ארה"ב פותחת "D-Day כלכלי" נגד איראן: עכשיו המטרה היא מי שעוזר לטהרן לשרוד

ארה"ב מעבירה את המערכה מול איראן עמוק יותר אל המערכת הפיננסית והמסחרית שמחזיקה את טהרן מחוברת לעולם. שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט צפוי להציג הערב את הצעדים החדשים במסגרת מה שהוא מכנה "D-Day כלכלי", והפעם המוקד אינו רק גופים איראניים אלא גם מי שמספק להם נתיב לכסף, מסחר ונפט מחוץ למדינה.

בסנט הציג את המהלך כשלב נוסף ב-Economic Fury, מסע הסנקציות שמשרד האוצר האמריקאי מפעיל בחודשים האחרונים. וושינגטון כבר פעלה נגד חברות ספנות, רשתות פיננסיות, בורסות קריפטו וגופים בסין, הודו, רוסיה ומדינות נוספות שנקשרו לפעילות איראנית. כעת היא מאותתת על הרחבה נוספת של הלחץ כלפי מי שממשיך לאפשר לאיראן גישה למטבע חוץ ולמסחר בינלאומי.

המשמעות היא שהסיכון עובר בהדרגה מהחברה האיראנית עצמה אל הצד השני של העסקה. קונה של נפט איראני, גורם שמספק שירותי ספנות, חברה שמעבירה כספים או גוף שמסייע להסתיר את הבעלות על נכסים איראניים יכולים להפוך למטרה של הממשל האמריקאי.

זו הנקודה שבה הסנקציות נעשות מסוכנות יותר לטהרן. גוף איראני שכבר מנותק מארה"ב אינו בהכרח מתרגש מסנקציה נוספת. חברה זרה, לעומת זאת, צריכה לשקול אם עסקיה עם איראן מצדיקים את הסיכון לגישה לדולר, לבנקים מערביים, למשקיעים וללקוחות בארה"ב.

המהלך מגיע אחרי שכבר באוגוסט פגע משרד האוצר האמריקאי ברשתות שהעבירו מאות מיליוני דולרים עבור המערכת הבנקאית האיראנית, וביולי הרחיב את הסנקציות על רשת הספנות המזוהה עם מוחמד חוסיין שמחאני. בביזפורטל נכתב לאחרונה על המעבר האמריקאי מהמצור הצבאי ללחץ ישיר על מקורות הכסף של טהרן.

הנפט כבר נפגע, ועכשיו המבחן מגיע לסין

הנפט הוא אחד היעדים המרכזיים של הלחץ משום שהוא מספק לאיראן מטבע חוץ ומקור הכנסה שקשה להחליף. הסנקציות החדשות מגיעות כאשר היצוא האיראני כבר נפגע מהחסימה הימית ומהקשיים בהוצאת מטענים חדשים לשוק.

ההיצע של נפט איראני לקונים בסין לספטמבר ולאוקטובר הצטמצם בשבועות האחרונים, ובמקביל מלאי הנפט האיראני שנמצא על מכליות מחוץ לאזור החסימה ירד לכ-80 מיליון חביות, לעומת כ-105 מיליון לפני חידוש המצור. לפי הערכות בענף, חלק גדול מהמלאי שנותר כבר מיועד לקונים.

סין היא הנקודה שבה המהלך האמריקאי הופך מורכב יותר. לפי נתוני Kpler לשנת 2025, יותר מ-80% מהנפט שאיראן שלחה בדרך הים הגיע לסין. חלק גדול מהרכישות מתבצע באמצעות בתי זיקוק עצמאיים במחוז שאנדונג, המכונים "Teapots", במקום דרך חברות האנרגיה הממשלתיות הגדולות.

המבנה הזה מאפשר לבייג'ינג להמשיך לרכוש נפט איראני תוך צמצום החשיפה של החברות הסיניות הגדולות. בתי הזיקוק העצמאיים קטנים יותר, וחלקם כבר פועלים תחת מגבלות או חשופים פחות למערכת האמריקאית, ולכן עצם האיום בסנקציות אינו מבטיח שיפסיקו לקנות.

• "ארה"ב מנצלת את היותה מצר הורמוז של העולם הפיננסי"
• טראמפ: "אין שיחות עם איראן"; הנפט מזנק מעל 91 דולר

כאן נמצא המבחן של "D-Day כלכלי". קל יותר להטיל מגבלות על חברת קש או גורם פיננסי קטן. קשה יותר להפעיל לחץ שמספיק כדי לשנות את התנהגותם של קונים סינים שמספקים לטהרן חלק מרכזי מהכנסות הנפט שלה.

סין גם מגיעה לעימות הזה עם מרחב תמרון מסוים. במהלך המלחמה היא הקטינה משמעותית את יבוא הנפט הכולל והשתמשה במאגרים שצברה קודם לכן, לצד מקורות אספקה אחרים. סין הצליחה לחתוך בחדות את יבוא הנפט בזמן משבר איראן, מה שמקטין בטווח הקצר את התלות שלה בכל חבית איראנית.

מצד שני, בתי הזיקוק העצמאיים אוהבים את הנפט האיראני משום שהוא נמכר בדרך כלל בהנחה. כאשר ההיצע הצטמצם באוגוסט, חלק מהמטענים האיראניים כבר הוצעו בפרמיה ביחס לברנט, שינוי שמעיד על כך שהחסימה מתחילה להשפיע גם על כוח המיקוח של הקונים.

גם איחוד האמירויות הפכה לחלק משמעותי יותר מהלחץ. המדינה, ששימשה במשך שנים מרכז מסחרי ופיננסי חשוב עבור חברות ואנשי עסקים איראנים, השעתה באוגוסט את המסחר והעסקאות הפיננסיות עם איראן. עבור טהרן זו פגיעה בערוץ ששימש אותה למסחר, העברות כספים ויבוא.

אם מדינות נוספות יאמצו מגבלות דומות, המערכת האיראנית תתקשה יותר להשתמש במדינות שכנות כתחנות ביניים. מנגד, ככל שוושינגטון דורשת מיותר מדינות לבחור צד, היא גם מגדילה את הסיכון לעימותים עם שותפות שאינן מעוניינות לנתק לחלוטין קשרים עם איראן.

• 2 מיליון ריאל לדולר: המטבע האיראני נשבר לפני המתקפה הכלכלית של ארה"ב
• שבוע המבחן של אסיה: האם ה-AI באמת מייצר רווחים והאם הצרכן הסיני חוזר לקנות?

הרחבה של סנקציות משניות יוצרת גם בעיה ארוכת טווח עבור ארה"ב. הכוח שלה נשען במידה רבה על מרכזיות הדולר והמערכת הפיננסית האמריקאית. ככל שהכלי הזה מופעל בתדירות ובעוצמה גבוהות יותר, כך גדל התמריץ של סין ומדינות נוספות להרחיב מסחר במטבעות אחרים ולפתח מערכות תשלום שאינן תלויות בוושינגטון. החלופות עדיין רחוקות מלהחליף את המערכת הדולרית, אך הלחץ נותן סיבה להשקיע בהן.

איראן מאיימת על הורמוז כשהריאל נופל לשפל

איראן מגיבה לאיום האמריקאי באמצעות הנשק הכלכלי המרכזי שנותר לה: מצר הורמוז. מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הזהיר כי אם מדינות באזור ישתפו פעולה עם המערכה האמריקאית, איראן תפגע באינטרסים שלהן ותמנע יצוא נפט מהמפרץ.

רזאי הצהיר כי אם "המלחמה הכלכלית" תימשך, לא תצא אף טיפת נפט דרך המפרץ הפרסי או מצר הורמוז. האיום מכוון לא רק לארה"ב אלא גם לסעודיה, איחוד האמירויות ומדינות נוספות שהכנסותיהן תלויות ביצוא אנרגיה.

לפני המלחמה עבר במצר חלק משמעותי מאספקת הנפט והגז העולמית. מאז נפגעה התנועה בצורה חדה, וחלק מהיצואניות מנסות להגדיל שימוש בצינורות ובנתיבים שעוקפים את הורמוז. הקיבולת החלופית אינה מספיקה כדי להחליף את המצר במלואו.

המאבק על הורמוז כבר שינה את דפוסי הסחר והעלה את עלויות השילוח והביטוח במפרץ. לכן איום איראני להחריף שוב את ההגבלות יכול להפוך את הסנקציות האמריקאיות לבעיה גם עבור שוק האנרגיה העולמי.

זה האיזון שוושינגטון מנסה לנהל: לצמצם ככל האפשר את הכנסות הנפט של איראן בלי לגרום לזינוק במחיר החבית שיגדיל את ההכנסות מכל חבית שטהרן עדיין מצליחה למכור, ובלי להעלות מחדש את מחירי הדלק והאינפלציה בארה"ב.

איראן מגיעה לשלב הזה במצב כלכלי חלש. הריאל נפל השבוע לשפל של כ-2.02 מיליון ריאל לדולר בשוק החופשי. שנה קודם לכן נסחר הדולר סביב פחות ממיליון ריאל, כך שהמטבע האיראני איבד יותר ממחצית מכוחו מול הדולר בתקופה קצרה.

הפגיעה במטבע מתגלגלת למחירי מוצרים מיובאים, חומרי גלם וציוד, ומכבידה על משקי הבית. הערכות עדכניות מצביעות על אפשרות לאינפלציה שמתקרבת ל-70% השנה ועל התכווצות של הכלכלה, בזמן שהממשלה נדרשת להמשיך לממן סובסידיות והוצאות ביטחוניות.

גם כאן אין ודאות שהלחץ הכלכלי ישיג את התוצאה הפוליטית שוושינגטון רוצה. איראן פועלת תחת סנקציות במשך עשרות שנים, בנתה רשתות לעקיפתן והוכיחה שהיא מסוגלת להעביר חלק מהעלות אל הציבור תוך שמירה על המערכת השלטונית.

לכן הערב לא יקבע רק כמה חברות, אוניות או בנקים ייכנסו לרשימות הסנקציות. השאלה היא כיצד ארה"ב תאכוף את המהלך לאחר ההכרזה, ובעיקר אם תהיה מוכנה להפעיל את מלוא הלחץ גם כאשר השרשרת מובילה לבתי זיקוק בסין, למוסדות פיננסיים במדינות אחרות או לשותפות אזוריות שאינן מעוניינות בניתוק מוחלט מטהרן.