היה לו בית גדול, הפסיק לשלם משכנתא - וביקש הנחה בריבית

מדצמבר 2022 חדל אדם מרמלה לשלם את החזרי המשכנתא עבור ביתו, ובכל חודש נצבר עוד ועוד חוב. עד שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, כבר הגיע חוב הפיגורים לכ-518 אלף שקל, כשההחזר החודשי לבדו הוא כ-26 אלף שקל. במקום למכור את הבית או למשכן אותו לצד שלישי, החייב בחר להמשיך ולהיאחז בנכס - ועכשיו ניסה גם לשכנע את רשם ההוצאה לפועל שמגיעה לו הנחה בריבית שנצברה. הבקשה נדחתה, אחרי שהרשם אסף אבני, מלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, חשף שהחייב טען שתי גרסאות סותרות בשני תיקים מקבילים.

התיק שהגיע רשם אבני נפתח במאי 2024 למימוש המשכנתא על בית מגוריו של החייב. באוגוסט 2025 מונה כונס נכסים שיממש את הנכס לטובת פירעון החוב לבנק. כדי לעכב את המימוש, טען החייב שיש לו שני תיקי כינוס נוספים בתל אביב, שבמסגרתם נמכרו שתי דירות אחרות שלו - ומהיתרה שתישאר הוא יסלק את החוב לבנק. לפי הטענה, מדובר בכספים שכבר אמורים להגיע אליו, ולכן לא הוגן להטיל עליו ריבית פיגורים בזמן שהוא ממתין להם.

אלא שבדיקה של הרשם העלתה תמונה הפוכה לגמרי. באחד מהתיקים האחרים הורה הרשם בו להעביר את יתרת קופת כינוס, בסכום של כ-105 אלף שקל, דווקא לתיק שבו דן הרשם אבני, כדי לצמצם את החוב לבנק - בדיוק כפי שהחייב עצמו הצהיר שיקרה. אבל בפועל, החייב עתר שם להעביר את הכסף לכיסו שלו, בטענה שממילא בתיק המשכנתא צפוי מימוש שיכסה את מלוא החוב.

הרשם לא התרשם: "החייב העלה 2 טענות מהותיות סותרות": מצד אחד הוא ביקש לעכב את מימוש הבית כי הכסף מהדירות האחרות בדרך, ומצד שני הוא טען שם שאין צורך להעביר כלום כי הבית ממילא יכסה הכל. לדבריו, מדובר בסעד מן היושר, ומי שמבקש אותו צריך לבוא "בניקיון כפיים וביושר" - התנהלות שכזו, כתב הרשם, יכולה להוביל לדחיית הבקשה כבר על הסף.

גם לגופו של עניין: אין זכאות לכסף שעוד לא חולק

מעבר לבעיה ההתנהגותית, הרשם קבע שגם לגופה הבקשה לא עומדת. כדי לקבל הנחה בריבית, החייב צריך להוכיח שהוא בכלל זכאי לכספים מהתיקים האחרים, ושהעיכוב בהעברה שלהם לא תלוי בו. בפועל, באחד התיקים עדיין לא ניתנה כלל החלטת חלוקה, ואילו בשני ניתנו החלטות חלקיות שלא כיסו את מלוא החוב. כל עוד לא ניתנה החלטת חלוקה מפורשת, קבע הרשם, הכסף עדיין לא "שייך לחייב מסוים - והבעלות על הנכס עוברת במלואה לניהול הכונס. החייב גם נמנע מלזמן את הכונסים לחקירה או להציג חוות דעת חשבונאית שתוכיח את הנזק הנטען - מה שלדעת הרשם פועל נגדו.

הרשם הזכיר גם שהבנק הסכים להמתין עם המימוש, אך הוא לא ויתר על הריבית שנקבעה בשטר המשכנתא, ושלחייב היתה כל הזמן האפשרות למכור את הבית בעצמו או למשכן אותו לצד שלישי. למעשה, החייב העיד בעצמו שאושרה לו משכנתא הפוכה מגורם חיצוני שיכלה לסלק את מלוא החוב לבנק - ובכל זאת הוא בחר שלא לממש אותה.

בלב פסק הדין ניצבת קביעה עקרונית, שלפיה "העדפת החייב להיאחז בנכס כשיקול עסקי-כלכלי תחת הסכמה למימושו... אינה יכולה להוות טעם מיוחד להפחתת ריבית בתיק משכנתא". לדברי הרשם, "מדובר באי-מיצוי מודע ומחושב של יכולת הפירעון", ולא בנסיבות שאין לחייב שליטה עליהן. הוא הוסיף כי קבלת טענה כזו "תשמיט הקרקע תחת מוסד המשכון", ועלולה בטווח הארוך לייקר אשראי לכלל הלווים. גם הטענה לגבי מצב רפואי קשה נדחתה, מכיוון שהחייב לא הראה שהמצב הרפואי הוא זה שמנע ממנו למכור את הנכס בזמן.

לבסוף, התייחס הרשם לגודלו של הנכס עצמו - בית פרטי על מגרש של 623 מ"ר, עם שטח בנוי של 240 מ"ר, שמונה חדרים ויחידות דיור, שבו מתגוררים החייב, אשתו ובנם הבגיר בלבד. לדבריו, "דווקא מחדלו של החייב לאורך השנים לאור טיב הנכס, פוגם בתחושת הצדק", ובוודאי שלא מהווה סיבה מיוחדת להפחתת ריבית. בשורה התחתונה, הרשם דחה את הבקשה של החייב במלואה, וחייב אותו בהוצאות משפט בסכום של 2,500 שקל לטובת הבנק הזוכה.