציב הביטחון של מי שרכשו את אותם אמצעים. בשורות להלן אסקור בקצרה את העלויות המוערכות של אמצעי לחימה שונים:

מטוס F-35 חמקן: העלות של מטוס בגרסה הישראלית שלו (F-35I) היא 120 מיליון דולר למטוס כולל חלקי חילוף, תמיכה ואחזקה לשנה אחת ולא כולל תוספות מיוחדות ושיפורים שהוכנסו בו אחרי ההגעה לישראל. מנגד, עלות של טיל המסוגל ליירט מטוס כזה מגיעה לכדי 6 מיליון דולר ואפילו יותר. ועדיין, מדובר בעלות נמוכה ביחס לעלות המטוס שאותו הטיל נועד ליירט.

טנק מרכבה סימן 4: עלות הייצור המוערכת עבור צה"ל של הדגם החדיש ביותר, "מרכבה סימן 4 ברק", עומדת על3.5  מיליון דולר, לא כולל אמצעים מיוחדים שנוספו לו בהמשך כמו מערכת "מעיל רוח".  עלות כל פגז שנורה מהטנק נעה בטווח שבין 3,000 דולר לבין 10,000 דולר ארה"ב. מנגד העלות של טיל נ"ט נעה בטווח שבין אלפי דולרים לבין 250,000 דולר לכל היותר.

טיל חץ: טיל החץ נועד להגנה מפני טילים בליסטיים. עלות של טיל כזה עומדת על 2.5 – 3.5 מיליון דולר. זאת אל מול עלות ממוצעת של טיל בליסטי אירני, שעומדת על 3.5 מיליון דולר. עם זאת, לא אחת קרה שיותר מטיל אחד שוגר במטרה להגדיל את הסיכויים ליירט מטרה אחת.

טיל מיירט של כיפת ברזל: העלות של טיל אחד כזה עומדת על 50,000 עד 70,000 דולר, שזה אומר 180,000 עד 250,000 ₪. אמנם מערכת כיפת ברזל יכולה לחשב את המסלול של טיל ששוגר לתחומי ישראל ולהימנע משיגור לעבר טיל שיפגע בסבירות גבוהה בשטח פתוח. אבל גם כך, על מנת ליירט טיל קסאם שהעלות שלו היא לא יותר מארבע מאות דולר (1,200 שח), משוגר טיל בעלות של פי 100 ויותר.

מהאמור לעיל ניתן להבין בקלות ששני הצדדים בלוחמה המודרנית עלולים לעמוד בפני שוקת שבורה והעדר תקציב ככל שהעימות מתארך. עם זאת קל להבחין שהצד המגן מוציא סכומי עתק, בעוד הצד התוקף יכול להסתפק בסכומים צנועים יחסית שלא רק גורמים נזק פוטנציאלי למגן אלא גם מייצרים פגיעה כלכלית משמעותית.

כטב"מים והשינוי בשדה בקרב ואופי המערכה

כל אחד מכלי הנשק לעיל הביא בזמנו לשינויים משמעותיים בשדה הקרב. ואולם בעשורים האחרונים אנו עדים למהפכה נוספת שהיא אולי הדרמטית מכולן מאז המצאת המטוס. מדובר בכניסה של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים), רחפנים וחימוש משוטט, מה שמוכר יותר בשם "כטב"מים מתאבדים". הטכנולוגיה העומדת בבסיס כלי הטיס הללו איננה חדשה, ויושמה למטרות שונות החל משנות השבעים של המאה הקודמת. אבל ככל שהיא הפכה לזמינה ויעילה, היא העבירה את שדה הקרב לעידן חדש של רובוטיקה, בינה מלאכותית ולחימה מרחוק.

הכטב"מ פותר את אחת המגבלות הקשות ביותר של המלחמה, שהיא הסיכון לחיי הטייס או הלוחם. כלי הטיס הזה מסוגל לשהות באוויר עשרות שעות, לאסוף מודיעין ללא הפסקה וכשהוא מזהה הזדמנות הוא יכול לתקוף בדיוק רב. וכל זה מתבצע כשהמפעיל שלו יושב בבונקר ממוזג במרחק עצום משדה הקרב. בזכות רחפנים זולים וכטב"מים שנועדו לתצפית, המושג "ערפל קרב" איבד במידה רבה את המשמעות שלו. 

כוחות קרקעיים אינם יכולים יותר להסתתר בקפלי קרקע, מאחורי גבעות או בנחלים ולבצע תמרוני הפתעה גדולים כמו התמרון שבוצע בקרב בעמק הבכא במלחמת יום הכיפורים, מבלי להתגלות בתוך זמן קצר. בהתאם למספר כלי הטיס הבלתי מאוישים המתצפתים על שדה הקרב, כל תנועה של מחלקה ואפילו של טנק בודד עשויה להיות מתועדת ומשודרת בזמן אמת למפקדה ולסייע בתכנון המשך המערכה.

נוסף על האמור לעיל, כלי הטיס הבלתי מאוישים חוללו מהפכה בלחימה המודרנית. רחפני FPV זולים שעולים מאות דולרים בלבד המוטסים מרחוק, מסוגלים להשמיד גם את הטנקים המתקדמים ביותר בעולם. צבאות קטנים, ואפילו ארגוני גרילה וטרור, כבר הצליחו לשים יד על כלי טיס משלהם במחיר אפסי. הכטב"מים אינם צריכים מסלול המראה וככל שהם בנויים מחומרים שאינם בהכרח מתכתיים הם גם קשים לאיתור. אם רחפנים המנווטים באמצעות סיב אופטי, קשה מאד לשבש את המסלול שלהם באמצעים אלקטרוניים. יש רחפנים שעולים גם מיליוני דולרים, אבל דווקא הכטב"מים הזולים משנים את שדה הקרב.

כתוצאה הורע עוד יותר היחס בין עלויות ההתקפה לעלויות ההגנה. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מדגישה יותר מכל את היתרונות האמורים, כשכבר ברור שלרוסים אין מענה של ממש לאתגר הכטב"מים שמציבים בפניהם האוקראינים. למרבה הצער, גם צה"ל סופג לא מעט אבדות בלבנון בעקבות השימוש בכטב"מים מונחי סיב אופטי ע"י חיזבאללה. מעבר לעלויות ההגנה האדירות, העלות בחיי אדם משמעותית הרבה יותר.

המערכה הופכת יותר ויותר למלחמה שבה קצב הייצור, ההתקדמות הטכנולוגית והמאבק על השליטה בתדרים אלקטרוניים לנטרול הכטב"מים הם הגורם המכריע ולא המפגש הישיר בין חיילים בשדה הקרב, בין טנקים ביבשה או בין כלי שיט מאוישים בים. כתוצאה, צבא יכול לנהל מלחמה תוך הפחתה משמעותית במספר הנפגעים, מה שגורם להעלאת המורל והמוטיבציה.

במלחמה בין רוסיה לבין אוקראינה הוכיחו האוקראינים יכולת מרשימה לעשות שימוש בכטב"מים ובאמצעים דומים אחרים על מנת לפגוע באופן ממשי בכוחות הלוחמים הרוסים ובמורל שלהם. עם זאת, גם הרוסים לא טמנו ידם בצלחת ומפתחים אמצעי תקיפה ואמצעי נגד משלהם.

כשבוחנים את ששת אמצעי הלחימה לעיל במבט היסטורי, ניתן לראות מגמה ברורה באבולוציה של המלחמה. המלחמה עברה מטווח מגע (חרבות) לטווח ראייה (רובה ותותח), משם לטווח מערכתי (טנק ומטוס) ולבסוף לטווח גלובלי ותלת ממדי, שזה אומר טילים ארוכי טווח. 

השלב הבא היה התפתחות הכטב"מ. הטכנולוגיה מרחיקה בעקביות את בן האנוש מסכנת המוות הישירה, אבל החלק המשמעותי ביותר הוא פרדוקס המחיר והיעילות. בעוד שהמאה הקודמת התאפיינה בפיתוח פלטפורמות ענק יקרות בדמות טנקים, טילים, מערכות הגנה ונושאות מטוסים, המאה הנוכחית מתאפיינת בנשק זול, מדויק והמוני המסוגל להשמיד את אותן פלטפורמות תוך הקטנה משמעותית של הסיכון ללוחם בשטח.

המלחמה עם איראן ומה היא מלמדת אותנו

סבבי הלחימה בין ישראל וארה"ב לבין איראן מסמנים את תחילת הדרך לשינויים בשדה המערכה העתידי. שבירת משוואת העלות הכלכלית, השימוש בנחילי כטב"מים והחסינות של כטב"מים ללוחמה אלקטרונית גורמים למדינת ישראל, לארה"ב ולמדינות אחרות לבצע שידוד מערכות ולבחון את עתיד הלוחמה. המערכה הוכיחה שכלכלת המלחמה נוטה לטובת התוקף המשתמש בכטב"מים זולים שעלות היצור שלהם נמוכה, אשר נגדם משוגרים מיירטים שהעלות של כל אחד מעם עשרות אלפי דולרים לכל הפחות. זאת נוסף על שימוש במטוסים ואמצעי הגנה יקרים אחרים.

המסקנה היא שמדינת ישראל חייבת לפתח במהירות אמצעי הגנה אוטונומיים זולים ויעילים. חלק מהאמצעים הללו כבר בא לידי ביטוי בשטח וכולל מערכות לייזר מסוג "מגן אור", תותחי נ"מ אוטונומיים מונחי מכ"ם וכן רחפנים מיירטים. עם זאת, הדרך עדיין ארוכה ורוויית מכשולים.

באשר לשימוש בנחילי כטב"מים, איראן הדגימה היטב במהלך הלחימה את הנזק האפשרי לצד המגן, הנובע משיגור סימולטני של עשרות ומאות כלים (כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים) בזמני הגעה מסונכרנים. אמנם מספר האבדות בישראל קטן משמעותית ממה שצפו המומחים בתחזיות, אבל העלויות מרקיעות שחקים. באופן הפעולה הזה הכטב"מים הזולים משמשים כפיתיון שנועד להעסיק, לבלבל ולשחוק את מערכות המכ"ם וההגנה האווירית של ישראל וארה"ב. כל זה במטרה לאפשר לטילים המהירים יותר לחדור דרכה. 

לפיכך נוצר צורך קריטי בבנייה והטמעה של מערכות ניהול קרב מבוססות בינה מלאכותית (AI) vהמסוגלות לסווג את המטרות, לתעדף אותן ולהקצות מיירטים למאות מטרות בו זמנית ובאופן אוטונומי לחלוטין. אם המערכה תסתיים ללא הכרעה ברורה האיראנים עלולים, וסביר להניח שכך אכן ינהגו, לזרז את ייצור הכטב"מים והטילים ולהגביר את המשלוחים שלהם לארגוני פרוקסי מסביב לישראל. ואם לא האיראנים, התורכים עלולים לקחת את המושכות בנושא הזה.

אחד הכלים המרכזיים של ישראל וארה"ב כאחת במערכה האחרונה היה ועודנו שיבוש אותות  GPS וחסימת תדרים אלקטרוניים, במטרה לגרום לכטב"מים איראניים לאבד את הדרך או להתרסק. האיראנים מצידם הגבירו את השימוש בכטב"מים חדישים העושים שימוש בניווט אופטי והשוואת תמונת הקרקע בזמן אמת ללא צורך בהנחיית GPS או מונחים באמצעות סיבים אופטיים ברחפנים טקטיים. 

למרבה הצער, רחפנים כאלה הגיעו לידי חיזבאללה וגרמו אבדות לכוחותינו, כשעדיין לא נמצא מענה יעיל לאתגר החדש. כיוון שכלי טיס שתלוי בקשר רדיו מול המפעיל שלו הופך לחסר תועלת בשדה קרב רווי שיבושים, הפיתוח חייב להתמקד בכלים עצמאיים שיודעים לקבל משימה, לנווט, לזהות את המטרה ולתקוף אותה ללא שום קשר אנושי או אות לווייני באוויר.

מסקנה נוספת שאפשר להסיק מהמערכה האחרונה היא שבמערכה מול מדינה מרוחקת כמו איראן, או מול מטרות נעות של שלוחותיה שזה אומר משגרי רקטות ניידים או חוליות נ"ט, היכולת האנושית לאתר ולתקוף אותן בזמן אמת מוגבלת. עובדה קיימת היא שלמרות הנוכחות המאסיבית של מטוסים ישראלים ואמריקאים הוסיפו האיראנים לירות לעבר ישראל, גם אם במספרים קטנים יחסית. המסקנה המתבקשת היא שרק  השימוש בכטב"מים אוטונומיים המשוטטים המצוידים באלגוריתמים לזיהוי מטרות, מאפשר לסגור מעגל אש תוך שניות בודדות. הרחפן מזהה משגר אויב ברגע שהוא נחשף, ומנווט אליו עצמאית לפני שהאויב מספיק להימלט.

עד לא מכבר, רק למעצמות או למדינות בעלות יכולות כלכליות יוצאות דופן היה כוח אווירי מדויק בדמות מטוסי קרב יקרים או פגזים מונחים. המערכה מול איראן הוכיחה שכטב"מים העניקו לאיראן, ודרכה לארגונים קטנים כמו החות'ים בתימן, חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון, יכולות אסטרטגיות ארוכות  טווח בעלויות נמוכות, שהצליחו לאתגר את צבאות המערב המתקדמים ביותר. 

שדה הקרב העתידי ימשיך להשתנות ולנחילי רחפנים אוטונומיים, מערכות לייזר והגנת סייבר יהיה בו תפקיד מכריע. מנגד, דווקא היכולות מהסוג הזה עשויות לאפשר למדינת ישראל ולצה"ל להקרין עוצמה אדירה במנותק מכמות כוח האדם, מספר החיילים וגודל הצבא. זה לא אומר שצבא היבשה לרבות כלי רכב משוריינים הוא מיותר, ושחיל האוויר וחיל הים יעברו מהעולם בקרוב. אבל זה כן אומר שכל החילות יגדילו את השימוש בכלי נשק אוטומטים לרבות כטב"מים, כשב"מים (כלי שיט בלתי מאוישים, מ.כ.) ואמצעים אחרים המופעלים מרחוק. 

מדינת ישראל חייבת למצוא את שביל הזהב בין מוכנות למלחמה קונבנציונלית כוללת לבין יכולת ההתקפה וההגנה המסתמכות יותר ויותר על כלים בלתי מאוישים ושימוש באינטליגנציה מלאכותית (AI). זה יחסוך בכוח אדם, יחסוך בהוצאות וישפר את התוצאות בשטח. במקביל, על אנשי התכנון וקובעי המדיניות לחשוב על השלב האפשרי הבא בהתפתחות הטכנולוגית ובאבולוציה של הלוחמה. האם זה יהיה מלחמה מהחלל? האם טכנולוגיה שעדיין לא הומצאה? ימים יגידו.