יאיר לפידות על הגדלת החשיפה למניות: "אכלנו חלק מהתשואות של השנים הבאות; מה שהממשלה צריכה לעשות זה לא להפריע"

״מה שעשינו בשלוש שנים, יותר מ-100% תשואה בשוק המניות, זה פי שלושה מהסטנדרט הסביר של שוקי המניות. אי אפשר להמשיך כך, כי הכלכלה לא צומחת בקצב הזה". כך אומר יאיר לפידות, מנכ"ל משותף וממייסדי בית ההשקעות ילין לפידות, בשיחה בוועידה הכלכלית של ביזפורטל. אחרי שנים של עליות חדות, לפידות סבור שהמשקיעים צריכים להתאים את הציפיות שלהם למציאות חדשה - תשואות מתונות יותר, תנודתיות ואפשרות לקבל תשואה גם בלי להגדיל את הסיכון במניות.

לפידות, מהמנהלים הוותיקים בשוק ההון המקומי, לא טוען שאין הזדמנויות כרגע בשוק. להפך, לדבריו מתחת לעליות במדדים מסתתרות לא מעט מניות שספגו ירידות משמעותיות, וייתכן שנוצרו בהן מחירים מעניינים. אבל הוא מזהיר מהנטייה של משקיעים להסיק מהתשואות החריגות של השנים האחרונות לגבי העתיד.

"אכלנו את תשואת השנים, חלק מתשואת השנים הבאות", אמר. לדבריו, מי שמסתכל על שלוש השנים האחרונות כאילו הן מייצגות את מה שיקרה בהמשך, טועה. "שוק המניות לא יכול לעשות תשואה דו-ספרתית רב-שנתית. כך אני חושב".

"המדדים מסתירים את הירידות הגדולות בחלק מהמניות"

אחת הנקודות שהעלה לפידות היא הפער בין המדדים המובילים לבין המתרחש במניות הבודדות. המדדים מציגים תמונה חיובית בזכות מספר חברות גדולות שעלו בשיעורים חדים, אבל מאחוריהם יש מניות רבות שכבר עברו תיקונים משמעותיים.

"ברמות הנוכחיות לא הייתי מגדיל את מרכיב המניות למי שלא עשה זאת קודם", אמר לפידות. לצד הזהירות, הוא הסביר כי בחלק מהמניות המקומיות כבר נוצרו מחדש מחירים סבירים.

כדוגמה הצביע על תחומי הנדל"ן המניב והבנייה. לדבריו, מניות בענפים הללו הגיעו בעבר לתמחורים שהתבססו על תרחישים אופטימיים מאוד, ומאז חלקן ספגו ירידות חדות. התיקון הזה עשוי לייצר הזדמנויות נקודתיות, אך אין פירושו שכל הענף זול או שכל מניה שנפלה הפכה להשקעה אטרקטיבית.

לפידות הדגיש כי גם בתוך סקטור מסוים יש חברות שייהנו מהמגמות הכלכליות ואחרות שייפגעו. לכן, חלוקה פשוטה לענפים מנצחים ומפסידים אינה מספיקה. נדרש לבחון את החברות עצמן, את הרווחיות שלהן ואת המחיר שמשלמים עבורן.

מהפכת ה-AI אמיתית, אבל האם המשקיעים מגזימים?

חלק נרחב מהשיחה הוקדש לבינה מלאכותית ולהשפעתה על הכלכלה ועל שוקי המניות. לפידות מכיר בעוצמת המהפכה הטכנולוגית, אך מזהיר מההנחה שהיא תוביל בהכרח לצמיחה כלכלית חריגה ולתשואות גבוהות לאורך שנים.

לדבריו, גם מהפכות טכנולוגיות גדולות בעבר שינו באופן דרמטי את חיי האנשים, אך לא הובילו באופן אוטומטי לקפיצה דומה בצמיחה לנפש. הוא הזכיר את מהפכת האינטרנט והסביר כי השינוי הטכנולוגי אינו מבטל את חוקי הכלכלה.

לפידות התייחס גם לתחזיות של אילון מאסק על רובוטים אנושיים שיוכלו לבצע עבודות רבות ולהגדיל את הפריון. לדבריו, הפוטנציאל ברור, אבל המרחק בין החזון למציאות עדיין גדול. "זה עוד לא קורה", אמר והסביר כי גם אם הטכנולוגיות יתפתחו, השינויים יתרחשו לאורך זמן.

אחת הדוגמאות שהביא דווקא ממחישה כיצד הבינה המלאכותית כבר משנה את הרווחיות של ענפים ותיקים. תעשיית שבבי הזיכרון, שסבלה במשך עשרות שנים ממחזוריות חריפה ומתקופות ממושכות של הפסדים, נהנית כעת מביקושים חזקים בעקבות ההשקעות בתשתיות AI.

לדבריו, חברות בענף הצליחו להעלות מחירים בשיעורים חריגים, ובחלק מהמוצרים אף פי עשרה. הוא סיפר כי בארגון שלו ביקשו להחליף שרת שעלותו לפני שלוש שנים הייתה כ-20 אלף דולר, וקיבלו הצעת מחיר של כ-180 אלף דולר, בעיקר בשל התייקרות רכיבי הזיכרון.

זו דוגמה לכך שמהפכת ה-AI מייצרת הזדמנויות גם בתעשיות שבעבר נחשבו לא אטרקטיביות במיוחד. עם זאת, הרווחיות יוצאת הדופן של היום אינה מבטיחה שתימשך לאורך זמן.

האם בועת הדוט-קום חוזרת? "הפעם יש הבדל משמעותי"

לפידות התייחס להשוואה בין ההתלהבות הנוכחית ממניות ה-AI לבין בועת האינטרנט שהתפוצצה בשנת 2000. הוא סבור שקיימים הבדלים מהותיים בין שתי התקופות.

בתחילת שנות האלפיים, לדבריו, הבועה התבססה במידה רבה על חברות צעירות, רבות מהן ללא פעילות עסקית מבוססת, שמחירי מניותיהן זינקו בעיקר בשל ההבטחה הטכנולוגית. הוא הזכיר חברות ששינו את שמן כדי לשייך את עצמן לעולם האינטרנט וזכו בעקבות זאת לזינוק במניה.

"היום אין לך כאלה תופעות", אמר לפידות. לדבריו, מהפכת ה-AI מובלת הפעם על ידי ענקיות הטכנולוגיה, החברות הגדולות והחזקות בעולם, שנהנות מעסקים מבוססים ומרווחיות גבוהה.

גם אם ההשקעות של מיליארדי הדולרים במרכזי הנתונים לא יניבו את התשואה הצפויה, הוא אינו מעריך שהחברות הללו ייעלמו או יקרסו מבחינה עסקית. עם זאת, מחירי המניות שלהן בהחלט עלולים לרדת.

השאלה החשובה, לדבריו, היא מה תהיה התשואה על ההון המושקע, כמה זמן תימשך הצמיחה והאם ההכנסות העתידיות יצדיקו את השוויים הנוכחיים. "אלו עדיין סימני שאלה לא סגורים", אמר.

לפידות הזהיר גם מההשפעה של ההתלהבות על התנהגות המשקיעים. ככל שמניות עולות ומשקיעים מרוויחים, כך גדל התיאבון לסיכון. לדבריו, הפחד והחמדנות הם חלק מההתנהגות האנושית, ולא נעלמו עם ההתקדמות הטכנולוגית.

"אני אנטי מינוף - זה הימור של צל"ש או טר"ש"

כשנשאל כיצד צריכים משקיעים להתנהל כיום, לפידות הדגיש את היתרון שנוצר בשוק איגרות החוב. אחרי תקופה ארוכה של ריבית אפסית, שבה משקיעים סולידיים התקשו למצוא תשואה בחלק האג"ח של התיק, כיום ניתן לקבל תשואות משמעותיות גם באפיקים בעלי סיכון נמוך יחסית.

מבחינתו, משקיע שהחזיק במשך שנים שיעור גבוה של איגרות חוב אינו צריך למהר ולעבור למניות דווקא אחרי תקופה של עליות חדות. התשואות הקיימות בשוק האג"ח מאפשרות לבנות תיק השקעות מאוזן בלי להגדיל באופן משמעותי את החשיפה למניות.

לפידות התייחס גם לשינוי ארוך הטווח בהרגלי ההשקעה של הציבור. לדבריו, במהלך עשרים עד שלושים השנים האחרונות עלה משמעותית שיעור המניות בתיקי ההשקעות של הציבור בישראל, בין היתר בעקבות הנכונות הגוברת לקחת סיכון וההצלחה של שוקי המניות.

אבל הוא מזהיר מפני הגדלה נוספת של החשיפה רק משום שהשווקים עלו. "גם ברמה העקרונית, זה לא הזמן בראייה שלי להגדיל את מרכיב המניות", אמר.

הוא היה חד במיוחד בנושא המינוף. "אני אנטי מינוף בגדול", אמר והסביר כי השקעה במניות באמצעות כספים שאולים עלולה להפוך תיק השקעות להימור, שבו המשקיע יכול להרוויח בגדול, אבל גם להפסיד סכומים משמעותיים.

"מה שהממשלה צריכה לעשות הוא לא להפריע"

בשיחה התייחס לפידות גם לאי הוודאות הפוליטית ולחשיבותה עבור המשקיעים. לדבריו, שוקי ההון מתקשים לפעול בסביבה שבה לא ברור מה תהיה מדיניות הממשלה ועד כמה תהיה יציבה.

לפידות הדגיש כי מבחינת הכלכלה ושוק ההון, אחד התנאים החשובים ביותר הוא שהממשלה תאפשר למגזר העסקי לפעול בחופשיות ולא תנסה לכוון בכוח את ההשקעות במשק.

הוא הזהיר במיוחד מפני ניסיונות להשתמש בכספי הפנסיה כדי לקדם מטרות ממשלתיות, גם כשהמטרות עצמן נראות ראויות, כמו השקעה בהייטק או בתשתיות. לדבריו, ההחלטות על השקעת כספי החוסכים צריכות להתקבל לפי שיקולים כלכליים ותוך שמירה על עצמאות מנהלי ההשקעות.

"אנחנו צריכים שהממשלה לא תתערב", הוא אומר ומסכם. מסביר כי תפקידה של המדינה הוא לפקח ולמנוע כשלים, ולא להכתיב לגופים המוסדיים היכן להשקיע.