האם ליד איקאה תקום חוות שרתים? השמות והאתרים המפתיעים במרוץ ה-AI הישראלי
הבקשות לחיבור חוות שרתים נערמות על שולחנה של נגה, וכוללות פרויקטים במתחמים המזוהים עם איקאה ו-BIG; הדרישה לחשמל מגיעה לעשרות ג'יגה-וואט, כשפרויקט אחד בחדרה מבקש לבדו 1,111 מגה-וואט - אלא שהתחייבויות לחיבור בהיקף של כ-1.5 ג'יגה-וואט כבר ניתנו, ורשת החשמל
לא תוכל לספק את מלוא הביקוש
מתחם איקאה בבאר שבע, מתחמי ביג בקריית גת, טבריה וקריית שמונה, שטחי מפעל אליאנס בחדרה ופארקי תעשייה ברחבי הארץ. המקומות האלה אולי לא נראים במבט ראשון כחלק ממרוץ הבינה המלאכותית, אבל הם מופיעים ברשימת הבקשות לחיבור חוות שרתים שנמצאת על שולחנה של נגה, מנהלת מערכת החשמל. בסך הכול מדובר בכ-100 בקשות ובהספק מבוקש עצום, שממחיש שהחסם הבא בפני התרחבות הענף בישראל עלול להיות היכולת לספק לפרויקטים חשמל.
המספר החריג ביותר מגיע מחדרה. לפי הנתונים, במתחם של מגה אור בשטחי מפעל אליאנס התבקש חיבור בהספק של 1,111 מגה-וואט. לשם המחשה, מדובר ביותר מג'יגה-וואט עבור פרויקט אחד. לצדו מופיעות בקשות גדולות נוספות, ובהן 875 מגה-וואט ב-AI Factory בפארק קדמת גליל, 875 מגה-וואט בפרויקט SDS בנשר ו-720 מגה-וואט בנווה ימין.
גם מתחמי מסחר מוכרים נכנסו לתמונה. ברשימה מופיעה בקשה בהיקף של 500 מגה-וואט במתחם איקאה בבאר שבע, וכן בקשות של 500 מגה-וואט במתחמי ביג בקריית גת, בטבריה ובקריית שמונה. עצם הופעת המתחמים ברשימה אינה אומרת בהכרח שאיקאה או ביג הן היזמיות של חוות השרתים, אבל היא ממחישה עד כמה רחב החיפוש אחר קרקעות שיכולות להתאים לענף.
100 בקשות - ורשת חשמל אחת
האתגר אינו מסתכם במספר הפרויקטים. חוות שרתים, ובמיוחד המתקנים הגדולים שנדרשים להפעלת מערכות בינה מלאכותית, הן צרכניות חשמל כבדות במיוחד. הן זקוקות לאספקה רציפה, להספק גבוה ולרמת אמינות שמצמצמת מאוד את מספר המקומות שבהם ניתן לחבר אותן לרשת בלי השקעות נוספות.
לכן חשוב להפריד בין בקשה לחיבור לבין פרויקט שבאמת יקום. העובדה שיזם מבקש מאות מגה-וואט אינה אומרת שנגה יכולה לספק לו אותם, ובוודאי אינה אומרת שכל כ-100 הבקשות יתממשו. חלקן עשויות להצטמצם, להידחות או לא לצאת לפועל כלל. אבל הצבר הגדול הוא אינדיקציה לביקוש מצד היזמים - ובעיקר ללחץ שנוצר על משאב מוגבל.
הלחץ הזה כבר הגיע לרגולטור. ביולי הורתה רשות החשמל לעצור זמנית את הטיפול בבקשות חדשות לחיבור חוות שרתים גדולות, בזמן שהיא בוחנת מחדש את הכללים שלפיהם יחולק ההספק הזמין. ככל שהבקשות גדולות יותר, שאלת הקדימות נעשית מהותית: התחייבות לחיבור שניתנה לפרויקט שיתעכב במשך שנים עלולה לחסום קיבולת מפרויקט אחר שמוכן לצאת לדרך.
וזה גם מחזיר לשאלה שעליה הצבענו לאחרונה בביזפורטל. התחייבויות לחיבור חוות שרתים בהיקף של כ-1.5 ג'יגה-וואט כבר ניתנו, בעוד שהמידע לגבי זהות מקבלי ההתחייבויות והתנאים שבהם ניתנו אינו שקוף במלואו - למה רשות החשמל מחזיקה את המשקיעים בחושך?. הנתונים החדשים מחדדים את המשמעות: מאחורי אותם 1.5 ג'יגה-וואט עומד תור גדול בהרבה של יזמים שרוצים גם הם מקום ברשת.
חיבור לחשמל הופך לחלק מהשווי של הקרקע
עבור חברות הנדל"ן והמשקיעים שנכנסו בשנים האחרונות לתחום חוות השרתים, יש לכך משמעות כלכלית ישירה. קרקע באזור תעשייה יכולה להיראות מתאימה להקמת דאטה סנטר מבחינת מיקום, שטח ונגישות, אבל בלי אפשרות לקבל מאות מגה-וואט היא אינה בהכרח שווה הרבה ליזם בתחום.
במובן הזה, חיבור החשמל מתחיל להפוך לנכס בפני עצמו. שני מגרשים דומים יכולים לקבל שווי שונה לחלוטין אם לאחד מהם קיימת אפשרות ממשית להתחבר לרשת בהספק הדרוש ולשני לא. עבור המשקיעים בחברות שמדווחות על תוכניות להקמת חוות שרתים, השאלה החשובה לכן אינה רק כמה מגה-וואט מתוכננים בפרויקט, אלא מה בדיוק כבר הובטח על ידי מנהל המערכת ומה עדיין נמצא בגדר בקשה.
- עזריאלי חתמה על חוזה דאטה סנטר ל-8 שנים; ה-NOI השנתי צפוי לעמוד על 24.9 מ׳ ליש״ט
- האם המחשוב הקוונטי ימוטט את המודל הכלכלי של הדאטה סנטרים?
גם המדינה מבינה שהתחזיות שעליהן נבנתה מערכת החשמל לא הותאמו במקור לקצב שבו צומח הביקוש לחוות שרתים. הגדלת הייצור לבדה אינה פותרת את הבעיה. כדי להעביר כמויות גדולות של חשמל למתחם מסוים נדרשים גם קווי הולכה, תחנות משנה ותשתיות מקומיות, והקמתן יכולה לקחת שנים.
הפער הזה עשוי להשפיע גם על המיקום שבו יוקמו בסופו של דבר חוות השרתים. במקום לבחור קרקע רק לפי מחיר, קרבה למרכז או תשתיות תקשורת, היזמים יצטרכו לתת משקל גדול יותר למקום שבו רשת החשמל מסוגלת לקלוט אותם. לכן פרויקטים בפריפריה עשויים לקבל יתרון אם קיימת בהם קיבולת מתאימה, בעוד שקרקעות אטרקטיביות יותר במרכז עלולות להיתקל במגבלת חיבור.
בארצות הברית הוויכוח כבר הגיע לחשבון החשמל
מה שקורה בארצות הברית מספק הצצה לשלב הבא של התהליך. שם חוות השרתים כבר הפכו בחלק מהמדינות מסוגיה תשתיתית לסוגיה פוליטית, כאשר תושבים ורשויות מקומיות שואלים לא רק אם יש מספיק חשמל לפרויקטים, אלא גם מי משלם על הרחבת המערכת שנדרשת עבורם.
סקר גאלופ מצא כי 71% מהאמריקאים מתנגדים להקמת מרכזי נתונים של בינה מלאכותית בקרבת מקום מגוריהם. בין החששות שעולים נמצאים צריכת החשמל והמים, האפשרות לעלייה בחשבונות והעלות שתשתיות חדשות עלולות להטיל על הקהילה המקומית. מנגד, תומכי הפרויקטים מצביעים על השקעות, הכנסות לרשויות ויצירת מקומות עבודה.
בישראל הדיון נמצא עדיין בעיקר סביב השאלה כמה חוות ניתן לחבר והיכן. אלא שהיקף הבקשות מראה שהשאלה הכלכלית הרחבה יותר עשויה להגיע בהמשך: אם המדינה תידרש להאיץ השקעות של מיליארדי שקלים בייצור, בהולכה ובתחנות משנה כדי לאפשר את התרחבות הענף, יהיה צורך לקבוע כמה מהעלות תוטל על היזמים וכמה על מערכת החשמל כולה.
- סולאיר וכלל קונות 219 מתקנים בפולין ב-175 מיליון אירו
- מלאי הדיזל בארה"ב בשפל עונתי - והמחירים כבר מתקרבים לשיא
מרוץ ה-AI, במילים אחרות, כבר אינו מתקיים רק בתוך מרכזי הנתונים. הוא מתחיל להתנהל גם על הקיבולת של רשת החשמל. עבור יזמי חוות השרתים, קבלת החיבור עשויה להפוך לאחד השלבים החשובים ביותר בדרך לפרויקט - ועבור המשקיעים, ההבדל בין מאות מגה-וואט שהתבקשו לבין מאות מגה-וואט שבאמת הובטחו הוא הבדל שכדאי לשים לב אליו.
