
2 מיליון ריאל לדולר: המטבע האיראני נשבר לפני המתקפה הכלכלית של ארה"ב
הריאל נפל לשפל של כ-2.02 מיליון לדולר, יותר מפי שניים מהרמה שנרשמה בתקופה המקבילה אשתקד; קרן המטבע צופה אינפלציה של 68.9% והתכווצות של 5.4% בכלכלה ב-2026, בזמן שוושינגטון מתכננת להקשות עוד יותר על זרימת המטבע הזר לטהרן
הריאל האיראני נפל לשפל חדש והדולר נסחר בשוק החופשי סביב 2.02 מיליון ריאל. רק בתחילת השבוע שעבר עמד השער על כ-1.865 מיליון ריאל לדולר, כך שבתוך פחות משבוע התייקר הדולר ביותר מ-8%. בתקופה המקבילה אשתקד הוא נסחר סביב 958 אלף ריאל.
עבור האיראנים, שרבים מהם מתמחרים עסקאות בטומאן, השווה לעשרה ריאל, מדובר בכ-202 אלף טומאן לדולר. גם המטבעות האירופיים טיפסו לשיאים חדשים, כאשר האירו מתקרב ל-2.34 מיליון ריאל והליש"ט נסחרת מעל 2.72 מיליון ריאל.
הפער בין שער השוק החופשי לשערים הרשמיים חשוב להבנת המשבר. הממשלה משתמשת בשערים שונים לצרכים מסוימים וליבוא מסובסד, אך משקי בית ועסקים שאין להם גישה למטבע זר בתעריף ממשלתי נאלצים להתמודד עם המחיר הגבוה יותר בשוק.
הפיחות מגיע בעיתוי בעייתי במיוחד לטהרן. ארה"ב נערכת להרחבת הסנקציות הכלכליות נגד איראן, עם דגש על קוני נפט, בנקים, חלפנים, חברות ספנות וגופים נוספים שמאפשרים למדינה לקבל מטבע חוץ ולהמשיך לסחור. מבחינת שוק המט"ח, האיום עצמו מספיק כדי להגביר את הביקוש לדולרים עוד לפני שהצעדים החדשים מופעלים בפועל.
פחות דולרים מנפט, יותר ביקוש למטבע זר
הבעיה של איראן אינה מסתכמת בירידה בשער הריאל. הכנסות הנפט מספקות למדינה חלק מרכזי מהמטבע הזר הדרוש למימון יבוא ולתמיכה בתקציב, והיכולת להמיר את הנפט לכסף שניתן להשתמש בו נמצאת תחת מגבלות הולכות ומתרחבות.
המהלך האמריקאי המתוכנן מכוון בדיוק לנקודה הזאת. במקום להסתפק בסנקציות על חברות איראניות, וושינגטון מבקשת להעלות את המחיר גם עבור הצד השני בעסקה. אם קונה נפט, בנק או חברת ספנות זרה יצטרכו לבחור בין עסקים עם איראן לבין גישה למערכת הפיננסית האמריקאית, הממשל מעריך שחלקם יעדיפו להתרחק מטהרן.
החשש מפני ירידה נוספת בהיצע הדולרים יוצר מעגל שמזין את עצמו. משקי בית ועסקים שמעריכים שהמטבע המקומי ימשיך להיחלש מנסים להמיר חסכונות לדולר, זהב או נכסים אחרים. הביקוש עולה, הריאל נחלש עוד יותר והיבוא מתייקר.
לאחר מכן מגיע הסיבוב הבא: חומרי גלם, תרופות, ציוד ומוצרים מיובאים עולים יותר בריאל, וההתייקרות מתגלגלת למחירים המקומיים. אינפלציה גבוהה מחזקת שוב את הרצון להחזיק נכסים שאינם נקובים בריאל.
קרן המטבע הבינלאומית צופה כעת שאינפלציית המחירים לצרכן באיראן תגיע לכ-68.9% ב-2026, לצד התכווצות של כ-5.4% בתוצר. השילוב בין פיחות, עליות מחירים וירידה בפעילות הכלכלית מקשה על הממשלה לייצב את המטבע באמצעות צעדים מקומיים בלבד.
- ארה"ב פותחת "D-Day כלכלי" נגד איראן: עכשיו המטרה היא מי שעוזר לטהרן לשרוד
- "ארה"ב מנצלת את היותה מצר הורמוז של העולם הפיננסי"
המשמעות למשק בית איראני אינה מוגבלת למוצרי יבוא. גם מוצר שמיוצר בתוך איראן יכול להכיל חומרי גלם, ציוד, חלקי חילוף או אריזות שנרכשים במטבע זר. כאשר הדולר מתייקר ביותר מפי שניים בתוך שנה, קשה ליצרן להשאיר את המחיר לצרכן ללא שינוי.
סובסידיות מגינות על הציבור, אך מכבידות על התקציב
הממשלה מנסה לבלום חלק מהפגיעה באמצעות סובסידיות, בעיקר במוצרים שנחשבים רגישים מבחינה חברתית. הדוגמה הבולטת היא דלק, שבו המחיר לצרכן נמוך משמעותית מהעלות הכלכלית של אספקתו.
הנשיא מסעוד פזשכיאן הצביע על הפער בין עלות אספקת הבנזין לבין המחיר המסובסד שהאזרח משלם. עבור הממשלה זהו מנגנון שמסייע לשמור על מחיר נמוך לציבור, אך בתקופה של ירידה בהכנסות מטבע חוץ ופגיעה בתקציב, העלות נעשית כבדה יותר.
הדילמה של טהרן ברורה. צמצום הסובסידיות יכול להקל על התקציב, אך להעלות במהירות את יוקר המחיה וליצור אי שקט. המשך הסבסוד שומר חלק מהמחירים נמוכים, אך מחייב את המדינה להוציא יותר כסף בתקופה שבה מקורות ההכנסה שלה נמצאים תחת לחץ.
הרמה של 2 מיליון ריאל לדולר היא בעיקר נקודת ציון, אך היא משקפת ירידה חדה באמון במטבע. בתחילת השבוע שעבר נדרשו פחות מ-1.9 מיליון ריאל לרכישת דולר, ולפני שנה פחות ממיליון. ככל שהפיחות נמשך, ההתמקדות עוברת פחות במספר המדויק ויותר במהירות שבה הציבור והעסקים מנסים להגן על עצמם מפני הירידה בערך הכסף.
- שבוע המבחן של אסיה: האם ה-AI באמת מייצר רווחים והאם הצרכן הסיני חוזר לקנות?
- המשבר ב-KPMG אוסטרליה מעמיק: כמעט 400 מפוטרים, השותפים סופגים קיצוץ של 13%
עבור ארה"ב, זו בדיוק נקודת הלחץ שהסנקציות החדשות אמורות להעמיק. אם איראן תצליח למכור פחות נפט או תתקשה יותר להעביר את התמורה דרך בנקים ומתווכים, כמות המטבע הזר שנכנסת למדינה עלולה להצטמצם עוד.
עבור איראן, המאבק על יצוא הנפט והמאבק על שער הריאל הפכו למעשה לאותו מאבק. כל חבית שאינה נמכרת וכל תשלום שמתקשה להגיע לטהרן מקטינים את היצע המטבע הזר, בזמן שהציבור מחפש יותר ממנו. ברמה של כ-2 מיליון ריאל לדולר, השאלה כבר אינה רק אם המטבע ייחלש, אלא אם הממשלה תצליח לעצור את המעגל בין פיחות, אינפלציה ומחסור בדולרים.