למה המכוניות החדשות והזולות נעלמות מהשוק?

המכונית החדשה הזולה הולכת ונעלמת. הטכנולוגיה השתפרה, הייצור נעשה יעיל יותר ומחשבים מבצעים חלק גדול מהעבודה, אבל הדגמים הבסיסיים שאפשר היה לרכוש בעבר במחיר נגיש נעשים נדירים. בחלק מהשווקים היצרניות אף מפסיקות לייצר מכוניות קטנות. זה לא קרה מפני שאנשים הפסיקו לרצות מכוניות זולות. הבעיה היא שליצרן משתלם פחות למכור אותן.

מערכות בטיחות, תקינה, מסכים ומחשבים מוסיפים עלויות גם למכונית קטנה וגם לרכב SUV. במכונית שנמכרת במחיר נמוך, העלויות האלה מצמצמות חלק גדול מהרווח. ברכב יקר יותר קל לגלגל אותן למחיר לצרכן ועדיין לשמור על רווח גבוה יותר.

מכונית קטנה גרוק

כל מכונית חדשה זקוקה ליותר ציוד

מכונית בסיסית משנות התשעים היתה יכולה לצאת מהמפעל בלי שש כריות אוויר, מערכת בלימה אוטונומית, מצלמה, ניטור נתיב ומסך מולטימדיה. היום חלק מהציוד הזה נדרש בתקינה, וחלק אחר הפך לדבר שהלקוחות מצפים לקבל גם בדגמים זולים. המערכות האלה משפרות את הבטיחות, אבל גם מעלות את מחיר הכניסה לרכב חדש.

גם המנועים נעשו מורכבים יותר. כדי לעמוד בתקני הפליטות, יצרניות משתמשות במגדשי טורבו, מערכות הזרקה מתקדמות, מסננים, מערכות היברידיות ולעיתים גם סוללות. קשה יותר לייצר מנוע פשוט וזול שעומד בכל הדרישות.

הקרוסאובר שינה את החישוב

היצרניות גילו שלקוחות מוכנים לשלם יותר על מכונית גבוהה שנראית כמו רכב SUV. לפעמים ההבדל בינה לבין מכונית האצ'בק רגילה אינו גדול מבחינת עלות הייצור, אבל המחיר לצרכן יכול להיות גבוה משמעותית. אם ליצרן יש קיבולת ייצור מוגבלת, הוא יעדיף למלא אותה בדגם שעליו הוא מרוויח יותר. זו אחת הסיבות לכך שמכוניות סדאן והאצ'בק קטנות נעלמות, בעוד הקרוסאובר מגיע כמעט לכל קטגוריה.

גם הקונים רוצים יותר אבזור

לקוחות אומרים שהם רוצים מכונית זולה, אבל באולם התצוגה רבים בוחרים דווקא בגרסה המאובזרת. רכב ללא מסך גדול נראה מיושן, גלגלי 15 אינץ' נתפסים כקטנים ומושב בלי כיוון חשמלי נראה כמו פשרה. כאשר גרסת הבסיס עולה 105 אלף שקל והגרסה המאובזרת עולה 115 אלף שקל, קונים רבים מעדיפים להוסיף עוד קצת ולקבל יותר אבזור. היצרן רואה אילו גרסאות נמכרות ומתאים את ההיצע לביקוש בפועל. כך גרסת בסיס יכולה להישאר בקטלוג בעיקר כדי לאפשר פרסום של מחיר "החל מ-", בזמן שרוב הקונים יוצאים מהסוכנות עם גרסה יקרה יותר.

החשמלית יכולה להחזיר את המכונית הפשוטה?

למכונית חשמלית יש מנוע פשוט יחסית, פחות חלקים נעים ואין בה תיבת הילוכים מורכבת. החלק היקר הוא הסוללה, שעדיין מהווה נתח משמעותי מעלות הייצור. סין כבר מראה שאפשר לייצר מכוניות חשמליות קטנות וזולות. כשהן מגיעות לשווקים אחרים מתווספות עלויות כמו מכסים, תקינה, שינוע ושיווק, והמחיר עולה.

בעתיד עשויות להגיע יותר מכוניות חשמליות פשוטות עם סוללה קטנה, טווח של 250-300 ק"מ ומרכב עירוני. עבור נהגים רבים זה יכול להספיק לשימוש היומיומי.

• גג פנורמי בישראל: פינוק או חממה על גלגלים?
• הגלגלים נהיו ענקיים - וזה עולה יותר ממה שנדמה

לא כולם צריכים טווח של 500 ק"מ

כדי לייצר חשמלית זולה יותר, אפשר לוותר על סוללה שמספקת טווח של 500 ק"מ ולהסתפק בכ-250 ק"מ. עבור נהג שנוסע כ-30 ק"מ ביום ויכול לטעון בבית, הטווח הזה יכול להספיק. אבל לקוחות רבים חוששים לרכוש מכונית עם טווח קצר. כשקונה רואה באולם מכונית אחת עם טווח של 300 ק"מ ואחרת עם 450 ק"מ, הוא עשוי לבחור בשנייה גם אם ברוב הנסיעות לא יזדקק לפער. היצרניות מגיבות לביקוש ומתקינות סוללות גדולות יותר. הסוללה מעלה את המחיר ואת המשקל, והמכונית החשמלית הזולה נעשית שוב יקרה.

שוק המשומשות נעשה חשוב יותר

כאשר מחיר הכניסה לרכב חדש עולה, יותר אנשים נשארים עם הרכב הקיים או עוברים לרכב משומש. רכב בן שלוש או ארבע שנים יכול להגיע עם חלק גדול ממערכות הבטיחות המודרניות ולעלות הרבה פחות מרכב חדש. מצד שני, אם נמכרות פחות מכוניות חדשות וזולות, גם שוק היד השנייה יקבל בעתיד פחות מכוניות עממיות. הדגמים שנמכרים היום יהיו חלק גדול מהיצע המשומשות בעוד כמה שנים.

יש מקום גם לרכב בסיסי

יש קהל שיכול להסתפק ברכב ללא גג פנורמי, גלגלי 20 אינץ', מאות כוחות סוס או מסך נוסף לנוסע. הוא צריך מזגן טוב, מערכות בטיחות, אמינות ומחיר נמוך. הבעיה היא שהיצרניות מרוויחות יותר מדגמים גדולים ומאובזרים, וגם הקונים נוטים להעדיף אותם כשהפער מוצג כתוספת קטנה לתשלום החודשי. המכונית הזולה לא נעלמה מפני שאי אפשר לייצר אותה. השילוב בין רגולציה, טכנולוגיה, העדפות הקונים והרצון של היצרניות להרוויח יותר הפך אותה לפחות כדאית. כל עוד רוב הלקוחות ימשיכו לבחור בדגמים גדולים ומאובזרים, ליצרניות תהיה מעט מאוד סיבה להחזיר את המכונית הבסיסית.