האוהדים באמריקה מוציאים 2,000 דולר בשנה - וכמעט חצי נכנסים לחובות

פעם היה מספיק לקנות חולצה של הקבוצה, לפתוח טלוויזיה בשבת ולנסוע מדי פעם למשחק. היום להיות אוהד ספורט בארה"ב יכול להיראות כמעט כמו סעיף קבוע בתקציב המשפחתי.

סקר חדש בקרב יותר מ-2,000 אמריקאים מצא ש-62% מהמבוגרים הוציאו השנה כסף על ספורט או מתכוונים לעשות זאת. ההוצאה הממוצעת בקרב האוהדים מגיעה לכ-1,970 דולר בשנה, כ-164 דולר בחודש. אצל גברים הממוצע כבר מגיע ל-2,224 דולר.

אבל המספר שבולט הרבה יותר הוא החוב.

מבין האמריקאים שמוציאים כסף על ספורט, 47% מספרים שנכנסו בשלב כלשהו לחוב כדי לממן את ההוצאות האלה. אצל בני 25 עד 34 השיעור מגיע ל-62%, וההוצאה השנתית הממוצעת בקבוצה הזאת גבוהה במיוחד - כ-2,627 דולר, יותר מ-200 דולר בחודש.

צריך לסייג את הנתונים. הסקר נערך עבור National Debt Relief, חברה שעוסקת בהסדרי חוב, והמונח "נכנסו לחוב" רחב. שימוש בכרטיס אשראי יכול להיכלל בו גם כאשר החוב נסגר בהמשך. לכן המספר 47% אינו אומר שכמעט מחצית מהאוהדים האמריקאים מסתובבים עם הלוואה ארוכת שנים בגלל קבוצת הכדורסל שלהם.

ועדיין, גם סקרים אחרים שפורסמו בחודשים האחרונים מצביעים באותו כיוון: המחיר של להיות אוהד עולה מהר, וחלק מהצרכנים מתחילים למתוח את התקציב כדי להמשיך להשתתף.

הסיבה נמצאת כמעט בכל מקום. מחירי הכרטיסים עלו, חולצות רשמיות עולות לעיתים יותר מ-100 דולר, ואוהד שרוצה לראות את כל משחקי הקבוצה שלו כבר צריך לפעמים כמה מנויי סטרימינג שונים. מסביב יש חניה, אוכל, שתייה, נסיעות ומלון במקרה של משחק בחוץ.

במונדיאל האחרון ראינו את הקצה של התופעה. אוהדים שילמו אלפי דולרים כדי להגיע למשחקים, וחלקם בנו חופשות שלמות סביב הטורניר. במשחקים המבוקשים ביותר גם כרטיסים שהחלו במחירים נמוכים בהרבה נסחרו בשוק המשני באלפי ואף בעשרות אלפי דולרים. להרחבה: פיפ"א מבטלת תוכנית למכירת נתח מסחרי במונדיאל בשווי כ-20 מיליארד דולר

יש גם הוצאה נוספת שהולכת וגדלה במהירות - הימורי ספורט. מאז שהימורי הספורט המקוונים הפכו חוקיים בחלק גדול מארה"ב, הדרך מהצפייה במשחק להימור של 10 או 50 דולר הפכה לקצרה מאוד. הסקר החדש כולל גם הימורים בתוך ההוצאה על ספורט, ולכן חלק מהחוב מגיע כנראה משם.

וזה החלק שצריך להדליק נורה. מחקר שהתבסס על נתונים של כ-230 אלף משקי בית מצא שעל כל דולר שמופנה להימורי ספורט נרשמת ירידה גדולה יותר בכסף שמגיע לחיסכון ולהשקעות. כלומר, ההוצאה על המשחק יכולה להגיע גם על חשבון העתיד הפיננסי.

• מ-1.5 ל-4.5 מיליארד דולר בחמש שנים: הטירוף סביב קבוצות ה-NBA נמשך
• וול סטריט רוצה להפוך את ה-NHL לקרנות סל: בקשה ל-32 קרנות חדשות עוקבות אחר קבוצות ההוקי

למה אנשים עושים את זה? בספורט כסף ורגש מתערבבים בצורה שקשה למצוא במוצרים אחרים. אוהד יכול לוותר על מסעדה כי המחיר עלה, אבל משחק גמר של הקבוצה שלו מרגיש כמו אירוע חד-פעמי. חולצה חדשה יכולה להיראות כמו חלק מהזהות, ומשחק עם חברים כמו בילוי שקשה להישאר מחוץ לו.

בסקר אחר שנערך הקיץ, 47% מאוהדי הספורט אמרו שהם ימצאו דרך להגיע למשחק אליפות של הקבוצה שלהם כמעט בכל מחיר. אחד מכל חמישה אמר שיהיה מוכן אפילו להשתמש בחוב בכרטיס אשראי לשם כך. גם בישראל הספורט הפך לעסק יקר: מכבי תל אביב מכרה שחקן בכמעט 5 מיליון דולר.

הקבוצות והליגות מכירות היטב את הקשר הזה. חוזי השידור שוברים שיאים, מחירי הכרטיסים עולים, חבילות VIP מתרחבות ומרצ'נדייז מתחלף בכל עונה. כל אוהד הפך ללקוח שאפשר למכור לו הרבה יותר מ-90 דקות או ארבעה רבעים. שינוי הבעלות במכבי תל אביב בכדורסל ממחיש כמה המועדון עצמו כבר נסחר כמו נכס פיננסי.

הבעיה מתחילה כשהחוויה שנועדה להיות בילוי הופכת לחשבון שממשיך להגיע הרבה אחרי שריקת הסיום. 2,000 דולר בשנה עדיין יכולים להיות תקציב סביר למי שבוחר בו מראש. כשאותם 2,000 דולר עוברים לכרטיס אשראי שאין כסף לסגור, הספורט כבר מתחיל לעלות הרבה יותר מהמחיר שמופיע על הכרטיס.