ארה"ב השקיעה מיליארדים בטיל היפרסוני - והוא עדיין תקוע, שלוש שנים אחרי המועד המתוכנן

צבא ארה"ב שוב מחמיץ את המועד להכנסת הטיל ההיפרסוני החדש שלו לשירות מבצעי. המערכת, שנקראת דארק איגל, היתה אמורה להיכנס לפעילות בספטמבר 2023, אבל גם שלוש שנים מאוחר יותר הצבא עדיין משלים את ההכנות. מדובר באחת מתוכניות הנשק המרכזיות של הפנטגון, שאמורה לאפשר לארה"ב לתקוף מטרות במרחק של אלפי קילומטרים בתוך דקות. מאז 2018 השקיע הפנטגון יותר מ-12 מיליארד דולר בפיתוח נשק היפרסוני במסגרת כמה תוכניות, ולוקהיד מרטין, אחת מקבלניות הנשק הגדולות בעולם, מובילה את פיתוח המערכת הקרקעית.

העיכוב הופך לבעיה אסטרטגית, במיוחד כשסין ורוסיה כבר מפעילות מערכות היפרסוניות, והאמריקאים עדיין מנסים להשלים את שלב ההצטיידות הראשוני. בהודעה המעודכנת של צבא ארה"ב נמסר כי נמשכת העבודה על הכנסת המערכת לשירות, כולל הכשרת צוותים, השלמת הכנות לוגיסטיות ובדיקות כשירות. הצבא נמנע מהתחייבות לתאריך חדש להכרזה על השלמת התהליך. המשמעות היא שגם בתום שלוש שנות עיכוב, המערכת טרם הגיעה למעמד מבצעי מלא.

טווח של אלפי קילומטרים ומהירות של יותר מפי חמישה ממהירות הקול

דארק איגל הוא טיל קרקעי שנועד לפגוע במטרות מוגנות ומרוחקות, בהן בסיסים צבאיים, מתקני פיקוד, מערכות הגנה אווירית ומשגרי טילים. הטווח המדווח שלו מגיע לכ-2,775 קילומטרים, ומהירותו עולה על פי חמישה ממהירות הקול, כלומר יותר מ-6,000 קמ"ש.

הייחוד שלו הוא שילוב של מהירות גבוהה ויכולת תמרון. רקטה משגרת את הטיל לגובה ולמהירות הנדרשים, ובהמשך משתחרר גוף גלישה שמתקדם לעבר המטרה ויכול לשנות את מסלולו. בניגוד לטיל בליסטי שמסלולו צפוי יחסית, מערכת כזאת מקשה על מערכות ההגנה לחשב מראש את נתיב הטיסה ואת מקום הפגיעה. המערכת מתוכננת לפעול ממשגרים ניידים, שאפשר להעביר בין אתרים שונים. סוללה מבצעית כוללת ארבעה משגרים ועד שמונה טילים, לצד כלי רכב לפיקוד, שליטה ותחזוקה. היתרון הוא היכולת לפרוס את המערכת באזורים שונים ולהעביר אותה בהתאם לצרכים המבצעיים.

הבעיה היא שהפיתוח הסתבך כבר בשלבי הניסוי הראשונים. בשנת 2021 נכשל ניסוי במאיץ של הטיל, וב-2022 נרשם כישלון נוסף. ביוני 2024 נערך ניסוי מוצלח במערכת משותפת לצבא היבשה ולצי האמריקאי, ובמרץ השנה הושלם ניסוי מוצלח נוסף מפלורידה. למרות ההתקדמות, הדרך לייצור סדרתי ולשירות מבצעי התגלתה כמורכבת יותר מהצפוי. בחודש יולי הודה הגנרל פרנק לוזאנו, האחראי על תוכניות הטילים בצבא האמריקאי, כי התגלו פגמי איכות בקו הייצור של לוקהיד מרטין.

הצבא דורש טיפול בגורמים לפגמים והבטחת איכות הייצור של הטילים הבאים. במקביל, גורמי הבקרה בפנטגון מבקשים נתונים נוספים על אמינות המערכת, עמידותה בתנאי לחימה והיכולת שלה להתמודד עם איומי סייבר.

העיכובים מגיעים למרות התקדמות בהכשרת הכוחות. בדצמבר 2025 הפעיל הצבא יחידה שמיועדת להשתמש בדארק איגל, וביוני 2026 השתתפה המערכת בתרגיל צבאי גדול באוקיינוס השקט. ההשתתפות בתרגילים מאפשרת לכוחות להכיר את מערכות השיגור והפיקוד, אבל ההפעלה המלאה תלויה בהשלמת אספקת הטילים ובדיקות הכשירות.

מיליארדי דולרים, מעט טילים ובעיות בייצור

האתגר הוא גם כלכלי. לפי הערכות קודמות של גוף הביקורת של הקונגרס, עלות ההצטיידות בסוללת דארק איגל ראשונה, כולל טילים וציוד נלווה, מגיעה לכ-2.7 מיליארד דולר. במרץ השנה העניק הצבא לחברת ליידוס חוזה נוסף בהיקף של עד 2.7 מיליארד דולר, המיועד להעברת רכיבים מרכזיים של המערכת מפיתוח לייצור סדרתי.

ליידוס אחראית באמצעות החברה הבת דיינטיקס לפיתוח ולייצור גוף הגלישה ההיפרסוני ומערכות ההגנה התרמית שלו. לוקהיד מרטין אחראית על מרכיבים מרכזיים במערכת הטיל, יחד עם נורת'רופ גרומן. העיכובים ממחישים את התלות של התוכנית בכמה קבלניות ובשרשרת אספקה מורכבת.

• לוקהיד משקיעה בטילים היפרסוניים מודולריים: פחות פיתוח, יותר גמישות לפנטגון
• רוסיה שיגרה טילים היפרסוניים סמוך לקייב: הלחץ על אוקראינה גובר

הנתונים של גוף הביקורת האמריקאי ממחישים את הפער בין התוכניות לבין הביצוע. תוכנית הייצור המשותפת לצבא היבשה ולצי כיוונה לקצב של 12 טילים בשנה, אבל בעיות איכות וייצור הותירו את התפוקה מתחת לקצב המתוכנן. גם הסוללה השנייה של צבא היבשה צפויה להגיע לכל המוקדם ברבעון השני של שנת התקציב 2027, כלומר בתחילת 2027, בעקבות עיכובים באספקת הטילים.

לפחות 50 מיליארד דולר על הפרק

ההשלכות רחבות יותר מפרויקט בודד. הפנטגון מתכנן השקעות של לפחות 50 מיליארד דולר בפיתוח, ייצור והצטיידות במערכות טילים היפרסוניים משותפות לצבא היבשה ולצי. הצי האמריקאי מתכנן להציב את הגרסה שלו, שנקראת קונבנשיונל פרומפט סטרייק, על משחתות מסדרת זומוולט ובהמשך גם על צוללות מסדרת וירג'יניה. גם התוכנית הימית סובלת מעיכובים, וניסויי הטיסה מהמשחתות נדחו מ-2025 ל-2027.

המשמעות הכלכלית היא השקעה מתמשכת במערכות יקרות מאוד, כאשר כמות הטילים הזמינה עדיין מוגבלת. עלויות הייצור הגבוהות מחייבות את הצבא לבחור מטרות בעלות ערך מבצעי גדול במיוחד. במקביל, הקצב האיטי של הייצור מקשה על בניית מלאי משמעותי לשימוש בזמן מלחמה ממושכת.

בלוקהיד מרטין מנסים לקצר את זמני הפיתוח באמצעות מערכות היפרסוניות מודולריות, שיאפשרו התאמה של רכיבים קיימים למשימות שונות. הצבא האמריקאי גם בוחן שיתוף פעולה עם חברות צעירות, ובהן קסטליון, המפתחת טילים היפרסוניים זולים יותר שאפשר יהיה לייצר בכמויות גדולות.

סין ורוסיה כבר שם

העיכוב האמריקאי בולט במיוחד על רקע ההתקדמות של סין. בייג'ינג כבר מפעילה טילים מתמרנים מדגם DF-17 ומרחיבה את היכולות ההיפרסוניות שלה גם בזירה הימית. הצי הסיני הציג השנה יכולת שיגור היפרסונית ממשחתות נפוצות יותר, מהלך שעשוי להגדיל את מספר כלי השיט שיכולים לשאת נשק כזה.

• וול סטריט נופלת, מניות התרופות מזנקות: למה הכסף עובר לאלי לילי ומרק?
• נטפליקס מפטרת כ-1,000 עובדים - הקיצוץ הגדול ביותר שלה מאז 2022

רוסיה מצדה כבר השתמשה בטילים מהירים במיוחד במלחמה באוקראינה, ובהם קינז'ל. עם זאת, הניסיון המבצעי גם הראה שמערכות הגנה מתקדמות מסוגלות ליירט חלק מהאיומים. מהירות גבוהה מקשה על היירוט, אבל ההצלחה תלויה גם במסלול הטיסה, ביכולת התמרון ובמערכות הגילוי וההגנה שמולן פועל הטיל.

בארה"ב נבחנת בינתיים הרחבת מערך הנשק ההיפרסוני באמצעות מערכות קטנות יותר, שיוכלו בעתיד להשתלב במשגרים נפוצים כמו הימארס. עבור הצבא, המטרה היא להגיע בהדרגה למספר גדול יותר של טילים ובעלות נמוכה יותר. עבור החברות הביטחוניות, מדובר בשוק של עשרות מיליארדי דולרים, שבו המבחן המרכזי יהיה המעבר מפיתוח וניסויים לייצור יציב של מערכות מבצעיות.