התגרש, ורצה גם את הכסף בחזרה - מה קבעה השופטת?

בני זוג שהתגרשו באחרונה ניהלו קרב משפטי על שאלה שנשמעת פשוטה, אך מסתבר שהיא הכל חוץ מזה: מה קורה למזונות שהאשה קיבלה כדין, אחרי שהזוג כבר לא נשוי? הבעל חשב שהתשובה ברורה - הכל צריך לחזור אליו. בית המשפט לענייני משפחה בחיפה חשב אחרת.

הסיפור מתחיל עוד ביוני 2025, אז קבעה השופטת לירון זרבל-קדשאי כי הבעל ישלם לאישה 5,000 שקל מזונות בחודש, בנוסף למזונות הילדים ולהוצאות המשכנתא והמדור. הבעל לא אהב את ההחלטה, ניסה לבטלה ונדחה, ובסופו של דבר הגיע עם האשה להסכמה: הוא ימשיך לשלם, אך "תישמר לו הטענה לביטולם באופן רטרואקטיבי". ב-1 ביוני השנה השניים התגרשו רשמית, ולאחר כמה ימים בלבד - ב-29 ביוני - הגיש הבעל בקשה חדשה: לבטל את כל מזונות האשה, כולל מה ששולם כבר בעבר.

הנימוקים של הבעל היו דרמטיים. הוא תיאר את מצבו ככזה שבו הוא שרוי ב"מצב של חוסר אויר כלכלי של ממש וקריסה תהומית", כשהוא נושא במזונות ילדים זמניים של 9,500 שקל בחודש, במשכנתא של 11.5 אלף שקל בחודש ובהוצאות מדור נוספות בסכום של 10,000 שקל בחודש. לדבריו, הוא כבר "נקלע לחובות כבדים", בין היתר בגלל שכר שהצטמצם משמעותית אחרי שמנהל העבודה שלו יצא לחופשת מחלה ממושכת. מנגד, הוא טען, האשה מנהלת עסק משגשג, נוהגת ברכב יוקרה ומתעשרת על חשבונו תוך הסתרת הכנסותיה האמיתיות. ולבסוף, הוא תלה חלק מהבקשה גם ב"בגידות שהוכחו ע"י חוקר".

האישה מצדה, לא נשארה חייבת. לטענתה, הבעל הוא זה שעשה דין לעצמו: הפסיק לשלם את החזרי המשכנתא, ביטל את הוראת הקבע וגם הפסיק לשלם חשבונות חשמל והוצאות מדור אחרות. ובעוד שהוא מצייר תמונה של קריסה כלכלית, הוא בפועל מתגורר בפנטהאוז עם בת זוגו הנוכחית, מארח אירועים בביתו, ערך לבנו הבכור בר מצווה מפוארת, רוכש תכשיטים ונכון למועד הגשת תגובתה שהה בחופשה. היא הפנתה גם לפסק דין של בית הדין הרבני שחייב את הבעל בתשלום כתובה של 360 אלף שקל, עם קביעות עובדתיות לא מחמיאות כלפיו.

הדין ברור, אבל לא רטרואקטיבית

בפסק הדין קבעה השופטת זרבל-קדשאי שני דברים שנראים כמעט סותרים, אך למעשה משלימים זה את זה. מצד אחד, מבחינה עקרונית הבעל צודק: לפי הדין העברי, חובת הבעל לזון את אשתו מוסרת מעליו עם סידור הגט. ולכן, מיום הגירושים - 24 ליוני השנה - הוא אכן אינו חייב עוד במזונות אשה, החל מיולי ואילך.

אבל בכל הנוגע לתקופה שקדמה לגירושים, כאן הבקשה נדחתה על הסף. השופטת הבהירה שביטול רטרואקטיבי של חיוב מזונות שכבר נקבע בהחלטה מנומקת וחלוטה הוא לא עניין פשוט ושכיח: "מעשה זה שמור למקרים קיצוניים וחריגים", היא כתבה, והוסיפה כי הבעל "רחוק מלעמוד ברף השכנוע עבור סעד כגון זה, ולמעשה לא העמיד בפניי בית המשפט אף לא טיעון אחד". כלומר הוא לא הביא שום נימוק ממשי, או ראיה, שיצדיק למחוק תשלומים שכבר שולמו כדין.

הבעיה המרכזית של הבעל היתה חוסר שקיפות. למרות התיאורים הדרמטיים על חובות כבדים, הוא לא צירף דפי חשבון, לא פירוט חיובי אשראי ולא שום מסמך כלכלי מסודר, מלבד דו"ח רווח והפסד יחיד, ביחס לחברה אחת מתוך ארבע חברות שבבעלותו, שלטענת השופטת "רחוק מלשקף את מצבו הכלכלי". זו לא הפעם הראשונה שהבעל נתפס במחדל דומה: השופטת ציטטה מהחלטה קודמת שלה מאוקטובר 2025, שבה היא כבר קבעה כי בהיותו "המוציא והמביא בתאגידים", מוטל עליו "נטל שכנוע מוגבר" להוכיח את מצבו הכלכלי האמיתי - נטל שלא עמד בו גם הפעם. גם טענת הבגידות נדחתה בקצרה. השופטת ציינה שבחנה את פסק הדין הרבני שצורף, וקבעה שהטענה "רחוקה מלהלום ולשקף" את מה שעולה ממנו בפועל, והיתה מעדיפה שהנושא כלל לא יעלה.

בסיכומו של דבר, ההחלטה היתה חצי ניצחון לכל צד: הבעל לא ישלם יותר מזונות אישה מיולי, אך גם לא יראה שקל אחד מהכספים ששילם עד כה. בית המשפט אף קבע שלא יינתן צו להוצאות משפט, כך שכל צד יישא בהוצאותיו.