הלוואה או שכר? חברה תבעה את מנהל החשבונות לשעבר

במשך 26 שנה בנימין עודני היה מנהל החשבונות של מונו-מוד סחר ושיווק, חברה שמייבאת ומשווקת מחשבים וציוד נלווה מ-1988. הבעלים והמנהל שלה, יחזקאל דיין, היה גם חבר קרוב שלו. הקשר הסתיים ב-2013 בסכסוך, וב-2020 החברה תבעה ממנו כסף בבית משפט השלום בטענה שהוא חייב לה אותו עבור הלוואות שניתנו לו. אחרי סיבוב בבית משפט השלום, התיק הגיע לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. השופט אלעד שביון ונציגי הציבור דוד זיו ואיל רחלי דחו את תביעת החברה וגם את התביעה הנגדית של עודני.

לפי החברה, בסביבות 2008 דיין הסכים להלוות לעודני כסף כדי שהוא יוכל להשקיע בקרקעות ובנכסים ברומניה. התנאי היה שהכסף יוחזר אחרי שבע שנים, עם ריבית. בסך הכל עודני קיבל 266,151 שקל, והסכום נרשם בספרי החברה כהלוואה. בכתב התביעה דרשה החברה 401 אלף שקל.

עודני סיפר סיפור אחר לגמרי. לדבריו, הכסף שקיבל ב-2007 עד 2010 היה עבור הפרשי שכר ובונוסים, משום שהיקף העבודה והסמכויות שלו גדלו. הכסף נרשם כהלוואה רק כדי שהחברה, שהיתה זקוקה אז לאשראי מהבנקים, תציג דו"חות כספיים טובים יותר. עודני גם טען שאם הכסף לא היה נרשם כהלוואה, "היה חשש שיגולמו בביקורת מס הכנסה". בגלל נכות שנפסקה לצמיתות, הוא עצמו פטור ממס הכנסה.

שכיר או עצמאי?

השאלה הראשונה היתה אם התיק בכלל שייך לבית הדין לעבודה. ב-2008 עבר עודני לעבוד מול החברה עם חשבוניות מס במקום תלושי שכר, ובאותה ההזדמנות הוא גם קיבל "מענק פרישה" של 85,131 שקל. החברה טענה שבזאת הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

אבל בעדותו דיין עצמו אישר שלא השתנה הרבה. כשנשאל אם עודני עשה את אותה עבודה לפני השינוי ואחריו, הוא השיב: "כן, אותו דבר". בית הדין קבע שיחסי העבודה נמשכו גם ב-2008 עד 2013: עודני עבד בעיקר ממשרדי החברה, היה כפוף לדיין, קיבל מתנות לחג כמו שאר העובדים, ומ-2009 הוא עבד רק בשבילה. השופטים ציינו גם שהחברה "אינה נמנית על גופים פיננסיים נותני אשראי", ולא הסבירה באיזו מסגרת אחרת, מלבד יחסי העבודה, היא הלוותה לו סכומים כאלה.

העדות שהכריעה היתה של רואה החשבון של החברה באותה התקופה, צביקה דרוקר. הוא העיד שרשם את הכסף בספרים כיתרת חובה, ולא כהלוואה. "אני לא אמרתי שזאת הלוואה... אבל אני רשמתי את זה כיתרת חובה", הוא אמר. דרוקר גם הסביר מה מבחינתו נחשב הלוואה: "הלוואה בעיניי זה דבר מוסדר - שנקבעו מועדי פירעון ונקבע שיעור ריבית". הלוואה שכזו, לדבריו, היתה מופיעה בדו"חות בנפרד. היו עוד כמה דברים שחיזקו את גרסת עודני. אין שום מסמך חתום על ההלוואות, ודיין הודה בכך בעדותו. בשלוש הפעמים שבהן עודני כן לקח הלוואות קטנות, הוא החזיר אותן מיד בצ'קים דחויים, ודיין אישר שכך היה. הכסף שבמחלוקת, לעומת זאת, הועבר בתשלומים קטנים יחסית ובלי תיעוד - דפוס שלפי בית הדין מתאים יותר לתשלומי שכר שוטפים מאשר להלוואה לקניית קרקעות ברומניה.

החברה גם לא הציגה שום ראיה לכך שהיא ניסתה לגבות את הכסף. הדבר היחיד שהיא הגישה היה מייל מ-2018 שבית הדין קבע שאין בו שום סימן לגבייה. הפעולה הראשונה שלה לגביית הכסף היתה הגשת התביעה ב-2020 - שנים אחרי מועד ההחזר הנטען. "התנהלות החברה כאמור אף היא מעידה, כי בפועל לא היה מדובר בכספי הלוואה", כתבו השופטים בהחלטתם. גם טענת החברה, שלפיה היא הופתעה מטיוטת ההסכם שעודני שלח ב-2014 לא החזיקה. דרוקר העיד שהוא זה שניסח את ההסכם על סמך שיחות עם שני הצדדים, ו"זה לא היה חד-צדדי". בית הדין קבע שהיחסים הקרובים בין השניים "יכלו בהחלט להוביל להתנהלות פחות פורמלית ברישום תשלומים", ודחה את תביעתה של החברה.

ומה עם התביעה של עודני?

עודני תבע בחזרה כ-250 אלף שקל: פיצוי על עוגמת נפש ועל לשון הרע, החזר של 52,193 שקל עבור מע"מ שהוא שילם על החשבוניות שהוציא, שכר עבור יולי ואוגוסט 2013 ויתרת פיצויי פיטורים. אבל כאן הוא נכשל. הקשר בין הצדדים הסתיים ב-2013, והתביעה שכנגד הוגשה רק ביולי 2022 - כתשע שנים אחר כך. לכן בית הדין קבע שהיא התיישנה. השופטים הוסיפו שגם לגופו של עניין, התביעה היתה נדחית.

לגבי לשון הרע, עודני לא פירט מה בדיוק נאמר עליו, מתי ולמי. לגבי השכר עבור הקיץ של 2013, הוא לא שלח עבור החודשים האלה חשבוניות, וגם לא הציג שום מסמך שמוכיח שהוא אכן עבד בהם. "סביר שאם עודני לא היה מקבל שכר הוא היה פונה על כך באופן מידי", כתבו השופטים בפסק הדין שפורסם.

• סדקים בבינה המלאכותית? אינוודאטה צונחת ביותר מ-20% אחרי דיווח על פיטורי 550 עובדים
• הולנד תצמצם כ-25 אלף משרות בממשל: המבחן הגדול של AI בשירות הציבורי

גם התביעה בדרישה לפיצויי פיטורים נדחתה, משום שבית הדין קבע שעודני לא פוטר. במכתב הסיום ששלח לחברה הוא כתב בעצמו: "בתנאים הנוכחים ללא שכר וללא חתימה על ההסכם אינני מוכן להמשיך בעבודתי". בעדותו הוא גם הודה שבזמנו ויתר על זכויותיו: "אם הוא לא היה מגיש נגדי את התביעה, מבחינתי אני ויתרתי".

התביעות של שני הצדדים נדחו במלואן, וכל צד יישא בהוצאות המשפט שלו. את החברה ייצגו עו"ד יהודה ברמי ועו"ד דוד דוידוב.