הקוונטים הישראלי: למה כאן בחרו לבנות את התשתית ולא את המחשב עצמו

בענף השבבים ישראל מצאה את מקומה בתכנון, במדידה ובבדיקה, ופחות בייצור המוני. בעולם הקוונטים חוזר דפוס דומה. מעט מאוד מהמאמץ המקומי מופנה לבניית מחשב קוונטי שלם, ורוב הפעילות מתרכזת ברכיבים ובמערכות שכל מי שבונה מכונה כזו זקוק להם.

הבחירה הזו נשמעת צנועה, אבל היא מבוססת על היגיון עסקי מוכר: מי שמוכר לכל המתחרים פחות תלוי בשאלה איזו שיטה תנצח.

הבסיס האקדמי

המחקר הישראלי בתחום מרוכז במכון ויצמן, בטכניון ובאוניברסיטה העברית, עם קבוצות שעוסקות בפיזיקה של מערכות קוונטיות מאז שנות התשעים. מרבית החברות המקומיות בענף נולדו מתוך המעבדות האלה, וההעברה מהאקדמיה לשוק היא המסלול העיקרי שדרכו נבנה הענף בישראל.

אחת הדוגמאות העדכניות היא סטארטאפ שיצא ממכון ויצמן ומכוון לאלף קיוביטים בגישה שמנסה לעקוף את מחסום הקירור, החסם שמגביל את גודל המערכות בשיטה על-מוליכה.

קוונטום משינס: הבקרה שמוכרת לכולם

החברה הבולטת ביותר בענף המקומי מפתחת מערכות בקרה למעבדים קוונטיים. כל קיוביט זקוק לפולסים מדויקים בתזמון של ננו-שניות, וככל שהמערכת גדלה כך מסתבכת המשימה. קוונטום משינס מוכרת את שכבת השליטה הזו למעבדות מחקר ולחברות שמפתחות מחשבים קוונטיים בשיטות שונות.

המודל דומה לזה של ספקיות הציוד בענף השבבים: ההכנסה מגיעה מכל מחזור השקעות בענף, בלי הימור על טכנולוגיה מסוימת. החברה גייסה סכומים משמעותיים בשנים האחרונות, ופרסמה שיתופי פעולה שבהם המערכת שלה חוברה למעבדים של יצרניות אחרות.

פוטוניקה, קירור ותוכנה

לצדה פועלות חברות נוספות בנישות שונות. קוונטום סורס עוסקת בפוטוניקה, כלומר בקיוביטים מבוססי אור, שמבטיחים פעולה בטמפרטורות נוחות יותר. QuamCore גייסה עשרות מיליוני דולרים לבניית מחשב עם מיליון קיוביטים בתוך מקרר יחיד, בניסיון לתקוף בדיוק את מחסום החיווט והקירור.

בשכבת התוכנה פועלות חברות שמתרגמות בעיות עסקיות לאלגוריתמים קוונטיים ומריצות אותן על חומרה של צדדים שלישיים. זהו תחום עם חסם כניסה נמוך יותר, ולכן גם עם תחרות בינלאומית צפופה.

טאואר נכנסת לסיפור

הקישור בין תעשיית השבבים המקומית לענף הקוונטים עובר דרך טאואר, שהרחיבה שיתוף פעולה בפיתוח שבבים למחשוב קוונטי פוטוני. ייצור רכיבים אופטיים על גבי סיליקון הוא תחום שבו למפעל קיים יש יתרון מובנה, והוא מאפשר לחברה להיחשף לענף בלי לפתח מעבד קוונטי משלה.

• הקוונטים מול ההצפנה: למה בנקים וממשלות כבר מחליפים את המנעולים של האינטרנט
• תיקון שגיאות קוונטי: המחסום שמפריד בין הדגמה מרשימה למחשב שימושי

עבור המשקיע הישראלי זו נקודת החיבור הנגישה ביותר: חברה ציבורית עם הכנסות מבוססות, שמוסיפה חשיפה לתחום צומח בלי לשנות את מודל הפעילות שלה.

הכסף הציבורי

המדינה מזרימה תקציבים לתחום בשנים האחרונות. רשות החדשנות הודיעה על השקעה של 100 מיליון שקל בתשתית לאומית למחשוב קוונטי, ובמקביל הוכרזו פרויקטים ממשלתיים בתחומי הבינה המלאכותית והמחשוב הקוונטי. מדובר בעיקר בהקמת מרכזי מחקר ורכישת מכונות שיעמדו לרשות האקדמיה והתעשייה.

המשמעות הכלכלית כפולה. מצד אחד, תקציב ציבורי מייצב את הענף בשלב שבו הלקוח המסחרי עדיין נדיר. מצד שני, חברות שנשענות על לקוח ממשלתי יחיד חשופות לשינויי תקציב ולסדרי עדיפויות שמשתנים עם השנים.

למה דווקא ישראל

שלושה גורמים מסבירים את הנוכחות המקומית. הראשון הוא רקע אקדמי עמוק בפיזיקה ניסויית ובאלקטרוניקה מדויקת, תחומים שנבנו כאן עשרות שנים. השני הוא ניסיון מצטבר בתכנון מערכות בקרה בזמן אמת, ידע שהגיע במידה רבה מתעשיות הביטחון והתקשורת.

• האקרים השתמשו ב־Cursor כדי לפרוץ לשבע חברות - כך עקפו את מנגנוני ההגנה
• הישראלי שמרד באלטמן בדרך לחשוף את מודל ה-AI העצמאי שלו

הגורם השלישי הוא תרבות עסקית שמעדיפה מוצר שנמכר מוקדם על פני פרויקט ארוך טווח. חברה שמוכרת מערכת בקרה מתחילה לייצר הכנסות תוך שנים ספורות, בעוד חברה שבונה מחשב שלם נדרשת לעשור של פיתוח לפני הלקוח הראשון. בשוק גיוסים שדורש אבני דרך מהירות, המסלול הראשון פשוט מציאותי יותר.

ההשוואה לענף השבבים מלמדת גם על הסיכון

המודל של מכירת תשתית לכל השחקנים הוכיח את עצמו בענף השבבים, אבל הוא נושא חיסרון מובנה. ספקית ציוד תלויה בקצב ההשקעה של לקוחותיה, וכשמחזור ההשקעות מתקרר ההכנסות יורדות מהר. בענף הקוונטים התלות הזו חדה עוד יותר, מפני שרוב הלקוחות עדיין מפסידים כסף ומתקיימים מגיוסים ומתקציבים ציבוריים.

המשמעות היא שהחברות המקומיות חשופות פחות לסיכון הטכנולוגי, כלומר לשאלה איזו שיטה תנצח, וחשופות יותר לסיכון המימוני של הענף כולו. האטה בגיוסים העולמיים בתחום תורגש כאן מהר, גם אם ההתקדמות המדעית תימשך.

הסקטור כולו נהנה בשנה האחרונה מהתלהבות מחודשת, ובוול סטריט סימנו את 2026 כשנת המפנה. עבור הענף הישראלי, שמוכר ציוד ותוכנה, מחזור השקעות חזק מתורגם להכנסות מהר יחסית.

מה חסר כאן

הפער הבולט הוא היעדר חברה ישראלית שבונה מחשב קוונטי שלם ומוכרת אותו. חברות כאלה דורשות הון בהיקף של מאות מיליוני דולרים ותקופת פיתוח ארוכה, וזהו פרופיל שקשה לממן בשוק ההון המקומי.

הפער השני הוא הייצור. רכיבים קוונטיים דורשים תהליכי ייצור מדויקים במיוחד, ורוב הייצור מתבצע היום בחו"ל. טאואר מהווה חריג חלקי, אבל היקף הפעילות בתחום עדיין קטן ביחס לשאר עסקיה.

מה כדאי לעקוב אחריו

שלושה סימנים יעידו על מעבר של הענף המקומי לשלב הבא. הראשון הוא עסקת רכישה בסדר גודל שמזכיר את מלאנוקס, שתסמן שהתשתית הישראלית נחשבת נכס אסטרטגי. השני הוא חוזה מסחרי גדול מלקוח פרטי, ולא ממעבדת מחקר. השלישי הוא הנפקה של חברה מקומית בתחום, שתיצור לראשונה מדד ציבורי לשווי הפעילות הזו. עד שאחד השלושה יתרחש, הענף המקומי נשאר סיפור של ספקים איכותיים בשוק שעדיין מתהווה, ולא של שחקן שמעצב אותו.